עיריית ירושלים, כהרגלה מזה שנים, כינסה את מועצת העיר ביום האחרון של השנה האזרחית (31.12.2001) לאשר כמה העברות כספים דחופות. מתנות חג המולד אמנם לא מחלקים בירושלים, אבל סילבסטר הוא בהחלט חג ישראלי מוכר וכשר לצורך העברת עודפי התקציב ליהודים.
רצה הגורל ו-2 חברי מועצה הבחינו כי הם מתבקשים לאשר העברת כספים ישירה ויחודית ל-7 עמותות חינוך אלמוניות של רשת אל המעיין של ש"ס, וזאת בשעה שלש"ס יש "הסכם הבראה" חתום עם המדינה, בו הוסכם ונחתם שכל כספי התמיכה של המדינה יכנסו מעכשו ב"דלת הראשית" של הרשת, ויועברו אך ורק לחשבון הבנק הראשי שלה הנמצא בפיקוח המדינה, ולא יועברו יותר ישירות לעמותות שונות ומשונות - שלפעמים גם הרב עובדיה בעצמו לא יודע מיהן ומה מעשיהן.
נזעקו 2 חברי המועצה החרוצים הללו ורצו לבג"צ. משום דרכי נימוס הם הודיעו ערב קודם להגשת העתירה לגזבר ולמנכ"ל העיריה שהם בדרכם לעליון.
מה עשתה העיריה? השכימה קום למחרת בבוקר, ובעת שהשניים הגישו את העתירה למזכירות בית המשפט העליון, כבר תיקתקו כל מחשבי העיריה ומחשבי הבנקים - והכסף יצא בהול והועבר ליעדו. ועכשיו שהבג"צ ידון כרצונו בכסף שהתנדף ...
אלא שהבג"צ כן דן בפרשה ואף דש בה. ובשעה שהיועץ המשפטי של העיריה ניסה לספר לשופטים, שמדובר בעצם בכספים שמשרד החינוך מעביר לעמותות והעיריה משמשת רק כ"צינור" להזרמות, נזעקו נציגי משרד החינוך לבג"צ והכחישו את טענתו זו. לא נעים. לא רק שמדובר בעבירה על ספר החוקים שלנו שרשויות השלטון בוודאי מחוייבות לקיימו, התברר בבג"צ, להנאת הצופים, שמשרד החינוך זורק את ההאשמה על העיריה - וזו זורקת אותה בחזרה על משרד החינוך - והשמחה עלתה ופרחה.
לשופטי הבג"צ לא נדרש זמן רב כדי להבין מהו המשחק של 2 הצדיקים-השותפים הללו, משרד החינוך ועיריית ירושלים, והם הוציאו צו החלטי האוסר לחלוטין העברת כספים בשיטות כאלה, ואף קנסו את העיריה ב-15,000 ש"ח לטובת מגיש העתירה, עו"ד גלעד ברנע.
שופטי הבג"צ גם טרחו והתאמצו להסביר אישית ליועץ המשפטי של עירית ירושלים, שדעתו המלומדת וטענתו שככה כן מותר לחלק כספים, אינה מעניינת אותם באמת, כיוון שהם מצפים ממנו (כיועץ משפטי של עיריה) שהוא יקיים את החוק ולא ימציא יותר תירוצים ופרשנויות חסרי כל בסיס משפטי.
לא עברו 10 ימים, ושני חברי המועצה שלנו גילו להפתעתם שהעיריה שוב מתכננת להעביר כספים לעמותות חרדיות של אגודת ישראל ( לעמותה אחת סכום קטן, כ-30 מליון ש"ח... ועוד 3 מליון ש"ח זניחים לעמותה אחרת).
שוב אצו רצו 2 חברי המועצה החרוצים שלנו לבג"צ, ואף הזכירו בעתירתם החדשה כיצד זה עתה קיבלה העיריה "הדרכה" והסבר בבג"צ מה אסור לה לעשות - והנה היא חוזרת שוב לסורה. לא זו בלבד, טענו השניים, אלא שלאור "זריזות" העיריה בהעברת הכספים, כפי שנתגלתה בפעם שעברה, ראוי ליתן צו זמני בדחיפות ולמנוע את התנדפות הכסף.
בשעה 11.00 בבקר לקחה השופטת דורנר את העתירה ונכנסה עימה ללשכתה, לדון לחשוב ולהחליט.
עוד השופטת קוראת וחושבת, והעותרים צלצלו מביהמ"ש אל גזבר עיריית ירושלים לעדכנו במתרחש, ולבקשו שימתין לראות מה מורה לו הבג"צ לעשות, כראוי לגזבר של עיריה המחוייבת בכללי המינהל הציבורי וגם בנימוס כלפי בית המשפט. שמע זאת עו"ד יוסי חביליו, היועץ המשפטי של העיריה (זה שהבג"צ טרח להסביר לו את החוק בעתירה הקודמת) והודיע לגזבר העיריה ולעותרים שהוא לא מתכוון להמתין לשופטת דורנר (שקראה באותם רגעים עצמם את העתירה), ובעוד שעה אחת, בשעה 12:00 בצהרים בדיוק - כך הבהיר היועץ - אם לא תתקבל עד אז החלטת השופטת, ואם היא תתעכב, הוא יעביר לעמותות של אגודת ישראל את הכסף.
עד היום אין איש יודע אם השופטת דורנר, ספונה בלשכתה, ידעה שהיועץ הנכבד של עיריית ירושלים הקציב לה רק פחות משעה לדון ולהחליט (בהחלט מצב מביך ומלחיץ, אפילו לשופט...), כיוון שמי שנזעק בינתיים לעזרתה היה היועץ המשפטי לממשלה, שבאמצעות עו"ד רז ניזרי מלשכתו, טרח לצלצל לעו"ד חביליו, היועץ הירושלמי הנכבד, ולהסביר לו שראוי ומקובל בישראל שרשות שלטונית כמו עיריה תמתין לבית המשפט ולהחלטתו, ולא תעמיד אולטימטום או תיקצוב זמנים לשופטים.
את סופו האמיתי של הסיפור לעולם לא נדע. האם היו עו"ד חביליו ועיריית ירושלים מממשים איומם ומעבירים בשעה 12:00 בצהרים את הכסף לעמותות של החברים של פורוש, או שהיו נותנים לשופטת "זמן פציעות" ומוסיפים לה 15 דקות. לא נדע - כי השופטת דורנר "עמדה בזמנים" ובשעה 11.45, רבע שעה לפני תום האולטימטום של חביליו, יצא מלשכתה, כצפוי, צו מניעה זמני האוסר על העברת הכספים.
אגב, השופטת דורנר נתנה לעיריה ולמשיבים שבוע ימים למסור תגובתם לעתירה, קצת יותר ממה שהעיריה נתנה לשופטת. מעניין עכשו אם עו"ד חביליו, שיתבקש להשיב בשם העיריה, יצליח לעמוד בזמנים...
הדברים הללו מוקדשים בחיבה לחברי מועצת העיריה, רן וולף ועו"ד גלעד ברנע, המנסים לשים אצבע בסכר ההקצבות והעברות הכספים לחרדים בירושלים, וחושבים שככה הם יעצרו ויסתמו את הדליפה, בלי להבחין ששערי סכר הכספים הירושלמי ממילא פרוצים לרווחה, ונהר ההקצבות והזרמות הכספים כבר מזמן עוקף את הסכר, וזורם חופשי מכיסי משלמי הארנונה החילוניים לרחובות מאה שערים, סנהדריה והר נוף.
הדברים הללו מוקדשים גם בהערצת אמת ובהצדעת תימהון ליועץ המשפטי של עיריית ירושלים, נושא משרה סטטוטורית, והממונה על שמירת החוק ואכיפתו, על שכה היטיב לבטא ולסמל בהתנהגותו את מה שחושבים חוגים רבים במאה שערים, סנהדריה והר-נוף: "יש שופטים בירושלים, אבל מה זה מענין אותנו?"
