בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לתופעה של גביית דמי תיווך מעובדים זרים המבקשים לעבוד בישראל. לפי עדויות העובדים, סכום דמי התיווך הנגבים מהם נע בין 5,000 דולר לעובדי סיעוד מהפיליפינים לבין 19,000 דולר לעובדי בניין מסין. גביית דמי תיווך ממבקשי עבודה אינה נחשבת לסחר בבני-אדם, אולם היא נחשבת לסממן לחברה שמתקיים בה סחר בבני-אדם. העובדים הזרים משלמים סכומים הולכים וגדלים רק בשביל לעבוד בישראל ונכבלים לחברות קבלניות בארץ ובחו"ל כדי להחזיר את חובותיהם לפרק זמן של שנתיים לפחות. עובדה זו לא נעלמה מכותבי הדוח האחרון של מחלקת המדינה האמריקנית על סחר בבני-אדם, והם מציינים במפורש כי בישראל יש עלייה חמורה בעבירות של סחר בבני-אדם למטרות עבודה.
בישראל שוהים כיום כ-80,000 עובדים זרים חוקיים ולפחות כמספר הזה עובדים זרים לא חוקיים. העובדים הזרים מועסקים בעיקר בתחומי הסיעוד, החקלאות והבניין. הם מגיעים מכמה ארצות: בתחום הסיעוד רוב העובדים באים מהפיליפינים, בתחום החקלאות רוב העובדים באים מתאילנד ובתחום הבניין – מרומניה, מטורקיה ומסין. נוסף על כך יש בישראל עובדים זרים מנפאל, מהודו וממדינות באפריקה ובדרום אמריקה.
במסמך זה מוצגות עדויות בנושא גביית דמי התיווך ונסקר טיפול הרשויות בתופעה. יש לציין כי גביית דמי תיווך או דמי טיפול מהעובד בסכום הגבוה מ-3,050 ש"ח אסורה לפי החוק הישראלי .
הגבייה הלא-חוקית אינה בעיה חדשה. בישיבה של הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים בשנת 2005 אמרה רע"ן קשרי חוץ וזרים במשרד החוץ:
עובדים בכל העולם נדרשים לשלם אלפי דולרים כדי להגיע לעבודה בישראל. אנחנו ראינו את זה בחומרה, מכיוון שהם ממשכנים לא רק את הבתים שלהם – כי הבית שלהם שווה אולי 2,000 דולר – אלא הם ממשכנים את כל הכפר בסין כדי לבוא ולעבוד בישראל, ואז הם מגיעים הנה ואנחנו נתקלים בכל מיני בעיות אתם, לא תמיד הם מתאימים וכולי.
