את הדברים הבאים כתבתי בכעס מאופק כשעה לפני הופעתו של היועץ המשפטי לממשלה בשידור חי בטלוויזיה, ואני מבקש לפרסמם כאן מילה במילה, כפי שנכתבו בזמן אמת:
עוד בטרם פצה היועץ המשפטי לממשלה את פיו בשידור חי לגילוי נאות של החלטתו הגורלית הראשונה בעניינו של ראש ממשלה מכהן - וכבר צצו אצו רצו אנשים נכבדים מהמחנה שלי, להכריז כי יגישו ערעור לבג"צ על החלטתו.
אילו דוּבר ביחסי-מין, היה אפשר לייחס את התופעה לבעייה הנפוצה הידועה בשם "פליטה מוקדמת", וכמובן - להבין את הפולט ולסלוח לו על-כך, ביחוד אם היה מגלה נכונות ללכת לטיפול.
אבל מדובר בעניינים שעתידה של האומה כרוך בהם בשעה הרת גורל זו.
אז מה פשר החיפזון והפזיזות וההתלהמות וההתבהמות שאחזו בראשי המחנה, האמור להיות יוני בהשקפותיו, שקול במחשבותיו, סולידי בהופעתו ומתון בהתבטאויותיו?
אם כך יוסיפו להיראות פני הדברים במחננו - אקום ואצא ואלך ואתרחק ממנו ואקים לי אי-שם אוהל אינדיאני קטן, לעצמי בלבד, לפחות עד אשר רבים יותר ויותר מקרב המחנה הזה יקומו ויעשו כמוני.