משחקים מונופול בקזינו בז'נבה
לא מכבר, התכנסה קבוצה של מבוגרים,תמימים כילדים, ישראלים ופלשתינים, למשחק ילדים מרתק, מונופול שמו.
המשחק נערך בהמשכים, עם הפסקות מעת לעת, לפגישות עם בני המשפחה. המשחק התקיים בתנאים נוחים למדי, בבתי מלון מפוארים ברחבי העולם. הטורניר אורגן ונערך במימונה של ממשלת שוויץ ובכספי מיליונר ישראלי מנתניה ששמו אבי שקד.
שקד, הרוויח את הונו מהפעלת קזינו וירטואלי באינטרנט, שאינו חוקי בישראל. שקד, אינו מסתפק כנראה בהימורים בקזינו, והחליט להמר גם על חיינו ועתידנו.
המשחק החל בשעה טובה לפני כשנתיים: את הנבחרת הישראלית הוביל צמד פוליטיקאים עתירי כשלונות פוליטיים, עם הרבה קבלות. הראשון, יוסי ביילין שמו, האיש שהיה מיוזמיה הראשיים של תכנית אוסלו, המוטלת מזה שנים על הקרשים, מתבוססת בדמם של אלפי קרבנות, יהודים וערבים.
השני, שותפו של ביילין בראשות הקבוצה,עמרם מצנע שמו, גם הוא כשלון פוליטי מהדהד בפני עצמו, שהתייצב למבחן הבוחר, חטף סטירה מצלצלת ובמקום לשוב אל מפלגתו להפשיל שרוולים ולהתחיל לשקמה, נמלט על נפשו, בעור שיניו, כל עוד רוחו בו.
למותר לציין כי השניים, מובטלים מכל מלאכה,משועממים ומפוהקים, קפצו ללא היסוס על הרעיון השוויצרי ורתמו לעגלתם עוד כמה כשלונות פוליטיים, כמו אברהם בורג, חיים אורון ונחמה רונן.
כמובן,שבמשחק מונופול בינלאומי כזה, רצוי להפיח רוח יצירתית של תרבות מהוגנת. לשם כך נבחר שחקן החיזוק, הסופר המוכשר והאהוד עמוס עוז, בתקווה, שהשראת ספרו האחרון "על אהבה וחושך" תוציא את הנבחרת כולה מחושך לאור.
מצידו השני של לוח המונופול, התייצבה הנבחרת הפלשתינאית, גם היא עתירת לשעברים כמו יאסר-עבד-רבו,נביל קסיס, והישאם עבד אל-ראזק.
הקוביות הוטלו והמשחק החל להתגלגל. כל אחת מהנבחרות צברה במהלך המשחק חבילה של נכסים, והחל תהליך הסחר-מכר המקובל, כדי להשביחם.
הכריז יוסי ביילין:"אני מוכן לשלם בשער יפו מקרטון, תמורת הפסקת האלימות מנייר". השיב לו עבד-רבו:"אהלאן וסהלאן יא אחי, אני אתן לך את הכותל המערבי מקרטון תמורת העיר אריאל מנייר".
כולם היו מרותקים למשחק, ובתוך זמן קצר, בשל מיומנות השחקנים במשחקי "נדמה לי", נכסיהם הוירטואליים הלכו ותפחו, הלכו והעצימו.
הוכרזה הפסקה,אחד המשתתפים הפעיל את מכשיר הטלויזיה, בדיוק כששודרה הידיעה על הרצח במסעדת "מקסים". אחד הישראלים בקש הסבר מפי עמיתו הפלשתינאי? והוא השיב לו בביטול "בחייתאק, אלה בכלל הג'יהאד האיסלמי,הם בכלל לא שייכים למשחק שלנו, אנחנו יכולים להמשיך לשחק..." . לאחר ארוחה כיד המלך, בה קרא עמוס עוז פרקים נבחרים מתוך "על אהבה וחושך", אור גדול נגה לפתע על פניהם של שחקני המונופול וכולם מיהרו בשקיקה לשולחן המשחקים.
"נשאר לי שער יפו אחד ירוק, תמורתו אני מבקש ביטול זכות השיבה מנייר וכבונוס אני מוכן להוסיף גם את מגדל דוד", הכריז עמרם מצנע. "מברוק", השיב נביל קסיס, "אני נותן הפסקת ההסתה, בלוס פסגת זאב ומעלה אדומים תמורת הר הבית ,מדינה פלשתינאית ומעבר קבוע".
את שלבו האחרון של המשחק, החליטו המארגנים לקיים באיזור מחייתם של הילידים, על גדות ים המלח,במלון מובנפיק שבירדן .
מאולם המשחקים הודלף, כי דווקא בשלבו האחרון, התגלעו חילוקי דעות בין הנבחרות, שכמעט וגרמו לתגרות ידיים. אולם, לאחר איום שוויצרי, כי הנבחרות ידרשו לממן את האירוח במלון, נרגעו הרוחות פלאים.
בתום המשחק, הצטברו בידי שתי הנבחרות חבילות נדל"ן מקרטון, וצרורות של מיליוני מניות ושטרות, שאינם שווים את הנייר עליו הם מודפסים.לפיכך, הוחלט פה אחד,להציע לעמים הישראלי והפלשתינאי, להפוך את משחק המונופול למשחק אמת, שיכונה"הסכם ג'נבה" דוגמת הסכם אוסלו, בו המחיר יהייה כרגיל, שפיכות דמים, אלמנות,יתמות ושכול.
למזלנו, חיים אנו במדינה דמוקרטית של אזרחים חפצי חיים, כך שהצעתם של השחקנים הוירטואליים לא תיכון לעולם.
הערה לסיום: מארגני הסכם ג'נבה, הרגיעו את הציבור והבטיחו, כי ההסכם במלואו ישלח לכל בית בישראל, לא יוסתר שום פרט, הכל בשקיפות מלאה. היות שממשלת שוויץ עומדת מאחורי כל העניין, מתעוררת כאן סוגיה משפטית: האם מותר לממשלה שוויץ להתערב בעניניה הפנימיים של ממשלת ישראל.ולעורר מסע תעמולה המסית את אזרחי ישראל נגד ממשלתם. מעניין מה היתה עמדת ממשלת שוויץ במקרה הפוך, בו ממשלת ישראל היתה מעיזה להתערב בצורה בוטה כזאת בעיניינה הפנימיים?...