אני רוצה להעביר כאן לכולם נושא מאוד חשוב כואב ובעייתי.
קיבלתי ריטלין בגיל 8 לשלוש שנים, בגלל שירדו לי הציונים בכיתה. לא הייתי היפראקטיבי וכלום, ואפילו בגיל 7 כמעט והעבירו אותי לכיתת מחוננים בגלל שהייתי טוב. אך מה לעשות, בכיתה ג' ירדו לי הציונים, ויכולים להיות מיליון סיבות, אפילו יכול להיות שהתאהבתי בילדה ולא הצלחתי להיות מרוכז.
אבל לאף אחד זה לא משנה, כי אם אני לא מרוכז, אז יתנו לי כדור ואני יהיה מרוכז. נכון?
אז אני אספר לכם מה הכדור הזה עשה לי.
לקראת סיום הכדור התחילו לי טיקים קשים ביותר בפנים שחירפנו אותי. ורק שתדעו לכם, שגם אם זה עובר עם הזמן, להעביר ילד טיקים כאלה זה גיהנום. זאת אחת הטראומות הקשות ביותר שעברתי בחיי. וזה לא הכל: התחילו לי גם הפרעות עצבים קשות. הייתי ממש זועם, מרוגז ועצבני מדברים קטנים. ומה שנורא זה, שאף אחד לא הבין מה עובר עלי. האשימו אותי, נידו אותי, ולא ידעו מה לעשות איתי.
לאט לאט נהיו עוד תופעות, כמו: אובססיה, תנועות גוף בלתי נשלטות, בעיות גדילה והתפתחות, ועוד... שבגללן הגעתי בגיל 23 לפסיכארים, שרק נתנו לי עוד תרופות (כמו ריספרדל) ועשו לי עוד יותר נזק ...
היום אני בן 26 וסובל מבעיות קשות. משפחתי מוציאה הון על טיפולים בנזקים שנגרמו לי, ואני בטוח שאם לא הייתי מקבל ריטלין הייתי היום בסדר גמור ואפילו מצויין, ובמקום זה סובל ומתקשה לתפקד.
בבקשה, אל תתנו את זה יותר לילדים שלא יודעים אפילו להגיד שמשהו מפריע להם, ויתכן שהם יפגעו גם יותר ממני. ואתם ההורים, אפילו לא תדעו עד שהמצב יהיה כבר גרוע ביותר.
נ.ב
אינשטיין היה תלמיד גרוע. ואם הוא היה מקבל ריטלין, הוא היה נשאר גרוע ואפילו נהיה גרוע יותר.