דוח מבקר המדינה בפרשת האזנות הסתר

משטרת ישראל אחראית למניעת עבירות וגילוין, לתפיסת עבריינים ולהעמדתם לדין. לשם ביצוע תפקידיה הוקנתה למשטרה, על-פי חוק, גם הסמכות לבצע האזנת סתר. [...] משרד מבקר המדינה בדק במשטרה את תהליכי הגשת הבקשות להאזנות סתר, את אופן ביצוען של ההאזנות ואת המידע שהופק מהן; נבדקו בעיקר נושאים אלה: השגת יעדן של ההאזנות, תמלול השיחות שהוקלטו בהן, בחינת השיקולים להגשת בקשות לביצוע האזנות סתר, ניהול תיקי האזנות סתר והבקרה על ביצוע ההאזנות. הבדיקה נעשתה באמצעות מדגם סטטיסטי מייצג של 206 תיקי האזנות סתר שביצעה המשטרה בשנת 2001. [...] תכליתה המקורית והעיקרית של האזנת הסתר היא השגת מידע על החשוד ועל העבירה שבעניינם ניתן ההיתר, הכול כפי שהוגדר בבקשה כמטרת ההאזנה. נמצא, כי רק מיעוטן של ההאזנות (12.5%) השיגו את יעדן ביחידות המחוזיות, המבצעות 85% מהאזנות הסתר (לעומת 45.5% של ההאזנות שהשיגו את יעדן ביחידות הארציות). נוסף על כך, ב-30% מהתיקים ביחידות המחוזיות וב-21.7% מהתיקים ביחידות הארציות נמצא שההאזנות לא הניבו מידע רלוונטי על החשוד והעבירה שבעניינם ניתן ההיתר, אך הופק מהאזנת הסתר מידע כללי להעשרת המאגר המודיעיני או מידע על עבירות שלא בעניינן ניתן ההיתר (ולא עבירות הקשורות אליהן). על-פי הוראות הדין, אכן מותר להפיק מהאזנות מידע נוסף, מודיעיני או חקירתי, על עבירות או על אנשים שלא בעניינם ניתן ההיתר, ולהשתמש בו בדיעבד להוכחת כל עבירה (גם עבירה שאינה פשע) או להעשרת המידע המודיעיני. אולם מידע זה הוא מעבר למטרות שלשמן נועדה ונתבקשה ההאזנה מלכתחילה, ועל כן לא ניתן לראות בהשגתו השגת יעדה של ההאזנה. נוכח ממצאי המדגם בדבר השיעור הקטן של האזנות שהשיגו את יעדן ביחידות המחוזיות, העושות את רוב ההאזנות, והשיעור הגדול יחסית של העשרת המאגר המודיעיני ביחידות אלה, על המשטרה לאסוף נתונים על המידע שהועלה בהאזנות סתר, שיסייע לה להתחקות אחר הסיבות להבדלים בין היחידות המחוזיות לבין הארציות ולהפיק לקחים, שיבטיחו שייעשה בהאזנות שימוש מושכל ומידתי. כן עליה לבחון אם התוצר המשני לא הפך ביחידות המחוזיות לעיקר. יש לנקוט את כל הצעדים כדי למנוע פגיעה שלא לצורך במי שמאזינים לו, ובייחוד במי שלא צוין בהיתר. נמצא, כי בכמחצית מתיקי המדגם תומללו או תוקצרו שיחות בנושאים אישיים, שיחות בנושאים רפואיים ושיחות חולין, שלא הייתה להן רלוונטיות לחקירה. שיעור התיקים שבהם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו אגב פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש גבוה ביחידות המחוזיות משיעורם ביחידות הארציות. ב-21% מהתיקים, שבהם נמצא שבית המשפט קבע במפורש בהיתר הגבלות לתמלול, נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו בניגוד להגבלות שנקבעו; בתיקים אחדים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות שיש עליהן חיסיון על-פי דין (שיחות בין עורך דין ללקוח); ובתיקים אחדים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות של אישי ציבור, שנעשו בלא שהתקבל אישור בעל תפקיד בכיר במשטרה להאזנה, כנדרש בהוראות המשטרה. בפסיקת בית המשפט העליון ובהוראות המשטרה נקבעו השיקולים שיש לשקול לעניין הצורך בהאזנת הסתר מול מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בה. הועלה, כי בשקילת השיקולים שנקבעו לא הקפידה המשטרה למשל באלה: במרבית תיקי המדגם נעשו האזנות לקווי טלפון בבתים פרטיים, ובדרך כלל התבקש וניתן היתר האזנה לכל השיחות בקו ולא לאדם מסוים, אך לא נעשו פעולות מקדימות לאיסוף מידע על משתמשים אחרים בקו הטלפון; בחלק מהתיקים לא נמצאו אסמכתאות לקיומו של קשר בין החשוד לבין העבירה או בינו לבין מקום ההאזנה; לפי החוק משך תוקפו המרבי של היתר הוא שלושה חודשים. בפסיקה נקבע, כי יש לשקול לפני הגשת בקשה להיתר את חיוניות מלוא תקופת ההאזנה המבוקשת. נמצא, שלרוב התבקש היתר למלוא התקופה, בלא שנומקה בבקשה לבית המשפט חיוניות פרק הזמן המרבי.