רוח חדשה נושבת מכיוון משרד האוצר ומדיניות הממשלה.
לא עוד אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית ומחויבות של המדינה לאזרחיה בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות ועוד כאלה קטנות. אלא מדיניות הפוכה שממעיטה מעורבות שלטונית בחיי האזרחים.
כול אחד רואה שהמצב בטטה, רק בגלל מדיניות כושלת של הממשלה. אז מי יישא בתוצאות? הקאובויים במשרד האוצר החליטו שהחלשים ישאו בתוצאות, אלא מי?
לכן כול החלכאים והנדכאים שאינם תורמים מי יודע מה לכלכלה ולשגשוג, יקבלו אמנם את המגיע להם. אבל במשורה.
הבנתם? זאת תפיסה ניאו-שמרנית, הדוגלת באי התערבות שלטונית במהלכים כלכליים וחברתיים.
מי שעני, חלש, חולה או מוגבל, יש לו בעיה, ומצבו אינו מעניין את השלטון - למרות שבחלקם הגדול הם שהעלו את הממשלה הזאת לשלטון. ולכן, מערכת החינוך נראית לקאובויים מסורבלת, לא יעילה ולא מועילה מי יודע מה לכלכלה, וזאת מכיוון שלא כול מי שיושב בה יביא ישועה למדינה, ואפשר במקרה שלנו להסתפק במחציתם.
מי נמצא במערכת הזאת?
תלמידים מהמרכז, מהפריפריה, מהמגזר הבדואי, הערבי החרדי והדתי. נו, צאו וחשבו כמה מאלה יועילו ויתרמו לצמיחה ולכלכלה העתידית, ועל כן אין טעם להשקיע מיליונים במערכת הזאת. בין כה וכה רק מעטים יצליחו להתרומם, והם אלה שיניעו את כלכלת המדינה. מצידם של האוצר וגם של מצקצקי השפתיים במשרד החינוך שהאחרים - יזדנבו מאחור.
ומה עם מערכות אחרות, כמו רווחה ובריאות?
אז רווחה טובה אולי לסקנדינבים. אבל אצלנו אפשר להסתפק בסעד, לתת כמה שקלים לנזקקים שיוכלו לנשום וזהו. פה ושם יפתחו בתי תמחוי, העניים יהיו מרוצים, גם התקשורת תמלא זמן שידור, לעיתונאים יהיה מה לכתוב וכול זה לא יעלה כסף לאוצר. וזה העיקר, לא?
ומה על הבריאות? עליה כבר הביעו הישראלים את דעתם, והוא חשש גדול מפני העתיד וממה שעלול לקרות להם באם לא יהיה להם מספיק כסף. כי למי שיהיה הממון הדרוש יצוף, והאחרים שיסתפקו במה שיש ושיגידו תודה.
המטרה אם לא תפסתם עוד, היא צימצום הוצאות עד למינימום למי שאינו תורם בגדול לצמיחה, ומוטל כאבן רחיים על צווארי החברה.
כדאי לאוצר לתת כסף לחזק, לעשיר, לזה שיניע את גלגלי הכלכלה ולבעלי החלומות המשיחיים גם (ועל הכסף שזורם להתנחלויות עוד לא דיברנו, שם הכול מתנהל כרגיל כאילו כלום לא השתנה).
הפרסומים האחרונים על פערי שכר, על עמותות שרבים מגיעם אליהן לזכות בשק תפוחי-אדמה, מוכיחים שמדינת ישראל איבדה את מטרותייה החברתיות והלאומיות. ההתנערות ממחויבות לכלל האזרחים מצביעה על עקרות מחשבתית ועל ציניות, ועד שכלל האזרחים יבינו שכללי המשחק השתנו תהיה לרבים מהם הפתעה לא נעימה ולחלקם הגדול זה יהיה מאוחר מדי.