המתלונן קבל על שנדרש לשלם דמי כניסה לאתר גבעת התחמושת (להלן - האתר). בירור התלונה העלה כי האתר הוא "אתר הנצחה ממלכתי" כמשמעותו בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן - החוק). בחוק נקבע כי המדינה אחראית להקמתם ולתחזוקתם של אתרי הנצחה ממלכתיים, באמצעות משרד הביטחון, וכי תקציב ההוצאות למימון עבודות התחזוקה והשיפוץ של אתרים אלה ייקבע בסעיף נפרד בחוק התקציב. יצוין כי לפי החוק מותר לגבות אגרת כניסה לגנים לאומיים ולשמורות טבע, אך אין בו הוראה דומה בדבר גביית אגרת כניסה לאתרי הנצחה ממלכתיים.
נוכח הוראות החוק ביקשה הנציבות ממשרד הביטחון שיבהיר לה מהו הבסיס החוקי לגביית דמי הכניסה, והוא השיב כי האחריות לתחזוקת האתר נמסרה לעמותת גבעת התחמושת, שהקימה את האתר, לפי הסכם בין המשרד לעמותה, וכי המשרד מעביר לעמותה תקציב לשם כך. לטענתו, מאחר שהעמותה היא גוף פרטי, הוא אינו מוסמך לאסור עליה לגבות דמי כניסה לאתר, ומכל מקום, מאחר שאין בחוק הוראה המונעת גביית אגרת כניסה לאתר - הגבייה מותרת.
העמותה הסבירה כי התקציב שהיא מקבלת ממשרד הביטחון למימון תחזוקת האתר מספיק לתחזוקתו במשך ארבעה חודשים בשנה בלבד, וגביית דמי הכניסה הסמליים מאפשרת לה לתת שירות טוב יותר למבקרים במקום.
לאחר שנציב תלונות הציבור בחן את עמדת משרד הביטחון, הוא קבע כי מהבחינה החינוכית והערכית יש חשיבות ממדרגה ראשונה להפעלתם של אתרי מורשת לאומית, ובכללם אתרי הנצחה, וחשוב לעודד את הציבור לבקר בהם. לפיכך ראוי שהגישה לאתרים אלה תהיה חופשית, וההחלטה אם לבקר בהם לא תושפע משיקולים של עלות הכניסה אליהם. הנציב קבע כי אף שמשרד הביטחון התקשר עם עמותה פרטית כדי שתדאג לתחזוקת האתר, הוראת החוק המטילה על המדינה את האחריות למימון תחזוקת אתרי הנצחה עומדת בעינה. לפיכך אין מקום שציבור המבקרים באתר ישתתף במימון תחזוקתו באמצעות תשלום דמי כניסה למקום. יתרה מזו, אילו סבר המחוקק שיש לגבות אגרת כניסה לאתרי הנצחה ממלכתיים, הוא היה קובע זאת במפורש, כשם שקבע בחוק הסדר בדבר תשלום עבור כניסה לשמורות טבע ולאתרים לאומיים.
נוכח האמור לעיל קבע הנציב כי על משרד הביטחון לדאוג לכך שגביית דמי כניסה לאתר גבעת התחמושת תיפסק לאלתר. היועץ המשפטי של המשרד העביר לעמותה את החלטת הנציב.
הנציבות עוקבת אחר יישום החלטת הנציב.
