יותר ויותר כתבות צצות ונופלות בעיתונים תחת הכותרת: "תלמיד הורד מהאוטובוס, בדרך לטיול שנתי, מאחר והוריו לא שילמו!"
ובכן: כמה עובדות בסיסיות.
1) הטיולים הזולים ביותר הם אלה בהם לנים התלמידים בשטח - בשקי שינה! החיסכון: כ-20 שקלים ללילה!!! (לתלמיד)
2) מי שדוחף יותר מכל ללינה באכסניות, או במלונות, הן לא אחרות מאשר ה.. מורות, בעיקר אלה המבוגרות יותר אשר להן יכולת נמוכה יותר להסתגל לשטח (פיזית ונפשית)!
3) מנהלי בתי-הספר אשר החינוך לערכים התרחק מהם, נוהגים כיו"ר ועד עובדים, דואגים לעובדים ולא ללקוחות-התלמידים.
4) התלמידים, ברובם, מעריכים את טיולי השטח ואת המאמץ שעושים המורים אשר מטיילים איתם - מזיעים איתם, גם מקטרים על קושי המסלולים. אבל: אחרי הטיול החוויה המעצבת היא בלתי ניתנת לתיאור בעוצמתה!
5) פעם אמרו: חינוך לנוער על-פי דרכו. היום - על-פי "דרכון". ואני אומר: חינוך לנוער על-פי דרכי הארץ. את הארץ אוהבים דרך הרגליים, הזיעה, העזרה לחברים, השירהו.. הלמידה המשמעותית דרך כל החושים.
6) בטיולי שטח ניתן לחסוך ממון רב על-ידי שחרור חלק מהאוטובוסים, בימים האמצעיים של הטיול.
7) משרד החינוך מעודד טיולי שטח, אבל לא מצליח לשכנע בתי-ספר לבצעם.
8) ומיהו זולל המזומנים הגדול ביותר בטיולי בתי-הספר?
האטרקציות למיניהן! גם יקרות - גם מסוכנות! צאו ולמדו: כמה בדיקות-חקירות של פציעות תלמידים התרחשו בטיולים עקב אטרקציות?! הרוב! כל אטרקציה גוזלת זמן רב-מחד, וכסף רב-מאידך! במקומן ניתן לטייל בעוד קטע קטן מארצנו היפה.
9) במקום בו יש מורים ומורות צעירים, בגופם וברוחם, ראוי לחזור לשטח! במקום בו "אהבת-הארץ" היא לא סיסמה אנחנו המורים חייבים להזיע עם תלמידנו. במקום בו מורים ומורות בוכים על המצב הכלכלי ומכינים כריכים לתלמידים - ראוי לחסוך ולהפסיק לבכות!
אז מהיכן החוצפה שלי לכתוכ כל זאת?
אני מורה לשל"ח מזה 25 שנה, ובמקום בו אין טיולי שטח - אני לא נמצא! מזה 12 שנה אני מוציא את כל תלמידיי מכיתה ז'-ט' לטיולים עם לינת שטח, בשקי שינה ואוהלי סיירים. מה אחוז ההשתתפות? קרוב ל-100%, גם בימי פיגועים קשים.
כלל ברזל: לעולם לא ישאר בבית ילד כי להוריו אין! וחסכת לרעך כמוך, וטיילת והזעת - במחיר שווה לכל נפש הצמאה לשקט, לשלווה וליופי של ארצנו היפה.