שמענו לאחרונה על כך שמעל עשרים חיילים נהרגו בכניסה למחנה הפליטים בג'נין, זאת במקום להפציץ מהאוויר ולמחוק את האזור מעל פני האדמה. מטרת כניסת החיילים הייתה למנוע מוות של אזרחים חפים מפשע.
קציני וחיילי צה"ל, ופוליטיקאים, לוקים בחוסר ידע בסיסי בהיסטוריה, שהוביל לשיקול מוטעה זה.
בין 1920 עד 1948 בוצעו מאות רציחות והתקפות אכזריות על מעל 100 ישובים יהודיים, מכוניות ועוברי דרך. ההתקפות יצאו ממאות כפרים וערים ערביים. לא היו שם חפים מפשע. כולם שתפו פעולה למען המטרה הקדושה - לגרש ולרצוח את יהודי ארץ ישראל. ערבי שהתנגד או הפגין דעה אחרת - נרצח.
ב-1948 הפכו רוב תושבי הכפרים והערים ששימשו כר גידול לרוצחים, לפליטים. מדינות ערב ששלטו בשטח לא התכוונו כלל לשקם את אוסף המרצחים. כשהמרצחים בירדן הרימו ראש חוסיין תלה כמה מהם למען יראו ויראו. המצרים הלכו ממש באותה דרך.
תודות לערוצי הטלוויזיה הערבים אנו זוכים לראות את הורי הרוצחים-מתאבדים שגאים בבניהם, מעודדים אחרים ללכת בעקבות בניהם ומעודדים את ילדיהם להמשיך בעקבות האח/אחות-הרוצח/ת. גם הם לא אזרחים חפים מפשע. מי הם איפה האזרחים החפים מפשע?
אולי האזרחים החפים מפשע הם אנחנו?
