הצעת החוק מבקשת, בין השאר, לשנות את ההסדר החוקי הקבוע בסעיף 7(א) לחוק-יסוד: הממשלה בכל הנוגע להטלת התפקיד להרכיב ממשלה. כיום החוק קובע כי "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". לפי הצעת החוק יוטל התפקיד "על חבר הכנסת העומד בראש רשימת המועמדים אשר זכתה במספר הקולות הגדול ביותר, לפי הידוע במועד הטלת התפקיד".
במסמך מוצגת סקירה משווה של הסדרים לבחירת מועמד להרכיב ממשלה במדינות שבהן משטר פרלמנטרי (ובכלל זה מונרכיות חוקתיות) ולא מונהגת בהן בחירה ישירה לראשות הממשלה.
בסקירה עולה כי ברוב המדינות לא נקבעו הסדרים פורמליים בדבר השיקולים המנחים את אופן בחירת המועמד להרכיב ממשלה.
על-פי Müller ו-Strøm, במערכות פוליטיות רבות יש נוהג מבוסס שלפיו לצורך הרכבת ממשלה ניתנת קדימות למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. לפיכך, המנדט הראשוני להרכבת ממשלה מוטל על נציג מפלגה זו.
מן המדינות הנסקרות במסמך, הסדר פורמלי ברוח זו קיים רק בחוקת יוון. בחוקה זו נקבע שהנשיא ימנה את ראש המפלגה שזכתה ברוב מוחלט של המושבים בפרלמנט לראש הממשלה. ואולם, אם לשום מפלגה אין רוב מוחלט בפרלמנט, ממשיכה חוקת יוון וקובעת – כמו בהצעת החוק הישראלית – שהנשיא ייתן מנדט ראשוני להרכבת ממשלה לראש המפלגה הגדולה ביותר.
לעומת זאת, ברוב המדינות האחרות שנסקרו יש הסדרים, על-פי רוב בלתי-פורמליים, שלפיהם התפקיד האמור מוטל למעשה על בעל הסיכויים הטובים ביותר לגבש רוב פרלמנטרי לממשלתו, והוא עשוי להיות – אך אינו בהכרח – ראש המפלגה הגדולה ביותר.
