שינוי למה? הבחירות שחלפו זה עתה לכנסת היו נושא שיחת הסלון הפופולרי ביותר בשבועות האחרונים. אך הישגה המרשים, או אולי השנוי במחלוקת, של שינוי מהווה את נושא השיחה הבא, עליו כבר דנים בכל פינת רחוב אפשרית.
שלוש מאות שמונים ושבעה אלף בוחרים מכלל שכבות האוכלוסייה בחרו במפלגה מעורפלת, שאיש אינו יודע מה הן דעותיה הברורות בנושאים החשובים באמת. עמדותיה בנושאי שלום, חוץ וביטחון הינם חידה ללא פותר. איש איננו יודע מה דעתה בנושא הכלכלה למעט המשפט הכמעט בנאלי "דאגה למעמד הביניים" (כיצד?), ועוד לא דיברנו על כך שמרבית האנשים אינם מכירים יותר ממועמד אחד מטעמה לכנסת, או אולי המועמד היחיד שלה.
בין הבדיחות שרצות על שינוי יש בדיחה אחת, שאינה מצחיקה כלל, לפיה טומי אסף גם את המוסכניק שלו לכנסת על מנת למלא חמישה עשר מושבים.
הישג מרשים כזה למפלגה שכל עיסוקה הוא בנושא דת ומדינה, היה מובן יותר לו מצב המדינה היה שונה. לו היונה לא הייתה נחנקת עם הזית בגרונה, או לו העבודה המאוישת ביותר בימים אלו לא היה בחברה קדישא והסובבים אותה.
האדם היוני שבינינו, כמו האדם הניצי, ישאל בנימוס או אולי בהתרעמות "זה מה שמעניין אותך עכשיו - גיוס לצבא? הפרדת הדת מהמדינה? תביט מסביב ותראה את מצב המדינה - אלפי ליטרים של דם נשפכים כאן מידי שנה", או אולי האדם הניצי ידבר על אפליית הערבים ועל בעיית גדר ההפרדה.
התקשורת אף תצא מגדרה, בחסות פרופסורים רבים, לאפיין את מצביע 'שינוי' כזולל חרדים לתיאבון וכי כל המניע אותו הינה שנאה לחרדים.
עכשיו בואו ונדבר גלויות: סיבות רבות להצלחה זו אך ניתן להתמקד בשתי נקודות מרכזיות:
1. הצטברות רגשות - סקרים רבים מראים שלמעלה ממחצית בוחרי שינוי אינם אוהדים את יו"ר מפלגתם - טומי לפיד. ועל כך ששאר נציגי המפלגה אינם מוכרים כבר דיברנו. הדבר מביא לסיבה העיקרית - בוחר שינוי הממוצע אינו מסכים להישאר חייב. הוא הרי משלם מיסים גבוהים למדי ואינו רואה פרי בעמלו. הוא אכן מוכן לשמור על התנחלויות רבות, אך לא מוכן לכך שאדם חרדי, שהאדמה שם לא פחות קדושה בעיניו אם לא יותר, לא יעשה זאת. הקו הכללי היה שיוויון חובות ושיוויון זכויות. אדם נורמלי אינו מסוגל לראות שכאשר הוא משכיר דירה עם שותף הוא משלם את מרבית שכר הדירה, הארנונה, המים והחשמל, בעוד שהשותף במקרה הטוב אוסף את כליו לכיור.
2. מחאה חברתית - מצביע שינוי איננו יודע מה היא מייצגת.
בנושאי חוץ וביטחון בנושאי מדיניות פנים ושלום אך הוא יודע, כי על נושאים אלו מדברים מקום המדינה ועד מותה (שלא יבוא) כמו מצאת החמה ועד צאת הנשמה. ומשהו צועק בתוכו: האם פעם מישהו ידאג לאדם הפשוט? זה שפושט את מדי העבודה שלו ושוקע מול מהדורות החדשות מידי לילה.
סיבות אלו הן, לדעתי, הסיבות העיקריות. רוב תומכי המפלגות הגדולות, כמו הקטנות, יזדהו עם מצעה של שינוי. אך את הפתק הם יעדיפו באותיות אחרות.
כמוהם, גם תומכי שינוי אינם שונאים דת. הם יבליגו על הסעיף של הפרדת הדת מהמדינה לטובת עיקר המצע ויעידו על כך שיעורי הצבעה בהתנחלויות הדתיות (7%) ובעיירות הפיתוח שבדרך כלל מזוהות עם ש"ס (בחלקן למעלה מעשרה אחוזים הצביעו עבור שינוי). הם לא בעד הפרדת הדת מהמדינה, אך נמאס להם שהמדינה אינה מופרדת מכיסם של הדתיים.
הצלחתו של טומי לפיד היא ללא ספק מרשימה, אך מסופקני אם יצליח לשמר מחצית מהישג זה בבחירות הבאות. אך לא עלי מוטלת חובת ההוכחה, אלא עליהם. האם יתנהגו כמפלגת שלטון גדולה ויכנסו לתוך דו"ח מבקר המדינה, או ימשיכו לשאת בתואר 'המפלגה הישרה ביותר'.
עכשיו רק נותר לנו לנסות וללמוד את הרשימה הארוכה של חברי הכנסת או אולי השרים החדשים. בהצלחה!