ראשית ברצוני להעביר את תנחומי למשפחת חיטמן על האבידה הגדולה שאיבדו.
אני כותב מילים אלו בעקבות חוויות אישיות שעברתי.
ראשית, בהיותי בן 15 שנים איבדתי את אבי כתוצאה מהתקף לב שני שעבר. זוכר אני את תחינותיה של אמי להזמין אמבולנס באותו היום ואת סירובו של אבי, עד שהגיעו מים עד נפש וזה היה מאוחר מדי. מאמצי הרופאים להחיותו עלו בתוהו. אבי נפטר בגיל 52.
לפני שנה ומחצה, בהיותי בן 51, חוויתי תעוקת לב. לאחריה הופניתי לבדיקות מאמץ (שבוצעו ברשלנות) ללא ממצאים מיוחדים. יומיים לאחר הבדיקה לקיתי בהתקף לב קל. לא המתנתי שהכאב יעבור, אלא פניתי לשכן שהזמין מיידית נט"ן. עברתי צינתור עם הכנסת קפיץ והיום בבדיקות א.ק.ג. אין סימן קל שבקלים שעברתי אירוע כלשהו.
לאחר האירוע נכנסתי למשטר אימונים רציף בפיקוח קרדיולוגים וכן לדיאטה והשלתי מעלי כמה ק"ג טובים. בקבוצת ההתעמלות שלי שמעתי על אנשים שדחו את הגעתם לביה"ח בתרוצים שונים (אכלתי יותר מדי לכן כואב לי, עוד מעט יעבור הלחץ, לא להיכנס לפניקה וכד').
אני רוצה לקרוא בזאת לציבור
ה י ו ה י ס ט ר י י ם !
הכאב אותו אתם חשים הוא סתימה בעורק המוביל דם לדופן הלב. המתנה גורמת לתאים שאינם מקבלים דם למות. אין דרך חזרה. תא מת לא חוזר לחיים. אתם משלמים כל החיים לקופות החולים וכשאתם צריכים אינכם פונים לטיפול. מוטב להיות פניקר חי מגיבור מת. אנא, באם יש לחץ בחזה או באם מתעורר חשש, הזמינו נט"ן ותמשיכו בריאים כפי שהייתם.
בברכת בריאות ואריכות חיים
לכל עם ישראל
אפרים