זה פשוט טירוף.
וזה גם מאוד עצוב - מה קורה פה?.
לאיזו תהום התדרדרה החברה הישראלית, כמה מושחת אפשר להיות, כמה אווילה מדינית ובטחונית יכולה להיות חבורה של מנהיגים בעיני עצמם ובראשם אדם ששמו נקשר בלפחות 3 פרשות פליליות חמורות ועוד לא דיברתי על פרשת פריניאן. ראיתם את נסראללה איך הוא מבסוט מהגירוש? איך הוא מתמוגג? איך זה קרה לנו - איך יכול להיות שמה שטוב לנאסרללה טוב גם לשרון? איך יא רבאק - איך?
אנחנו נתפוצץ בקניונים, ונחטוף קסאמים ואריק יחשוב איך הוא זורק אותנו מהבית ובד בבד מציל את עורו מכתב אישום. אנחנו נשב בצד, ונראה איך שרון מכניס את מפלגת העבודה הרצוצה והמבולבלת לממשלה על חשבון אנשי מפלגתו שלו, ואיש לא פוצה פה. לא ביבי הקשקשן שמפחד מהצל של עצמו, לא צחי הנגבי, שרוממות ארץ ישראל בגרונו, אך רוממות שרון בנפשו, לא ישראל כץ אופורטוניסט ציני המחפש רק לקדם את עצמו, ובטח ובטח לא שתי הקריקטורות המתקראות לימור לבנת וסילבן שלום.
כולם נאלמו, כולם שותקים, יהודים מתפוצצים, והם שותקים. איזו בושה, איזה עצב.
צבא ההגנה להתנתקות כלומר צה"ל יצא לדרך וכולם קיבלו צווי שמונה. התקשורת, בית המשפט העליון, הברנז'יה. אין יציאות, עד שההתנתקות נגמרת. לא מדברים על כלום, לא על השחיתות, לא על דריסת זכויות האדם המוחלטת, לא על המעצרים הזדוניים, על הרדיפה וסתימת הפיות- לא מדברים על כלום, לא תוקפים - שומרים על האתרוג. בולשביזם בהתגלמותו - אמיתי, טהור, קשה.
מה לעשות? מה נותר לעשות כאשר ממשלת ישראל כבר אינה חושבת על בטחונם של אזרחיה במקום הראשון, כאשר הצבא כבר לא מחפש לסכל את הטרור אלא מתאמן על בובות קרטון בתפקיד של מתנחלים עם כיפה ושביס. מה נותר לעשות כאשר הבולשביקים סירבו ממש בכוח להביא את הדיון להכרעה ישירה של הציבור. פחדו, שקשקו, רעדו מתוצאות משאל העם או הבחירות. כך באוסלו, כך היום - אוי לבושה אוי לדיקטטורה הבולשביקית שהשתלטה על המדינה הזו.
רמטכ"ל צעצוע שנראה כמו קריקטורה, מינוי פוליטי כמו אחרון מינויי שרון, מפכ"ל מצ'וקמק ואפור, שאלוהים יודע איך הוא הגיע לתפקיד הם הזה. כמו שאייל ארד קיבל את המכרז, כמו שיונתן בשיא עושה מיליונים מההתנתקות, כמו שעיבל גלעדי עומד בראש קרן אמריקנית שמשקיעה ברשות הפלשתינית. מה לעזאזל קורה פה? - איפה כל הגיבורים וכל חושפי השחיתויות? לקחתם חופש?
זה פסיכי לחלוטין, פסיכי לחלוטין, טירוף מערכות שלם.
הם לא העם שלי, העוקרים, המפנים, הם לא. העם שלי ידוע בשכל שלו, הקצינים האטומים האלה, השאירו את השכל בבית ובאו להיות מכונות. תאמינו לי המדינה הזאת מתפצלת לשתי מדינות. מדינת ישראל המושחתת, החילונית, הרקובה ומדינת יהודה של האנשים הערכיים והטהורים האלה שאני לא נמנה עליהם אפילו - אני מסכים שהיא מתפצלת. אך מה לעשות שהטרור לא מבחין בניואנסים האלה. מה לעשות? לרדת מהארץ? - אולי.
לסרב לשרת בצבא? אולי. מה לעשות - לא ברור לי. אריק שרון הוא דיקטטור לכל דבר, דיקטטור עלוב אבל יעיל. ואל תבלבלו לי את המוח שהוא נבחר בבחירות- הביטו בדרך התנהלותו, בצורה בה רימה את העם. אבל הוא חסין כי שומרים עליו, על האתרוג שלהם מכל משמר. הבולשביקים יודעים לדאוג לחברים, תמיד ידעו. ובראשם בית המשפט העליון, הגוף הצבוע ביותר במדינה. כשגדר ההפרדה עוברת בתוך 20 הדונמים של עובד אדמה פלשתיני "קשה יום", בג"צ יתערב ויורה להרוס אותה לאלתר. הכל שפיט הוא יאמר, פגיעה בזכות הקניין וחוק יסוד כבוד האדם. כשבאים להרוס בתים של 9,000 יהודים - איפה שפיט ואיפה נעליים - זה פוליטי מה קרה לכם? אסור לנו השופטים להתערב. מה לנו ולזה.
יש פה הפרת זכויות אדם בהתנתקות הזאת? מה פתאום - של מי? של המתים שמוצאים מקבריהם ובני משפחותיהם?, של חקלאים שיאבדו את כל עולמם?, של מי? גירוש על רקע גזעני? הצחקתם. זה לא בשביל בג"צ - זה לא שפיט, זה פוליטי - אתה הבנת את זה ברוך?. רק תביאו להם משהו על הומואים מקופחים, ערבים מופלים ורפורמים דחויים, משהו שמערער את יסודות המדינה היהודית, כל דבר, והם יראו לכם כמה שפיטים יכולים דברים להיות.
אריק יא טמבל הבולשביקים יאכלו אותך לארוחת בוקר אחרי ההינתקות, אלא אם כן תתן להם עוד. ואז אולי המאפיה הבולשביקית הזו תתן לך עוד קצת חבל.
הלם, שוק, תדהמה - כך ניתן להגדיר את התחושות. גנבו לנו את המדינה, הבולשביקים, גנבו. ולא נתנו אפילו לבחור בכך - בגלל הפחד ששיתק אותם. הם ידעו שאין ולא יהיה לכך רוב בציבור. תראו כמה מעט חכ"ים יש היום לשמאל הישראלי? זה מה שהם שווים בציבור - מיעוט קטן, משפיע אבל מיעוט. אז איזה סיכוי היה להם בבחירות או במשאל עם, איזה? - אז הם חטפו את ההחלטה ואותנו עמם. ואיש לא פוצה ומצפצף.
עצב עמוק שוטף אותי. עצב שאין לו קרקעית, על המדינה היהודית שהלכה לעזאזל - על בולשביקים שהשתלטו עליה על אפו וחמתו של הציבור. אני חילוני מוחלט, לא פנאט, לא גוש אמונים ולא כלום. ואני לא מרגיש כלום יותר למדינה הזאת. אני מרגיש נבגד, מרגיש שלא אתן דקה יותר פה בשביל הצבא הזה, מרגיש שאני חייב לברוח ממדינה ההדוניסטית והמנוכרת הזו שעשתה לה הרגל לנטוש חיילים, אזרחים ומתים שהקריבו בעבורה משהו - אני מתבייש שהמתים האלה נפלו סתם. מתבייש שהממשלה הזו לא נותנת לא להם ולא לנו כבוד.
אני בטוח שאני לא היחיד, אנשים מרגישים מחנק בגרון - אנשים גמורים מההתנתקות הזו. בכל הארץ. המון חילוניים - זה לא רק דתיים ואפילו לא בעיקר דתיים. כל מי שאני מדבר איתו אומר שזה טירוף. אנשים שואלים מה הם עושים פה בארץ כפויית הטובה הזו? גם אני - אריק שברת אותנו - שברת את האנשים שהלכו איתך - אנחנו גמורים ממה שעשית ותעשה בקרוב. זה ההישג הגדול שלך. אתה יכול לסמן וי במחברת - הציונות החילונית מתה ואתה המחסל, הקברן והתליין הראשי.
אני נחנק, גרוני מעלה דמעות. למה לא הבאתם את זה להכרעת העם? למה? ממה פחדתם?
מתבייש, עצוב ובעיקר מאוכזב - אני מעריך שלא אשאר פה. לא אוכל לשאת את הבושה, לא אוכל להמשיך בשגרת חיי. הכל נשבר, התרסק - הציונות מתה - אצלי לפחות.
אני לא מהדתיים האלה שחושבים שהכל זה בהשגחה עליונה. אני חילוני, ציוני חילוני, האמנתי בציונות, באדמה בארץ ישראל - זה לא קיים יותר העם שלנו הפך להיות לעם של קלקר, עם של לחם ושעשועים, כוכב נולד והדוגמניות. מה יש לי פה אם הציונות מתה? מה?
תקנו אותי אם אני טועה - תקנו אותי מהר לפני שמתחילה האינתיפאדה השלישית ואז אתם עלולים לאבד את האפשרות לתקן אותי יותר.
אני כבר יודע כיצד תיקרא האינתיפאדה הזו - הקשה ביותר בתולדותינו - "אינתיפאדת ההתנתקות", אבל כנראה שאותה אני כבר לא אחווה על בשרי - יש גבול לכל תעלול. אני להקריב בשביל מדינה שמוכרת את אזרחיה בנזיד עדשים לאוייב - גמרתי.
אריאל ר.
סביון
15/8/05 - יום מותה הרשמי של הציונות
