האירועים בשבועות האחרונים מגבירים את הדיון הציבורי בשאלת הזהות הלאומית של ערביי ישראל. נציגיו הבולטים והבוטים של ציבור זה הינם חברי הכנסת הערבים. הללו, מתירים כל רסן ובהשתלחות פרועה, הן בדיבורים והן במעשים, מעמידים בספק את נאמנותם למדינה שבבית הנבחרים שלה הם חברים.
טענותיהם המסורתיות הן שתיים:
א. הם רואים עצמם כפלשתינים אזרחי ישראל;
ב. הם מייצגים נאמנה את מאוויי שולחים - כלל הציבור הערבי ישראלי.
דומני, כי שתי טענות אלה לקויות, ודורשות התייחסות.
ראשית, אם אכן חברי הכנסת הערבים מזדהים עם העם הפלשתיני, ונאמנותם נתונה לאתוס הפלשתיני, אזי לא יכירם מקומם בבית המחוקקים הישראליץ. וראוי כי יבקשו להם משרות בבית הנבחרים של הרשות הפלשתינית. ישנם חוקים המגדירים מי רשאי להיבחר כחבר כנסת. מן הראוי להגדיר, כי לא יבחר כחבר כנסת אזרח, הרואה עצמו אזרח מכורח, ולא בזכות, והפועל למען ישות מדינית שונה ואויבת לזו במסגרתה הוא חי.
שנית, לא ברור האם כלל ציבור ערביי ישראל אכן מתלהם ושש לאלימות מילולית בוטה, או שמא חברי הכנסת הערביים משתמשים בציבור בוחריהם כאמתלה להצדיק את התנהגותם החותרת תחת יציבות השלטון במדינה. והלוא, גם אם מי מציבור בוחריהם עוין את המדינה באופן קיצוני, הרי שתפקידם כחברי כנסת, הוא להביא להרגעת הרוחות ולשמש גשר לקירוב לבבות בין הציבור היהודי לציבור הערבי. אלא מאי, נדמה, כי עד עתה, קירוב הלבבות היחיד אותו מקדמים חברי הכנסת הערביים, הוא בין ערביי ישראל לאחיהם ב"שטחים הכבושים".
פעולותיהם משולחות הרסן של חברי הכנסת הערבים טומנות בחובן סכנה אמיתית ליציבות קיומנו כאן. זאת משום שהמשך הזדהות ערבית-ישראלית עם הציבור הפלשתיני, עלולה להוביל להפגנות הזהות אקטיביות שיהפכו במהירה למרי אזרחי-לאומי של המיעוט הערבי. אירועי ספטמבר 2001 יהיו כאין וכאפס לעומת פוטנציאל העימות העתידי, שכן מרי שכזה יזכה במהירות לתמיכה פלשתינית, שתוביל בתורה לתמיכה כללית של הגורמים האיסלאמיים הפונדמנטליסטים, קרי, מלחמת עצמאות נוספת...
כל תרחיש, הנראה כיום דמיוני, עלול לקרום עור וגידים מהר מהצפוי. גם תרחיש של בחירה אסטרטגית של ערפאת בטרור, נראה דמיוני לפני מספר שנים. חזון המדינה הפלשתינית הגדולה - מהירדן ועד הים, נראה היום לפלשתינים רבים משני עברי הקו הירוק, כחזון קרוב.
ניטיב לעשות, אם לא נעצום עיננו לנוכח אותם גורמים בקרבנו המקדמים את החזון הזה. והלוא, רק בשבוע שעבר דווחנו כי חבר כנסת מוחמד ברכה (חד"ש) שלח לבית המשפט הבינלאומי בהאג מכתב דרישה להעמיד לדין את שרון בגין פשעי מלחמה נגד אזרחים חפים מפשע ((YNET, יום ה', 11 באפריל 2002).
עם כל הכבוד לחברי הכנסת הערבים, שזכויותיהם כחברי כנסת במדינה דמוקרטית אינן שנויות במחלוקת, סבורני, כי מוטב שחברי כנסת ישראל יתעשתו, יגדירו לעצמם ולשולחיהם את גבולות המותר והאסור בפעילות הפוליטית בארץ, ויעקרו מקרבם חברי כנסת המייצגים את אויבינו, והרואים במדינת ישראל טריז להגשמת שאיפותיהם הלאומיות.
