צה"ל פטר את המתלונן משירות ביטחון משום שנמצא לא כשיר לכך מהבחינה הרפואית. המתלונן טען כי בידיו חוות דעת רפואית הקובעת כי הוא כשיר לשירות ביטחון, אך כאשר פנה לצה"ל בבקשה לקבל את תיקו הרפואי והגיש ערר על ההחלטה לפטור אותו משירות, דחתה לשכת הגיוס את עררו ולא מסרה לו את תיקו הרפואי.
בירור הנציבות העלה כי בעקבות החלטת צה"ל שלא לגייסו פנה המתלונן אל לשכת הגיוס וביקש להעביר את תיקו הרפואי לרופא המשפחה שלו על-מנת שיוכל לערור על ההחלטה. הוא צירף לפנייתו חוות דעת של רופא המשפחה ולפיה הוא כשיר לשירות. בתגובה על כך הודיעה לו לשכת הגיוס כי עקב מגבלותיו לא ניתן לגייסו לשירות ביטחון, אך לא מסרה לו את המידע הרפואי שביקש.
המתלונן שב ופנה ללשכת הגיוס, צירף חוות דעת של רופא מומחה וביקש שוב לקבל את תיקו הרפואי ולהמשיך בהליך הגיוס הרגיל, אך נענה כי הוחלט שלא לאשר את בקשתו להתגייס. רק לאחר שפנה בשלישית ללשכה וביקש את תיקו הרפואי, נשלח לרופא שלו מענה קצר ובו פורטה האבחנה הרפואית שבגינה ניתן לו הפטור, אך בלי שהועברו לרופא העתקי המסמכים מתיקו הרפואי.
רק למעלה משנתיים לאחר שהגיש המתלונן לראשונה את בקשתו לקבל את התיק הרפואי הועברו אליו העתקי המסמכים, בעקבות פניות הנציבות לצה"ל.
אשר לערר על ההחלטה שלא לגייס את המתלונן, הבירור העלה כי המתלונן הגיש את הערר במועד הקבוע בתקנות, אך הלשכה פעלה שלא לפי התקנות ולא העבירה את הערר לוועדה הרפואית העליונה המוסמכת לטפל בנושא כדי שתקבל החלטה בעניינו. צה"ל הודיע לנציבות כי הערר לא הועבר לוועדה האמורה בשל טעות אנוש.
במהלך הבירור טופל העניין, והמתלונן זומן לוועדה. צה"ל הודיע לנציבות כי הוא הפיק את הלקחים מהמקרה ורענן את נהליו.
הנציבות העירה לצה"ל על הליקויים המשמעותיים שחלו בטיפול בעניינו של המתלונן ועל השיהוי הרב בהעברת המידע הרפואי המלא למתלונן. עם זאת, הנציבות לא התערבה בשיקוליהם של הגורמים בצה"ל המוסמכים לקבל החלטות בעניין כושרו הרפואי של המתלונן.
