בשנת 2004 דרשה רשות המיסים מהמתלונן, עובד שכיר, לשלם חוב בסך של יותר מ-100,000 ש"ח בגין אי-תשלום מס. הרשות טענה כי על-פי נתונים שבידה, בשנים 1999-2002 קיבל המתלונן שכר מחמישה מקומות עבודה שונים בעת ובעונה אחת, אך לא דיווח לה על כך ולא ביצע תיאום מס. המתלונן טען כי המידע שהתקבל לגביו אינו נכון, וכי נפל קרבן לתרמית לאחר שנעשה שימוש בפרטיו האישיים שלא בידיעתו.
המתלונן הלין כי על אף הסבריו לא ביטלה הרשות את החוב, וכי כדי לחייבו לשלם את החוב הוטלו במשך שלוש שנים עיקולים על משכורתו ועל רכושו. המתלונן הוסיף כי אף שהרשות ביטלה את העיקולים בעקבות פניותיו אליה, הטלתם גרמה נזקים רבים למשפחתו, וכי הוא חושש מעיקולים נוספים.
בירור הנציבות העלה כי בספטמבר 2004 הגיש המתלונן למשרד השומה בפתח תקוה דוחות מס לשנים 1999-2002. מאחר שהמתלונן לא מילא בדוחות את כל הפרטים שנדרש למלא, השלים משרד השומה את הפרטים החסרים על-פי רשומות מדיווחי מעבידים שהוזנו במחשב הרשות. מהמידע שהיה בידי הרשות עלה כי מלבד המעסיקים שהמתלונן דיווח שעבד אצלם ומסר נתונים על השכר שקיבל מהם, היו מעבידים נוספים שדיווחו על העסקתו (להלן - המעבידים הנוספים). משרד השומה הזין נתונים על הכנסות המתלונן על-פי דיווחי המעבידים הנוספים, ולפי נתונים אלה הוציא למתלונן שומות שלפיהן חויב בתשלום החוב.
בעקבות הוצאת השומות האמורות הגיש המתלונן לרשות תצהיר ולפיו הוא לא עבד אצל המעבידים הנוספים. משרד השומה העביר את העניין לטיפולו של פקיד שומה חקירות, וזה החליט שאין מקום לטיפול במישור הפלילי נגד המתלונן או נגד המעבידים הנוספים.
נוסף על כך הגיש המתלונן תלונה למשטרה על שימוש בפרטיו האישיים ללא ידיעתו, והיחידה למאבק בפשיעה כלכלית שבמשטרה קבעה שהמוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המוסמך לחקור את העברה והעבירה אליו את חומר החקירה שאספה בעניין התלונה.
אף שכאמור לעיל המתלונן השיג על השומות שנקבעו על-פי המידע שבידי הרשות, טופלו השומות כשומות עצמיות מתוקנות, דהיינו שומות שהמתלונן הצהיר בהן על הכנסות מהמעבידים הנוספים. על שומות עצמיות לא ניתן להגיש השגה, והרשות רשאית לגבות מס על פיהן. בנסיבות אלה הפעיל משרד השומה נגד המתלונן אמצעי אכיפה לגביית החוב, ובהם העיקולים שעליהם התלונן.
בעקבות התערבות הנציבות בחן מבקר הפנים ונציב הקבילות של הרשות את אופן הטיפול במתלונן וקבע, בניגוד לעמדת פקיד השומה, כי לא היה מקום לראות בשומות של המתלונן שומות עצמיות אלא שומות שיש זכות השגה עליהן. עוד קבע מבקר הפנים כי טיפולו של משרד השומה באותן שומות ואף הליכי האכיפה שנקט בגין החוב שהיה שנוי במחלוקת היו לקויים.
בעקבות התלונה הנחתה הלשכה לייעוץ המשפטי ברשות את פקיד השומה לראות בשומות שהוצאו למתלונן שומות שאינן שומות עצמיות ושניתן להשיג עליהן, ובתצהיר שהגיש - השגה על השומות.
לאחר שבחן פקיד השומה את ההשגות בוטלו הקנסות שהוטלו על המתלונן, וכן הוחלט להפחית את סכום השומה מ-134,163 ש"ח ל-1,539 ש"ח (חוב מס שנוצר לפי השומות המעודכנות).
