בשם הדמוקרטיה בג"צ אישר כניסה לכנסת של אנשים הרואים ברצח אזרחים דבר לגיטימי. זוהי פסיקה נוראה, הנוראה בתולדות המדינה וכולנו נשלם עליה מחיר כבד.
הערך הראשון של הדמוקרטיה הוא שמירה על חיי האזרחים. זהו הדיבר הראשון בעשרת הדברות של הדמוקרטיה, זהו איננו ערך ראשון בין שווים אלא ערך המטיל צל על כל שאר הערכים. תפקידו הראשון של פרלמנט במדינה דמוקרטית הוא לשמור על חיי כל האזרחים, באשר הם, בכל הנסיבות. מי שלא מתכוון לעבוד למען המטרה הזו לא יכול להיות בכנסת. זה לא עניין של סובלנות מול שמרנות, זה עניין פשוט של הגדרת תפקיד.
הבחירות, המפלגות, החופש להיבחר, כל הדברים האלה הם רק שיטה שנועדה לשרת את המטרה, הם רק המעטפת שנועדה לשמור על הליבה שהיא שמירת חיי האזרחים. בג"צ בקדשו את השיטה דומה לרבנים הפונדמטליסטים ההם, אלו שבבחירה בין החיים למצוות מסוימות בוחרים במצוות והרי כולנו אומרים על הרבנים האלה שהם מעוותים את היהדות. מה נגיד על בג"צ?
אכן יש שיקולים פוליטיים רחבים יותר בנוגע לעניין הזה. השיקולים האלה הם לכאן או לכאן אבל הם לא עניינו של בג"צ. בג"צ ממונה על שמירת החוק והנורמות במדינה, ומכאן החומרה - בג"צ נתן חותמת כשרות לאידיאולוגיה רצחנית ופתח את הדלת לפני הרוצחים.
הבעייתיות איננה תאורטית. אזרחים לא יכירו בסמכותו של גוף המגלה סבלנות או הבנה לאידיאולוגיה רצחנית. הם ייטלו את הסמכות ממנו ויחזירו אותה לידיהם. נאמר צה"ל לא יוכל לעשות משהו בגלל בג"צ והמתנחלים יחליטו לעשות זאת בעצמם. בג"צ מגלה סבלנות למוות שלנו, הם יאמרו, לכן אנחנו לא יכולים להכיר בסמכותו. איך אפשר יהיה לבוא אליהם בטענות? נאמר והכנסת תיקח החלטות תוך הסתמכות על הח"כים האלה, למתנחלים ולתומכיהם ולכל אזרח תהיה זכות מלאה לאחוז נשק ואי אפשר יהיה לבוא אליהם בטענות. האם לאחר שדם ישפך בין המתנחלים לצה"ל שופטי בג"צ יבואו לוועדת החקירה שתקום? האם הם ייקחו אחריות?
ומה בנוגע לאזרחים הערבים, אותם אלה שדווקא רוצים לפעול בתחום הנורמות של ישראל ולא לצאת מהגדר, הרי אם מותר לדגול ברצח של חלק מהאוכלוסייה וודאי שמותר לצאת להפגנות סוערות במחאה על הכיבוש הנורא והפקעת הקרקעות והאפליה, הפגנות שיסכנו חיים - הרי זו דמוקרטיה, כך פסק בג"צ. האם שופטי בג"צ ייקחו אחריות כשתקום ועדת חקירה כמו ועדת אור?
וכן, כל הדברים הרעים האלה ייקרו. הם כבר קרו פעם. ותודה לשופטי בג"צ מאור האומה.
כדאי להיזכר ברפובליקת ויימר. שם הרשו למפלגות שהאידיאולוגיה שלהן לא הסתדרה עם תכלית הדמוקרטיה לרוץ, הרשו להן להחזיק צבאות פרטיים והכל בשם הדמוקרטיה. אבל לא היה בין הסובלנות הזו ובין הדמוקרטיה דבר. דמוקרטיה איננה משטר בו מותר לעשות הכל אלא זהו משטר עם תכלית מאוד ברורה וכללים מאוד ברורים. הגרמנים ההם פשוט לא הבינו מהי דמוקרטיה ובלבלו בין השיטה לערכים, בין הציפוי לבין הרבדים העמוקים ועושה רושם שגם שופטי בג"צ לא מבינים ומבלבלים. היו שם שופטים שגילו סלחנות כלפי מישהו שניסה לעשות הפיכה. כעשור אחר כך הרפובליקה קרסה. וודאי שקרה כך שהרי חברה בנויה על שלד של חוק, השופטים אמורים לשמור על השלד הזה ואם השופטים לא שומרים על השלד החברה קורסת. אז לא, אנחנו עדיין לא בוויימר אבל בג"צ קרב אותנו לשם. השלד לא קרס אבל עמוד השדרה שמחזיק הכל חטף פגיעה קשה.
שלילת זכות ההיבחרות מאידיאולוגיה רצחנית איננה מנוגדת לדמוקרטיה ואיננה מחלישה אותה. היא איננה מהווה רוע הכרחי בחינת "דמוקרטיה מתגוננת" אלא להפך, הפסילה נובעת מתוך הגדרת הדמוקרטיה.
אפשר להגיד שסילוק ח"כים כאלה צריך להתבצע בבית משפט ולא בבג"צ. אבל זה לא עניין פלילי אלא אידיאולוגי. יכול אדם להיות שומר חוק, לא להתרועע עם האויב, לא להעביר לו מידע, אבל להיות עם אידיאולוגיה שלא מקדשת את חיי כל האזרחים ולכן הוא לא יוכל להיות בכנסת. אם העניין היה תיאורטי לגמרי ניחא, אם לא נדרשת הכנסת לקחת החלטות הנוגעות לחיי אזרחים מילא, אפשר היה לגלות סבלנות כלפי אידיאולוגיה כזו, אבל בזמן בו אזרחים נרצחים והכנסת תידרש להחלטות הנוגעות לחיי אזרחים מבחינה ערכית אי אפשר לסבול את זה.
כמה אירוני הדבר. דווקא במדינת היהודים, העם שהביא לעולם את ערך קידוש חיי האדם, הערך שמתוכו נובעת הדמוקרטיה, מגלים סבלנות לאידיאולוגיה רצחנית ועוד בשם הדמוקרטיה.