מסמך: הנאום המלא של השר הירשזון

צהריים טובים לכולכם ותודה על ההזדמנות להיות כאן אתכם היום. זה כבוד ועונג גדול בשבילי להופיע כאן, כשר האוצר של מדינת ישראל. מכובדיי, אני רואה חשיבות רבה במפגשים כגון אלה. זו הזדמנות לשתף פעולה, במטרה לעשות את ישראל למקום טוב ושראוי לחיות בו. לפני שאציג בפניכם את סדר היום הכלכלי אשר בכוונתי להוביל בשנים הקרובות, ברשותכם, כמה מילים על מצבה הכלכלי של מדינת ישראל. זה לא סוד, שהתקופה הנוכחית היא תקופה טובה במיוחד. כל המדדים הכלכליים מעידים על כך שכלכלת ישראל צועדת בכיוון הנכון. - המשק צומח בקצב שנתי של למעלה מחמישה אחוזים. שיעור גבוה מקצב הצמיחה במרבית המדינות המפותחות. - הצמיחה מונעת על-ידי גידול ניכר בצריכה הפרטית. בתור שכזו, היא בריאה ובת קיימא. אם ננהג באחריות, אין סיבה שהיא לא תמשך לאורך זמן. - הצמיחה מלווה במגמה עיקבית וברורה של ירידה בשיעור האבטלה ושל גידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. משמעות הדבר היא כי יותר ישראלים מחפשים עבודה ויותר ישראלים גם מוצאים עבודה. ישראל נמנית על המדינות המפותחות בעולם. הכלכלה הישראלית מהווה אות ומופת ליצירה, לפיתוח, למחקר וליזמות. לא בכדי מחמיאים לנו. הצלחתנו אינה נעלמת מעיני העולם. ההשקעות הזרות שוברות שיאים. בשנת 2005 לבדה, הושקעו בישראל למעלה משנים - עשר מיליארד דולר. אם לא די בכך, רק לפני מספר שבועות התבשרנו בגאווה, על עסקת "ישקר". גדול המשקיעים בעולם, מר וורן באפט, רכש סמל "כחול לבן", ובכך נתן ביטוי, קבל עם ועולם, למה שכולנו יודעים ומרגישים - התעשיה הישראלית נמצאת על המפה! גברותי ורבותי - בל נטעה. הפירות מהם אנו נהנים היום לא צמחו יש מאין. הם תוצאה של יישום מדיניות כלכלית ברורה ועקבית. חובתנו להמשיך ולדבוק באותם עקרונות כלכליים, אשר בראש ובראשונה ישמרו על הקיים ואף יעצימו אותו. בתפקידי כיו"ר ועדת הכספים, הייתי שותף למהלכים אשר העמידו את הצמיחה בראש סדר העדיפויות. האמנתי בהם אז, הנני מאמין בהם היום ואמשיך ליישמם לאורך זמן. מהלכים אלה צלחו. אולם כעת, בצד השמירה וטיפוח הצמיחה, חובתנו לגבש חשיבה שונה. האיום המרכזי על המשך הצמיחה והשגשוג של המשק הישראלי הינו הפערים החברתיים הנפערים בו. עץ צומח אך חולה לא יצליח לצמוח לאורך זמן. לצערי, החברה הישראלית של היום צומחת אך לא בריאה. איננו יכולים להישאר אדישים לכך שחלקים גדולים באוכלוסיה אינם לוקחים חלק בפירות הצמיחה. בעוד שלפני שלוש שנים לא היתה לנו ברירה, היום היא ישנה. אני מתכוון לנצל את הזדמנות שניתנה לי ולייצר כלכלה צומחת וחברה יציבה. טיפול מעמיק ויסודי, בתכנים הקשורים בחברה בישראל, אינו עומד בסתירה לעקרונות הכלכליים המוכרים לנו מהשנים האחרונות. הכלכלה והחברה שלובות זו בזו. הבראת החברה בישראל, תוך צמצום הפערים ויצירת שיווין הזדמנויות, תגביר את המעורבות של כלל שכבות האוכלוסיה בכלכלה ותתרום להמשך הצמיחה. יש הטוענים, כי אם נחכה מספיק זמן, הצמיחה תחלחל גם לשכבות "האחרות" באוכלוסיה. אני חושב אחרת - אין לנו את הפריבילגיה לחכות.

צריך לנקוט בצעדים אקטיביים ומיידיים, כאלה שיביאו את פירות הצמיחה לכל בית בישראל. הטיפול בעוני הינו תהליך ארוך טווח. צריך באומץ, אחת ולתמיד, לשים את הבעיות על השולחן ולטפל בהן. זה לא קל, אך זה אפשרי. זה דורש מנהיגות כלכלית אמיצה. כזו, שתוביל לשינוי אמיתי בסדרי העדיפויות. צריך לחלק את העוגה אחרת וכך נעשה. בכוונתי, לעמוד במשימה זו בהצלחה.

אני מתכוון ליצור שני יסודות איתנים, עליהם ישען המשק הישראלי. האחד כלכלי והשני חברתי. מכובדיי, המדיניות הכלכלית שבדעתי להוביל, תתבסס על שלושה עקרונות מרכזיים: - מדיניות פיסקאלית אחראית - הגדלת ההכנסה הפנויה של הציבור - והקטנת המעורבות הממשלתית במשק בכוונתי לבחון כל צעד, כל רפורמה וכל שינוי מבני לאורם של עקרונות אלה. על אף המצב בו מצוי המשק הישראלי, אל לנו לשכוח כי עוד נכונים לנו מבחנים קשים. מחובתנו להנהיג מדיניות פיסקאלית אחראית. לכן, בכוונתי להציב את היעדים הפיסקאליים הבאים לשנים 2007 - 2011: - צמיחה לנפש של שלושה אחוזים לפחות מידי שנה. - עמידה בלתי מתפשרת במגבלת ההוצאה הממשלתית של אחוז נקודה שבע. - ירידה הדרגתית של ההוצאה הציבורית לארבעים וארבעה אחוזים בשנת 2011 . - הפחתת החוב הלאומי לשיעור של שמונים אחוזים מהתוצר בשנת 2011. - ותקציב מאוזן כבר בשנת 2009. לא נצליח לעמוד ביעדים אלו אם נבסס את הצמיחה במשק על הגדלת ההוצאה הציבורית. פזרנות וחוסר אחריות תקציבית הינן הדרכים הקלות ביותר. אין בכוונתי לעשות כך. הנני מודיע מעל במה זו, כי שינוי סדרי העדיפויות אין משמעותו חריגה תקציבית. שינוי משמעותו חלוקה שונה של העוגה התקציבית וכך אנהג. לשיטתי מיסוי הוא אמצעי ולא מטרה. ככל שהממשלה תוציא פחות היא תגבה פחות מאזרחיה ותשאיר בידם יותר הכנסה פנויה. משמעותה של הכנסה זו היא יותר צריכה, יותר מסחר, יותר תעסוקה ויותר חסכון ומשכך יותר רווחה. לכן, - בצד השמירה על יעד הפחתת החוב הלאומי, אדאג כי עודפי ההכנסות יוחזרו ישירות לאזרחים. - ארחיב את מגוון השירותים שהמדינה מספקת לאזרחיה ואשר אותם הם קונים היום מכספם. - ואאיץ רפורמות שתכליתם הגדלת התחרות והוזלת מחירי הסחורות והשירותים. בהתאם להתפתחויות שתהיינה, בכוונתי, לאחר בחינה יסודית ובכפוף ליעדי הקטנת החוב, לבחון את האפשרות להקדים את יישום תוכנית המיסים. עלינו להגיע לשיעורי מס תחרותיים ביחס לעולם המערבי. גם בשיעור המס השולי וגם במיסי החברות. ככל שידנו תהיה משגת אין סיבה שנעצור בשיעורי המס שנקבעו בתוכנית. הכלכלה משולה בעיני לכביש מהיר אשר נוסעות בו מכוניות רבות. בכביש של הכלכלה הישראלית יש מעט מידי נתיבים ויותר מידי מחסומים. הדבר יוצר פקקים מיותרים ורכבים שלא מגיעים ליעדם. עלינו, לשחרר הכלכלה מהפקקים הללו. רפורמה הינה מכשיר יעיל להתחדשות ולחיוניות. אולם, לצערי הפכה המילה רפורמה, בחלק לא מבוטל של המקרים, לדרישה בלתי ראויה לכסף. נוכחתי לא פעם, שבמקום לייעל את הקיים מעדיפים משרדי הממשלה תוספות תקציביות. כשר אוצר, אזני תהיה כרויה לכל רפורמה וגישה חדשה. זאת, בתנאי שהראשון להשתנות ולהתאים עצמו יהיה הגוף המציע. ככלל, אני סבור, שהתערבות ממשלה נדרשת רק במקרים מעטים ותשתיתיים, כאשר מוכחים מעל לכל ספק כשלי שוק. לפיכך, בכוונתי להוביל את הרפורמות הבאות: - בראש ובראשונה, שינוי מבני במשק החשמל. מונופולים חונקים את הצמיחה, מייקרים את עלות המחיה ופוגעים בעיקר בשכבות החלשות. מעל במה זו, הנני מודיע לאזרחי מדינת ישראל, כי בשנת 2007 הרפורמה במשק החשמל תצא לדרך. זה לא יהיה קל. אבל אני נחוש בדעתי להבטיח לתושבי המדינה אספקת חשמל זמינה ואמינה במחירים מוזלים יותר. - בכוונתי להוביל רפורמה לשינוי מבנה הפיקוח על שוק ההון במדינת ישראל. לשם כך, הטלתי בשבוע האחרון, על מנכ"ל משרדי ד"ר יוסי בכר, להקים צוות שיגבש את עקרונות הרפורמה. - אעסוק, באופן אישי, בקידום המחקר, הפיתוח והבאת מדענים לישראל. חובתנו, להבטיח כי המוח היהודי, שהיה "המותג" המוביל של עמנו, יקבל את התנאים המתאימים לפריחה חסרת תקדים ולהובלה עולמית. בצד כל אלה, כפי שכבר אמרתי אני מתכוון להנהיג כלכלה שונה. בכוונתי לטפל - טיפול שורש - בפערים החברתיים המאיימים עלינו כחברה בריאה ויציבה. מאז כניסתי לתפקיד, הקדשתי את מרבית זמני ללימוד נושא הפערים החברתיים בישראל. הדבר הראשון ואולי החשוב מכל שלמדתי, הוא שהבעיות, כמעט כולן, על השולחן. בכוונתי להתחיל ולטפל בהן. לא נוכל להמשיך ולהתבונן מהצד באי השוויון הקיים בחברה ולא לעשות מאומה. לא נוכל להשלים עם נתונים כדוגמת שיעור הילדים והקשישים העניים ולהישאר אדישים. עלינו להגדיר יעדים ברורים. היעד המרכזי והמיידי שאני מציב, כבר לשנת 2007, הינו לעצור את הגידול במגמת העוני במדינת ישראל. לשם כך, החלטתי לאמץ ולקדם את מרבית עקרונות התוכנית לצמצום הפערים החברתיים, שגיבשנו במשרד האוצר. מכובדיי, במסגרת התוכנית לצמצום הפערים החברתיים התוויתי את העקרונות הבאים: 1. העדפת סיוע במתן שירותים ולא במתן קצבאות. 2. המשך הגידול במספר האזרחים העובדים במדינה. 3. העדפת פתרונות ממוקדים על פני פתרונות אוניברסאליים. 4. ובעיקר השקעה בחינוך כפתרון אמיתי לטווח ארוך. לשיטתי, הטיפול בעוני צריך להתחלק לשניים. מחד, טיפול ייעודי באוכלוסיות בעלות פוטנציאל תעסוקה. ומאידך, טיפול ייעודי, אך שונה, באוכלוסיות אשר אינן יכולות לצאת ולעבוד. לגבי האוכלוסיה בעלת פוטנציאל עבודה, המספרים מדברים בעד עצמם - תחולת העוני בקרב משקי בית בהם אין מפרנס כלל, עמדה בשנת 2004 על שישים ושישה אחוזים. לעומת זאת, תחולת העוני בקרב משקי בית בהם יש שני מפרנסים, עמדה על כשלושה אחוזים בלבד. גבירותיי ורבותי - הפתרון ניצב לפנינו באותיות קידוש לבנה - עלינו לסייע לכל אותן אוכלוסיות לצאת ולעבוד. שיעור ההשתתפות בעבודה יהיה יעד מרכזי לפעילותנו. נשפר את התהליך הקיים, נספק תמריצים ראויים ואת הכלים הנדרשים על-מנת להשתלב בשוק העבודה. לכן, כבר בתוכנית הכלכלית לשנת 2007, ניישם את הצעדים הבאים אשר ישרתו את השכבות החלשות: - נעמיק באופן משמעותי את היצע מעונות היום והצהרונים לילדים עד גיל שש ונוזיל את עלותם. - נפחית באופן משמעותי את הנסיעה בתחבורה הציבורית. - נגדיל את היצע ההכשרות המקצועיות. - ונאכוף באדיקות את חוקי העבודה כשם שציינתי בפניכם בראשית דבריי, צעדים אלו מלבד היותם חברתיים הינם כלכליים כאחד. בפתרונות אלו, נעודד את היציאה לעבודה, נגדיל את הכנסתם הפנויה של תושבי המדינה ובכך נגביר את הצמיחה. בנוסף לאלה, בכוונתי לדאוג לעתיד העובדים. אני רואה בביטחון הפנסיוני יעד מרכזי במדיניותי לשנים הבאות. עלינו לשאוף למצב בו לכל עובד, שכיר ועצמאי כאחד, יהיה חסכון פנסיוני לגיל הפרישה, אשר יבטיח חיים בכבוד. גבירותיי ורבותי, עלינו לזכור כי בחברה הישראלית ישנם גם אנשים אשר אינם יכולים לעבוד. מדינה מוסרית נבחנת בראש ובראשונה בדאגה לילדיה הרכים ולאזרחיה המבוגרים. אפעל כדי שהתקציב עליו אני מופקד, ייתן מענה הולם לשתי קבוצות אלו. בכוונתי לדאוג, גם באמצעות קצבאות וגם באמצעות שירותים, כי האוכלוסיה המבוגרת במדינת ישראל תוכל להישיר מבט ולחיות בכבוד. תוספת לקיצבאות, כמו זו הניתנת בשנת 2007, הינה נכונה וראויה. אולם אינה הפתרון היחיד. עלינו להשלימה במתן שירותים תומכים לאותם קשישים. - נגדיל באופן משמעותי את מספר הקשישים הזכאים ליהנות ממרכזי היום. - נגדיל באופן משמעותי את מספר שעות הסיעוד הניתנות לקשישים. - נרחיב את פרויקט "השכונה התומכת". - ונבחן בצורה מעמיקה את סוגיית פתרונות הדיור. בקצה השני של המתרס , עלינו גם לדאוג דאגה אמיתית לילדי ישראל. אי אפשר עוד להשלים עם כך שילדים נמצאים מתחת לקו העוני. ניישם כבר היום, מספר צעדים אשר יתנו לכל ילדי ישראל הזדמנות שווה: - יותר ילדים ישתתפו במסגרת מעונות היום והצהרונים. - נרחיב את מגוון ההלוואות והמלגות הניתנות לנוער המבקש לרכוש השכלה גבוהה, בעיקר בשכונות מצוקה ובפריפריה. - נתגבר את החינוך הטכנולוגי. - נשאף להחיל חוק חינוך חינם בגיל הרך עבור כל ילדי ישראל. - נערך לכך שלא יהיה ילד בישראל שלא יזכה לחינוך גבוהה כי ידו אינה משגת. שיטת ההלוואות או המלגות עבדה ועובדת במקומות אחרים בעולם, אין סיבה שזה לא יעבוד אצלנו. לצערי אין לנו אוצרות טבע רבים. האוצר היחיד שיש לנו הוא יכולותינו, אנשינו, השכלתנו וילדנו. עלינו לטפח אותם, כי אחרת לשום מדיניות כלכלית אין הצדקה אמיתית. הפערים החברתיים מתבטאים גם בסביבת החיים בהם חייה אוכלוסיית המדינה. אני רואה בביטחון האישי לכל אזרח צורך מרכזי, שעל המדינה לספק. לא נשלים עם מצבים בהם מוכים קשישים וביטחון הילדים אינו מובטח. עלינו להביא את המערכות לשינוי רעיוני ותפיסתי שינתב אותן להתמודד עם האתגר הקשה הזה. ברשותכם, הייתי רוצה להקדיש כמה מילים לתוכנית החיסכון הטובה בעולם. ההשקעה בחינוך ילדנו. כולנו יודעים, כי ככל שנשקיע יותר בילדינו, יהיו ימינו בעתיד טובים יותר. מזה עשרים שנה אני פוסע יד ביד עם עשרות אלפי ילדים. כל שנה אני נפעם מחדש נוכח האיכות האנושית והפוטנציאל הפנטסטי של הדור הבא. ככל שנשקיע יותר בדור העתיד, יזכה כל אחד מאיתנו, וכמובן המדינה, לפירות משובחים. הצורך ברפורמה בחינוך נמצא מזה זמן על סדר היום הציבורי. הדבר מחייב שינוי תפיסתי כולל, והתמודדות גם עם נושאים המוגדרים כ"פרות קדושות". אין פרות קדושות גם במערכת החינוך. הבעיה במערכת החינוך אינה רק חוסר בתקציב. עלינו למסד את הרפורמה בראש ובראשונה על מצויינות ויעילות. מנגנון משרד החינוך צריך להיות יעיל באופן אשר יאפשר ניהול מצטיין ברמה המקומית. מערכת החינוך של מדינת ישראל זכאית למורים הטובים ביותר. אלו שאינם עונים על קריטריון המצויינות צריך שלא ישארו במערכת. אין לי ספק שהשינוי אינו מיידי. נצטרך לנהל דו שיח נחוש ונמרץ עם ארגוני המורים לשינוי יסודי ומקיף במערכת החינוך. אולם צריך לזכור כולנו קיימים בסופו של דבר בכדי לגדל את דור המחר ולהופכו לטוב ביותר. החינוך הוא הקטר האמיתי של צמצום הפערים. מכובדי, כמה מילות סיכום, אצור תשתית למשק צומח, הנשען על יסודות איתנים של חברה יציבה. עלינו לבנות כלכלה וחברה, אשר מזינות ומאזנות זו את זו. לא ניתן לעשות זאת על-ידי הוצאה תקציבית בלתי מוגבלת ובלתי אחראית. ניתן לעשות זאת רק על-ידי שינוי סדרי העדיפויות בתקציב המדינה. עלינו להתרכז בתוכניות הבנויות על יחס ראוי של השקעה אל מול תוצאה. תוכניות אלה, למרות כל הקשיים שיהיו בהן, יזכו לתמיכתי הנחושה ותבוצענה. באתי לחיים הציבוריים מתוך אהבתי הגדולה למדינת ישראל ולאזרחיה. המשימה כבדה, אך נוסכת בי תקווה. תקוותי, כי בדברי הסיכום של כהונתי אוכל להשתבח: - בחיזוק איתנותה של כלכלת ישראל - בהגברת עוצמתה החברתית ובצמצום הפערים. - בהגדלה ניכרת של מעגל המועסקים. - ובשיפור ניכר באיכות החינוך ואיכות חיינו. כבר בשנת 2007, נוביל את השינוי. נקרב את המדינה, היקרה לכולנו, לעבר הווה ועתיד טובים ובטוחים יותר. תודה.