כשהמשטרה או הפרקליטות או לעתים שתיהן גם-יחד תופרות למישהו תיק, הן חייבות לָתוּך תַכִּים שבהם לא יהיה מרחק רב בין מדקרות המחט, שמא יצוצו סילופי העובדות ובידויי הראיות מבין התפרים, אם הללו יהיו גסים מדי.
זו, קרוב לוודאי, הסיבה העיקרית שאפשר למצוא תיקים אשר כתב האישום בהם תוקן על-ידי הפרקליטות פעמיים, שלוש ואף ארבע פעמים, לאחר שהוגש כתב האישום המקורי, כאשר עד הגשתו בושל לעתים שתיים, שלוש, ארבע ויותר שנים מאז החליטה הפרקליטות לבשלו, והוא היה אמור להיות בעת הגשתו בשל ומבושל לעילא ולעילא, כחמין של שבת.
אבל מסתבר, שכאשר מבשלים אישום לפי הזמנה - התבשיל לעולם אינו בשל דיו להאכיל בו שופט ישר-דרך, בעל מזג שיפוטי צלול, יידע משפטי מעל הממוצע וחושים בריאים לראות, לשמוע, להריח ולשלוח את נציגי/ות הפרקליטות לכול הרוחות ביחד עם כתב האישום להתפוגג שם מעודפי סירחותיהם.
אבל, לא תמיד נתקלת הפרקליטות בשופט כזה, ומתוך היכרותה העמוקה עם כל השופטים היא יודעת בדיוק תחת אפו של איזה שופט היא יכולה להסריח כאוות נפשה, ולהשיג את מבוקשה מבלי שהלז אפילו יעקם מעט את אפו לנוכח הצחנה.
אצל שופט שוּפטן ותתרן מעין זה, שהוא הסוג החביב במיוחד על הפרקליטות, תוכלו למצוא בהכרעת-הדין משפט מעין זה: "הנאשמים עשו מה שעשו מסיבות השמורות עימם..." וכמעט כל סטודנט מתחיל במכינה למשפטים יכול לראות בעין בלתי מזויינת שהכרעת-דין הסובבת סביב משפט-סרק מעין זה, אינה מכבדת אפילו את הנייר שעליו הודפסה, ומן הסתם היו לאותו שופט סיבות השמורות עימו להכריע לטובת הפרקליטות או מי שהיא חפצה ביקרם...
אל ייפלא איפוא, שכאשר הרים מני מזוז את קצה קצהו של הכיסוי מעל אחורי הפרקליטות, התגלה לעיניו ולעיני רבים אחרים, טפח כה מכוער. ומה יֵראה אם וכאשר ינסה ושמא אף יצליח מני מזוז להרים את הכיסוי כולו ויתגלו הטפחיים?
אולי רצוי כבר עתה להגביל את הצפייה בחורבן, כשם שהדבר נעשה לגבי סרטים שיש בהם מראות קשים לעיכול...
