ח"כ יהודית נאות (שינוי) העלתה הצעה שיאסר בחוק על חברי כנסת להצטרף להנהלת עמותות, או לכהן בהן בתפקידי מפתח בוועדת הביקורת שלהן. ברוכה הבאה, יהודית, לחבורה המנסה לטהר את האורוות. בקרוב תלמדי למה יוזמתך זו תביא את חבריך הקרובים ביותר לשלוף נגדך ציפורניים - ואף סכינים (פוליטיות) מושחזות:
א) המצב החוקי הנוכחי:
חוק חסינות חברי הכנסת אוסר (בין היתר) על חברי הכנסת לקבל כל הכנסה נוספת או כל טובת הנאה, פרט לשכרם כחברי כנסת. כן אוסר עליהם החוק להימצא בכל מצב שיש בו אפשרות לניגוד עניינים.
ההגיון ברור: ח"כים הם שלוחי הציבור ונאמניו. ידם קרובה לקופה הציבורית ואף שולטת בה. חוקים ותקנות שהם מוציאים בכנסת יכולים להעניק תמורות כספיות אדירות לגופים וגורמים אינטרסנטים. לכן החוק קובע שח"כ יעשה חובתו כנאמן הציבור - ללא כל נגיעה ואינטרסים אישים לכספים המועברים. אלא שהחוק לא אוסר על ח"כ לכהן בגוף כלשהו, "בהתנדבות" וללא שכר.
ב) תיקצוב עמותות, הכיצד?
על פניו, עמותות מקבלות תמיכה על-פי "קריטריונים". הכוונה היתה שהמדינה תגבש תקנות וכללים שיקבעו חלוקה הגונה ושיוויונית של המשאבים. ניסוח הקריטריונים היה צריך להיות משהו בסגנון כזה (למשל): "עמותות המטפלות בילדים נכים זכאיות לתמיכה. הכסף שהוקצב למטרה זו יחולק בשיוויוניות בין כל העמותות לפי מספר הילדים בהם מטפלת כל עמותה".
בפועל, וכתולדת לחצים פוליטיים ואישיים, עוותו הקריטריונים והם מנוסחים כיום בצורה שכל בר-דעת יכול לזהות ולנחש מראש לאיזו עמותה מיועד הכסף. זה נקרא "תפירת קריטריונים", והניסוח הסופי שלהם נראה בערך כך (דוגמא):
"כל העמותות זכאיות לתמיכה שיויונית לפי מספר הילדים הנכים בהן הן מטפלות. אבל עמותה המעניקה לילדים חינוך דתי תקבל תוספת של 50% על הסכום המקורי שהוקצב. עוד 50% תוספת תינתן לעמותה המקיימת גם פעולות הדרכה ברוח המורשת התורנית של עדות המזרח".
גם אלה הם לכאורה קריטריונים "שיוויוניים". אבל ברור שרק העמותות של ש"ס תזכנה ב-2 התוספות הללו, ותקבלנה בפועל סכום כפול ממה שתקבל עמותה חילונית.
ההגינות מחייבת לומר שלא רק ש"ס עושה זאת - ולא היא שהמציאה את השיטה. ניסוח הקריטריונים עבור "מוסדות תרבות" דומה בעיקרון לדוגמא הקודמת. כך יוצא שהאופרה הישראלית מקבלת כל שנה מעל 10 מיליון ש"ח ותאטרון הבימה נהנה שנים מתמיכה של עשרות מליונים - שעה ששאר מוסדות התרבות והתיאטרונים המקומיים האחרים נחנקים ללא אגורה (עד שתיאטרון בית לסין עתר לבג"צ 4 פעמים והביא בסוף לשינוי חלקי במצב). אבל בעיקרון: מי ששולט על כתיבת הקריטריונים מכתיב מראש את התוצאה.
כל העוסקים בתיקצוב עמותות, מפקידי המדינה ועד ה"מאכרים" המפלגתיים, מכירים את הטכניקה. אתה תגיד לי למי אתה רוצה לתת את הכסף - ואני כבר אנסח לך את "הקריטריון השיוויוני" המתאים ותפור עבורך. ה"שיוויון" בחלוקת הכספים הוא מראית עין וחלוקתם תלויה תמיד בגורמים הפוליטיים השולטים במדינה.
ג) הפיקוח על העמותות:
בניגוד לדימוי הציבורי, רשם העמותות אינו יודע כלל מה מתרחש בעמותות. כל מה שהוא מצליח לעשות (וגם זה בערבון מוגבל) זה לבקש מהעמותות להעביר לו את פרוטוקול האסיפה הכללית ואת דוחות רואה החשבון וועדת הביקורת. מאחר וקיימות בארץ עשרות אלפי עמותות, קיים ספק אם רשם העמותות יכול להתפנות ולקרוא אפילו מה כתוב בפרוטוקולים שקיבל - וממילא מה שכתוב לא מגלה כלום. למעשה אין שום פיקוח אמיתי ואין כל מעקב על השימוש שנעשה בכסף הציבורי שהועבר לעמותות.
ד) כמה כסף מועבר?
ספק אם מדינת ישראל בעצמה יודעת כמה כסף מועבר לעמותות נתמכות וכמה כסף נוסף הן מגלגלות. בשנת 1998 ניסו ח"כ אופיר פינס ומיכאל קליינר לברר נקודה זו בוועדת הכספים. משרד האוצר דיווח לוועדה על כ-2 מיליארד שקל שהועברו, אך הם גילו בעצמם העברות בהיקף 4.5 מיליארד שקל - ואז גם הם הרימו ידיים נוכח המימצאים והברדק (המכוון) המתנהל בתחום זה.
להבנת משמעות הסכום של 4.5 מיליארד ש"ח המחולקים לעמותות, יצויין שרשת אל המעיין של ש"ס מקבלת בסה"כ כ-170 מיליון ש"ח לשנה, והיא כבר נחשבת בדעת הקהל לגזלן וסחטן פוליטי. אבל הסכום הזה בטל בשישים והוא מתגמד למעשה נוכח הארבעה וחצי מיליארד ש"ח האחרים שמתחלקים בין אלפי עמותות אחרות, דתיות וחילוניות גם יחד.
יוסבר שפרט ל"תמיכות" מקבלות העמותות מתקציבי המדינה גם כספים נוספים בצורת "התקשרויות" (חוזים ללא מכרז) וכן מענקים שונים ומשונים תחת השמות "בינוי" "שיפוץ" הצטיידות" "פיתוח" וכד'. על כספים אלה האוצר אפילו לא מדווח לכנסת. ההערכה הינה שהעמותות השונות בישראל מקבלות כיום ממשרדי הממשלה קרוב ל-6 מיליארד ש"ח בכל שנה, ואולי אף יותר.
לזאת יש להוסיף את הכספים המועברים לעמותות השונות מתקציבי העיריות והרשויות המקומיות. גם כאן מדובר בסכומי עתק. כמה? - מי יודע???
ה) ח"כים בעמותות:
עמותות הן כלי מצויין לפוליטיקאים למימון פעילות פוליטית. עמותות יכולות לקיים כינוסים, עצרות, מסעי הרצאות - וזה בחלק הגלוי של פעילותן. אבל עמותות יכולות גם לשלם שכר לפעילי בחירות, לתת משרות לידידי הפוליטיקאי, לספק רכב, לכסות חשבון הוצאות, לממן טיסות, לממן פריימריז וכד'.
חברי הכנסת, במקביל, הם כלי מצויין לעמותות להשגת תקציבי מדינה. הם יושבים בוועדות הכנסת, מצביעים על התקציב ויש להם השפעה אדירה על כל שר שבמשרדו מחלקים כסף. כל פקיד במשרד ממשלתי מבין שאם ברשימת ההנהלה של העמותה שהגישה לו בקשה לתמיכה נמצא ומופיע שמו של ח"כ, כדאי לו שבקשת העמותה לכספים תענה ביד רחבה, לפני שלמשרדו תהיינה בעיות קשות בכנסת ובועדות בהן חבר אותו ח"כ.
ראו את התמונה הבאה: חבר כנסת מוועדת הכספים מצטרף כחבר להנהלת עמותה כלשהי. העמותה הזו מגישה בקשה למשרד ממשלתי לקבל תמיכה. חשב אותו משרד ממשלתי (חבר בוועדת ההקצבות המחלקת תמיכות) צריך עכשו להחליט כמה כסף לתת לעמותה של הח"כ, או אם לתת לה בכלל. מה לדעתכם הוא יחליט, בזוכרו שבשבוע הבא הוא עצמו צריך להתייצב בפני ועדת הכספים של הכנסת ולנמק שם בפני אותו ח"כ וחבריו את בקשתו לקבלת מהרזרבה תוספת של 200 מיליון ש"ח למשרדו?
יוצא שבבוקר יום א' העמותה של הח"כ מבקשת כסף מהמשרד הממשלתי, ובצהרי יום ב' המשרד מבקש כסף מהוועדה של הח"כ.
לכן קיימת סימביוזה מעניינת בין ח"כים לבין עמותות. הח"כ זקוק לעמותה כדי שתסדיר לו עניינים כספיים שונים, שהשתיקה יפה להם, והעמותה נהנית מחברותו של הח"כ בהנהלתה. זה יכול להיות שווה לעמותה עוד מיליון, או 5 מיליון, או 20 מיליון ש"ח בכל שנה, כתוספת בהקצבות הממשלתיות.
ו) דוגמאות מהחיים:
מכיוון שכולנו מכירים את העמותות של החרדים, הבא נעסוק הפעם בעמותות של החילונים:
בשנת 1994 קיבל ח"כ דדי צוקר (מר"צ) התחייבות חשאית ממשרד החינוך (בשליטת אמנון רובינשטיין, ממר"צ) שהמשרד יתן לו כסף עבור עמותה אלמונית שדדי זה עתה הביא לאור העולם ואף כיהן כיו"ר שלה. עם כספי משרד החינוך שקיבל רכש דדי צוקר מניות של חברה בע"מ (קמרה אובסקורה) ואף משך לעצמו משכורת יפה. הפרשה התפוצצה בשנת 1995 והובילה לחקירה משטרתית. צוקר, כמובן, לא הועמד לדין (בדיעבד התגלה שהיועץ המשפטי לממשלה בזמנו, מיכאל בן-יאיר, הבטיח לו מראש - ועוד טרם החקירה המשטרתית - שהוא לא יעמידו לדין...).
במקביל וממש באותה תקופה, מינה השר אמנון רובינשטיין עוד חבר קואליציה שלו, את ח"כ חגי מירום, לעמוד בראש עמותה שניהלה מוסד בחולון. והנה פלא: ההקצבה של משרד החינוך לעמותה זו גדלה בתוך שנה אחת בתוספת של 33,000,000 ש"ח (כן. 33 מיליון !!). לא זכור בתולדות המדינה גידול וזינוק שכזה בתמיכת המדינה לעמותה כלשהי.
חגי מירום, ח"כ פעיל בוועדת הכספים, הודה כי הוא עצמו טיפל אישית מול בכירי משרד החינוך בענייני הסדרת התמיכה לעמותה שלו, עמותה שעל-פי הפרסומים (והתלונות שהוגשו למשטרה) גם סייעה לו קצת בפריימריז שלו...
את השיא קבע השר אמנון רובינשטיין בעצמו, שמייד עם סיום כהונתו כשר החינוך (והיבחרו לוועדת הכספים של הכנסת) עבר לכהן כיו"ר עמותה שממשרדו הועברו לה, באותה שנה עצמה, 93 מיליון ש"ח (כן. תשעים ושלושה מיליון ש"ח!). שיטה יפה: שר מעביר ממשרדו במהלך הקדנציה שלו (ובעיקר לקראת סופה), כמה מיליוני שקלים לעמותה מסויימת (הרבה מיליונים, ליתר דיוק...) ומייד עובר לעמוד בראשה, כשקופת העמותה כבר מלאה בכספי המדינה.
ומה עם חובת תקופת צינון של שר? הצחקתם אותי. זה לא חל על פרופסור למשפטים. ומה עם החשש לניגוד עניינים כיו"ר עמותה וכח"כ בוועדת הכספים? אתם לא מבינים, כנראה. זה חל רק על ח"כים של ש"ס. לא של מר"צ.
לכאורה היינו אמורים לראות את היועץ המשפטי לממשלה מסתער על התופעות האלה ומכחידן. אבל מה לעשות - והתברר שגם מיכאל בן-יאיר, היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו, הצטרף באותם ימים להנהגת עמותה מסויימת שפנתה לבקש (וגם קיבלה...) תמיכות וכספים ממשרד החינוך של אמנון רובינשטיין.
אז שבן יאיר יפעל נגד ח"כים ושרים בעמותות?
רציתם שיועץ משפטי לממשלה, שבעצמו מצטרף לעמותה מתוקצבת, ינשך את היד שמאכילה את העמותה 'שלו'?
ז) למה הדוגמאות האלה?
כדי להמחיש לחברת הכנסת יהודית נאות שהיא תמימה.
פרופ' נאות ודאי חשבה לשים מחסום בפני הח"כים של ש"ס (או של הליכוד) ולהקים חומה בינם לבין כספי העמותות. אבל ח"כ נאות הולכת להתאכזב - כאשר היא תגלה שדוקא חבריה לשעבר (היא היתה פעם חברה במפלגתו של רובינשטיין) הם מי שיכשילו בסוף את יוזמתה. דווקא הם - אולי יותר מאשר הח"כים של ש"ס - שקועים ומעורבים עד עומק צווארם בפרשיות מוזרות עם כספי עמותות.
אבל מגיעות לח"כ יהודית נאות ברכות. לפחות היא מנסה.
היא תביא את הנושא (כך אני מקווה) לתודעה הציבורית, ואח"כ גם להצבעה והכרעה בכנסת. ואם היא לא תבהל ולא תתקפל, ואם היא לא תתפתה לרמיזות חבריה שיציעו לה לרדת מהענין, קיים אולי סיכוי שיושם הקץ לשערוריה הזו ויחסם סוף סוף החור שקרץ לכל העכברים. כן, גם לאלה של מר"צ.
[הכותב מתנצל בזאת בפני שאר הח"כים שלא הזכיר אותם ואת העמותות שלהם, ומבטיח לתקן את המעוות בהזדמנות הקרובה].