משפחת נמרודי לא בשר מבשרה של אליטה אשכנזית שלטת.
אליטה המכונה בפי פוסט ציוני הפרופ' ברוך קימברלינג - אחוסלים. ובראשי תיבות - אשכנזים, חילוניים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים (דהינו ציונים).
כל אדם ישר דרך ראוי שיזעק להגנה על האיש, למרות שאנחנו אוהבים לשנוא את העשיר. ברון התקשורת.
אבל כאן העוול זועק לשמיים.
יעקב נמרודי שהגן על הבן כמצופה מאב אמיתי אוהב עומד אולי להכנס אל בית הסוהר. המאפיה השלטונית לא תרשה שלא למצות את תרגיל העוקץ עד תומו. האב כמו הבן ישלם עוד רגע את ליטרת הבשר. שניהם לא משויכים לברנז'ה. האמיתית.
בנוני מוזס אף אחד לא יעז לגעת, ואין צורך לפרט. פה ושם ניתן לקרוא על כך אצל יואב יצחק, וגם שם לא מכירים את התמונה המלאה.
נוני גדול מדי, וגם די מרכזי בהמלכת מלכים ובהפלתם. ברק מחד, נתניהו ודרעי מאידך.
לא פלא ששרון ראש הממשלה חילה את פני האיש בניסיונו למנוע מח"כ ד"ר יובל שטייניץ להעביר בכנסת את הצעת החוק להגבלת הכוח המונופוליסטי של ידיעות אחרונות. "העיתון של המדינה". ויש המעדיפים לכנות את עצמנו "מדינה של עיתון".
נוני מוזס שפתח במבצע האזנות סתר נשאר נקי, טפלון, כאילו היה אהוד ברק.
תרגיל העוקץ בתרגיל העוקץ פרידן מגיע אל נמרודי הבן, ומספר לו כממתיק סוד על האזנות הסתר המופעלות נגדו על-ידי נוני. לנמרודי הוצע להפעיל תרגיל נגדי. נמרודי שהתפתה, אכל אותה בגדול. בשלבים, בתרגיל גאוני, בשיתוף הגורמים הממונים על אכיפת החוק במדינה - מזרחי את ארבל.
ובמאמר מוסגר. לא צריך לספר שמזרחי וארבל הם לא יותר מחיילים פשוטים, וגם נוני מוזס הוא לא בדיוק הגאון היוזם. והערה נוספת - מזרחי שהוביל את המהלך כנגד נמרודי, ניבחר בעיקר בגלל מוצאו, ועוד יותר בגלל שמו - מזרחי. חיפוי נפלא. בגלל הקונוטאציה.
קוד של כבוד נמרודי הבן עשה את המקובל על-פי קוד הכבוד המצוי. כשמכים אותך אתה לא רץ אל הגננת, המשטרה. בוודאי לא מלשינים. נמרודי העדיף לפתור את הבעיה כמקובל בין גברים שהתחנכו על קוד הכבוד המזרחי, שאינו ברור דיו לאשכנזי המצוי. בודאי לא לאחוסלים של פרופ' קימברלינג. במבחן "האיש הפשוט" האיש נמרודי עשה את הדבר הראוי.
האזנות סתר לכל העולם ואשתו - ורק נמרודי משלם את המחיר
נמרודי הבן על-פי תוכנית העוקץ המקורית משלם את המחיר בענק. קצין המשטרה המושחת המוכר לכולנו מהאזנות הסתר לשלושה ראשי ממשלה, ביבי ברק ושרון, היה השליח. ועדנה ארבל נתנה את הגיבוי.
עדנה ארבל גיבתה את ניצב מזרחי שהאשים את עופר נמרודי בתכנון רציחתם של עורכי ידיעות והארץ. אותה עדנה ארבל שגיבתה את מזרחי בהאזנות סתר אסורים לראשי ממשלה.
והיום מדברים במסדרונות על המינוי הוודאי כביכול של הגברת ארבל לבית המשפט העליון.
ונמרודי הבן היה רק הצעד הראשון. אחריו ממתין לגורלו, בידי בית המשפט, האב יעקב.
ועכשיו שלב סיכומי הביניים של האזרח הקטן עדנה ארבל משמשת עדיין בראש הפרקליטות, ניצב מזרחי ניצב איתן בראש האח"ק (למרות הקביעה הנחרצת בעניינו על-ידי מבקר המדינה והיועץ המשפטי). וגם ניצב סנדו מזור לא עמד לדין על מעשיו הזכורים לרע מפרשיית מע"ץ. בן עמי כן עומד לדין. אבל לא על הדבר הנכון ולא בפני בית הדין הראוי. ושמעון פרס למי ששואל שייך לקטגוריה אחרת.
הם לא עומדים לדין לא ברור למה. אני האזרח הפשוט, תמים למדי, לא מבין מדוע ישנם כאלו הנעלים על החוק. ואין פוצה פה ומצפצף.
ולמי ששכח ניצב בדימוס סנדו מזור איש מבריק הזכור לרע מפרשיית ההתעללות בחבורה של נערים משכונת התקווה והמוכרת לציבור כפרשיית מע"צ, משמש היום כשגריר ישראל ברומניה. טכניקת ההפללה - באמצעות עד מדינה שיקרי, בדרך דומה הוכנס נמרודי הבן אל הכלא. ולאחר שעד המדינה הראשון נפל הם הנפיקו "עד" מדינה מספר שניים. שיקרי גם הוא.
אצל נמרודי הם הכינו שני עדים. ליתר ביטחון.
פרופ' בן-עמי שמינה את סנדו מזור לתפקיד שגריר ואת מזרחי לתפקיד ראש האח"ק (בניגוד להמלצת המפכ"ל), נכנס לבית הנבחרים הישראלי בסיוע כסף מושחת מאירופה. הכסף ה"אירופאי" שולט היום במדינה בדרך "מהוגנת" של מימון "עמותות" (אין לבלבל עם העמותות אהוד ברק ששאבו את כוחם ממקורות אחרים, ברק לא משויך לאותה ברנז'ה). על מעלליו של הפרופסור המכובד ניתן היה לקרוא בתחקירו של קלמן ליבסקינד במעריב.
שמעון פרס כמו שאמרנו קודם שייך לקטגוריה אחרת שלא ניתן לגעת בה. בודאי לא כיום. ראה את תגובת העתונות הישראלית לפרשיית העסקאות הכספיות הסיבוביות עם טריה לארסן, ולשותפות התמוהה של "מכון פרס לשלום" עם משפחת בין לאדן בחברת פאלטל הפלשתינית.
וכל אלו אינם יותר מאשר קליפת השום, מדגם מייצג למערכת לא ראויה, ברובה אנטי-ציונית מוצהרת (בלי להכליל כמובן), המחזיקה בעמדות מפתח לא מבוטלים בתוך הממסד השלטוני.
ועכשיו במקום לשלם את מחיר המעללים שהשתיקה יפה להם, החברה הטובים בחרו להם שה תחליפי לעולה - משפחת נמרודי.
פשעי נמרודי יעקב נמרודי ציוני. נמרודי עבד בשרות המדינה. נמרודי לא אחוסל. במילים אחרות. נמרודי שלא שייך הצטרף שלא בטובתו אל הכוח החזק במדינה - אחד מארבעת המשפחות השולטות בתקשורת. עובדה "מצערת" שהאחוסלים לא מוכנים לקבל.
ומילה לבית המשפט מכל "עוונותיו של נמרודי" הפשע היחיד עליו לא ניתן היה לסלוח היה עוון היחלצותו של אב למען בנו.
טיפה בים הכנסתו של יעקב נמרודי לבית הסוהר תפגע קודם כל בשמה של המערכת המשפטית במדינה. חוליה נוספת בתוך שרשרת פשלות שאינה מסתיימת. על שמם האבוד של המשטרה והפרקליטות מיותר לדבר (גם אם רק מקצתם נגועים בשחיתות). ראוי שמערכת המשפט תימנע מלחזור על טעויות שכמעט נכפתו עליהם באמצעות ה"עדנה ארבלים", ה"שמעון מזרחיים" או "הסנדו מזורים". אחד מהם יגיע אח"כ לבית המשפט העליון.
עד המדינה שמולביץ בפרשיית דרעי, שני עדי המדינה המבושלים בפרשיית מע"צ, שני עדי המדינה בפרשיית נימרודי. שרשרת עוולות שאינה מסתיימת בשיטה חסרת תחכום החוזרת על עצמה כמו תקליט שבור. וכל אלו אינם אלא טיפה בים.
תשאלו את עמוס ברנס ועל העוול הנגרם דרך קבע לאיש הקטן ברחוב אנחנו יודעים כה מעט. תשאלו את עמוס ברנס.
כמה פשוט אתמול צפיתי בפעם המי יודע כמה בראיון המרגש עם האישה החכמה המוכרת לנו כזמרת. אתי אנקרי הסבירה את הדברים, בדרך הנכונה. היחידה שאני מכיר.
המלחמה בחוץ הינה פועל יוצא של זוהמה האוכלת בנו מבפנים.
הארץ תירגע, הסבירה זמרת צלולת מבט, כאשר אנחנו נירגע.
כמה פשוט.
