חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן בפרק זה: "החוק") מתייחס לפעילות כלכלית של פירמות (עוסקים) ולא על משקי בית. החוק מטיל בישראל מס ערך מוסף (מע"מ) בשיעור של 17% "על עסקה בישראל ועל יבוא טובין".
כמו-כן מוטלים מכוח אותו חוק "מס שכר" "על פעילות בישראל של מוסד ללא כוונת רווחים" בשיעור של 8.5% מהמשכורות שהמלכ"ר משלם, וכן "מס שכר ורווח" "על פעילות בישראל של מוסד כספי", בשיעור זהה לשיעור מע"מ, קרי 17%.שיטת מס ערך מוסף שאומצה בכל המדינות שהנהיגו מס זה נועדה להשיג כמה מטרות.
האחת, גיוס אמצעים מן הציבור בשיטה יעילה מאד.
השנייה, "נייטרליות מסים ביבוא", שנועדה לאפשר תחרות חופשית בין כל הספקים - הזרים או המקומיים - המביאים את תוצרתם לשוק המקומי.
השלישית: מניעת כפל מס ערך מוסף במישור הבינלאומי.המטרה הראשונה בעייתית, כיוון שמע"מ נחשב כמס רגרסיבי (מס המטיל נטל כבד יותר יחסית על בעלי הכנסות נמוכות). על כן שילובו עם מס הכנסה הפרוגרסיבי (מס המוטל בשיעורים גבוהים על בעלי הכנסות גבוהות יותר) ועם מערכת הביטוח הלאומי נחשב כשילוב ראוי.
המטרות הנוספות מושגות באמצעות השתת המס על עקרון היעד. עקרון זה מושג, כפי שנפרט בהמשך על-ידי חיוב היבוא במע"מ ופטור היצוא בדרך של קביעת שיעור מס אפס ליצואן.