סיכום חוות הדעת אני, יאיר באב"ד, נתבקשתי על-ידי עורך דין ישראל וולנרמן, לחוות דעתי על היבטים ביטוחיים ואקטואריים של העסקות שהיו כרוכות בהקמה וניהול של מערכת למימוש קבלת רנטות מהפנסיה הגרמנית, בין מר
ישראל פרי וחברות וארגונים שבשליטתו (להלן "המשקיעים") ובין מקבלי רנטות מהמוסד הגרמני לביטוח סוציאלי אשר נעזרו במשקיעים ובתוכניותיהם לצורך קבלת הרנטות האמורות.
המשקיעים הלוו למקבלי הרנטות סכומים שנדרשו לתשלום פרמיות רטרואקטיביות למוסד לביטוח סוציאלי במערב גרמניה, סכומים לכיסוי שכר הטרחה של המשקיעים ולהוצאות ניהול התוכנית, וסכומים שנדרשו להבטחת החזר ההלוואות במקרה מוות מוקדם של מקבלי הרנטות.
חוות דעת זו היא ביטוחית ואקטוארית ודנה בסכומים שנדרשו להחזרת ההלוואות במקרה מות מקבלי הרנטות, ואינה עוסקת בפרשנות משפטית של החוזים או של הטענות השונות שהועלו במסגרת המשפטים וגזרי הדין המתייחסים לעסקות האמורות. להלן ההיבטים עליהם התבקשתי לחוות את דעתי, ותמצית התייחסותי כל אחד
מהם:
1) מהי ההגנה שקיבל מקבל הרנטה בעת פטירה?
כל סיכוני התוכנית הוטלו על המשקיעים, בעוד שלמקבלי הרנטות בתוכנית לא היה כל סיכון. סיכונים אלו, בהם נשאו כאמור המשקיעים בלבד, כללו מוות מוקדם של מקבלי הרנטות בטרם תוחזר ההלוואה שניתנה להם, תקבולים מרנטה שתהיה קטנה מכדי לאפשר החזר כל ההלוואה, הפרת הסכם החזרת ההלוואה על-ידי מקבלי הרנטות, סיכוני ריבית (הנובעים מלקיחת אשראי מבנקים על-ידי המשקיעים בריבית משתנה בעוד ההלוואה למקבלי הרנטות היא בריבית קבועה), וסיכוני שינוי מדיניות בגרמניה (למשל מיסוי רנטות שהיה מביא להקטנת תקבולי הרנטות המשמשים להחזר ההלוואה, דחיית גיל היציאה לפנסיה, וכיו״ב) או בישראל.
מקבלי הרנטות לא נדרשו להשקיע סכום כל שהוא מכיסם, תמורת הרנטה (רנטה חלקית בתקופת החזר ההלוואות ורנטה מלאה לאחר מכן) שהובטחה להם. יתרה מזו, מקבלי הרנטות זכו להגנה נוספת: המשקיעים הבטיחו למקבלי הרנטות כי "החוב בגין ההלוואה מתבטל עם מות הלקוח", דהיינו שבמקרה מותם המוקדם לא תועמסנה כל עלויות או החזר הלוואות על שאירי מקבלי רנטות וההלוואות תיחשבנה כנפרעות, אף באם בתאריך המוות לא נפרעו ההלוואות במלואן מתוך תקבולי הרנטות העתידיים (להלן "הפטור").
2) האם ההגנה הנ"ל מהווה ביטוח בעגה המקצועית?
בחוזה ביטוח אופייני, מבטיח הגורם המבטח לגורם המבוטח כי במקרה בו יתממש הסיכון המכוסה על-ידי החוזה עם המבוטח ישפה הגורם המבטח את המבוטח על הנזק שנגרם לו או על חלק מנזק זה כמוגדר בחוזה הביטוח. באופן דומה הגדיר המחוקק הישראלי את חוזה הביטוח כך: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". בעסקה הנוכחית אין מקבלי הרנטות נושאים בסיכון כלשהו, משום שבמקרה של פטירתם פוטרים אותם המשקיעים מן החוב. לכן ההסכם קובע מפורשות שבמקרה פטירתם הם לא יקבלו כל תשלום, לא מהמשקיעים ולא מחברת הביטוח - מקבלי הרנטות אינם צד לחוזה הביטוח, לא כבעלי פוליסה ולא כמוטבים.
3) מהי משמעות המונח "פרמיה" בעגה המקצועית?
למונח "פרמיה" מספר משמעויות. פרמיה היא תשלום - בין אם חד-פעמי ובין אם עיתי - המשולם על-ידי צד אחד לצד שני. הפרמיה יכולה להיות פרמית סיכון, דהיינו הפרש המחיר בין תמורה מובטחת להשקעה לבין התמורה האפשרית על אותה השקעה. פרמיה יכולה להיות פרמית ביטוח, דהיינו תשלום שמשלם מבוטח למבטח תמורת העברת סיכון המבוטח למבטח. אך פרמיה יכולה גם להיות בונוס המוענק בנוסף לתשלום רגיל, או משהו המוענק בחינם או תמורת תשלום מוזל בעת קניית שירות. בעסקות הנוכחיות, הפרמיה מחזירה למשקיעים את עלות סיכון המוות הטהור הקיים בגין מתן הפטור.
4) האם לצורך חישוב הפרמיה יש חשיבות לשאלה אם נעשה ביטוח חיצוני?
עלות הסיכון המבוטאת בפרמית הסיכון הטהורה למקרה מוות מחושבת על-ידי אקטוארים מקצועיים המתחשבים כאמור אך ורק בזרמי הכספים, בסכומים ובעיתויים, הסיכונים הכרוכים בהם, והסיכויים להתממשותם. לאקטואר מקצועי אין כל עניין בזהות הגופים המשלמים או מקבלים זרמי כספים אלו, ואין חשיבות לגורם הנוטל את הסיכון - ביטוח עצמי על-ידי החברות המלוות, או ביטוח (חיצוני) על-ידי חברות ביטוח או מבטחי משנה. במילים אחרות, אקטואר מקצועי יחשב את אותה פרמית סיכון טהורה, במידה וההנחות שביסוד החישוב הן זהות, הן בביטוח חיצוני הנעשה על-ידי חברת ביטוח והן בביטוח עצמי.
יש לציין כי ההנחות ששימשו בחוזים האחידים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים, ואשר היוו את הבסיס לאישורי תוכניות ביטוח חיים של חברות הביטוח על-ידי המפקח על הביטוח במשרד האוצר, היו ההנחות המקובלות באותה התקופה ביחס לריבית על הלוואות, ריבית ההיוון המשמשת בחישובי ביטוח חיים, ולוחות החיים ששימשו בחישובי ביטוח חיים .
5) האם ניתן היה להשיג ביטוחים מחברות ביטוח חיצוניות אשר הפרמיות עבורם היו זולות יותר מאלו ששימשו לכיסוי העצמי?
עלות הסיכון הטהור למקרה מוות בכיסוי עצמי זהה לעלות אותו סיכון טהור לו בוטח בחברת ביטוח חיצונית. אך בחברת ביטוח חיצונית מעמיסה חברת הביטוח על עלות הסיכון הטהור העמסות שונות (עמלות, הוצאות ניהול, הוצאות רכישה ופרסום, רווח, וכדומה), בעוד שבכיסוי עצמי אין כל העמסות כאלו. כתוצאה, עלות כיסוי הסיכון הטהור ברוטו גבוהה יותר בחברת ביטוח חיצונית מאשר בכיסוי עצמי.
המשקיעים רשמו רק את עלות הסיכון הטהור המתאימה לכיסוי עצמי. עלות זו חושבה לכל מקבל רנטה על-פי טבלת המקדמים שיצר האקטואר יצחק בלאס, ואשר צורפה כנספח לחוזים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים; משמעות הדבר היא שהחיוב בו חויבו מקבלי הרנטות על-ידי המשקיעים היה נמוך יותר מאשר זה בו היו מחויבים לו נעשה ביטוח חיים על-ידי המשקיעים בחברת ביטוח חיצונית. הדבר הומחש על-ידי הקרן המיוחדת שהוקמה על-ידי המשקיעים ב-2008, ואשר אפשרה לכל אחד ממקבלי הרנטות להמציא כל ביטוח אלטרנטיבי שימצאו לנכון, ובתמורה להזדכות מכל החיובים בגין דמי ביטוח הנכללים בהתחייבויות למשקיעים. כפי שנמסר לי, איש ממקבלי הרנטות לא המציא פוליסת ביטוח חילופית כזו, ובכך יש כדי להעיד על כך שלא ניתן היה למצוא פוליסה זולה יותר.
6) האם הפרמיה שרשמו המשקיעים משקפת באופן הוגן את הסיכון שלהם?
בדקתי את שיטות החישוב ששימשו את האקטואר של המשקיעים, את ההנחות ששימשו בחישוב האקטוארי, ואת המקדמים שנכללו בהסכמים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים. להערכתי, המקדמים (מקדמי A, B ו-0) חושבו כשורה ומשקפים נכונה את הסיכון של המשקיעים הנובע מהפטור שניתן למקבלי הרנטות
במקרה של פטירת מקבל רנטה, ובהתאם לאילוצים המוכתבים ממבנה התוכנית, שיעורי הריבית שהיו נהוגים באותה התקופה, ולוחות התמותה שהיו נהוגים באותה התקופה. מקדמים אלו שנדרשו על-ידי המשקיעים הם עלות סיכון מוות טהורה, ואין הם כוללים כל העמסות שהן (אשר חברת ביטוח הייתה מוסיפה, תוך כדי העלאת הסכום הנדרש). חשוב להדגיש שמקדמים אלו משקפים אך ורק את סיכון התמותה, ואינם משקפים סיכונים אחרים להם היו המשקיעים חשופים. במילים אחרות, בתנאי השוק באותה התקופה בנוגע ללוחות חיים ושיעורי ריבית היוון כמפורט לעיל, אלו מקדמים הוגנים ואף נמוכים ממה שהיה נדרש על-ידי חברת ביטוח.
7) האם רישום הפרמיה החד-פעמית על-ידי המשקיעים מהווה תקבול או גביה ממקבלי הרנטות?
במושג "פרמיה חד פעמית" נהוג להשתמש בשני מובנים:
א) קיימים הסדרי ביטוח בהם הלקוח משלם מראש פרמיה חד פעמית עבור הביטוח. חברות ביטוח רשאיות לגבות פרמיות חד פעמיות, והדבר אינו חריג. במקרה כזה, התשלום על-ידי הלקוח מהווה תקבול אצל חברת הביטוח.
ב) קיימים גם הסדרי ביטוח בהם הפרמיה החד פעמית נרשמת אך ורק על-מנת לספק לצדדים מידע על עלות הסיכון הטהור המהוונת ליום ההתקשרות. בהסדרים אלו, חברות ביטוח נוהגות להשתמש במידע על הפרמיה החד-פעמית בחישובי העתודות שעליהן להחזיק בהתאם לדרישות המפקח על הביטוח כדי להבטיח את יכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן למבוטחים; אך מידע זה וחישובים אלו אינם מחייבים את המבוטחים. בכיסוי עצמי אין אפילו חובה לשמור עתודות מעין אלו.
בחוזים שהוצגו בפני מקבל הרנטה אינו משלם מראש את הפרמיה החד פעמית
1 פרמיה זו נרשמה כחוב של מקבל הרנטה, המצטרף לחוב הבסיסי בגין תשלום פרמיות רטרואקטיביות (להלן התפ"ר) ושכר הטרחה; אבל באופן מעשי, הובהר לי כי הצדדים ידעו כי ביחסים ביניהם הסכום אותו יגבו המשקיעים איננו פונקציה של החיוב, אלא של החוב הבסיסי האמור, ושל סכום התקבולים להם זכאי מקבל הרנטה מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה בניכוי הסכום הפנוי שמקבל מקבל הרנטה, וכל זאת עד למועד סיום תקופת פרעון ההלוואה או עד להפסקת תשלומי הפנסיה (בדרך כלל כתוצאה מפטירה לפני תום תקופת הפרעון). רק במועד שבו גובים המשקיעים בפועל סכום כלשהו מתוך תשלומי הפנסיה ניתן לדבר על גביה או קבלת הסכומים. בזמן זה גם מוקטן החוב של מקבל הרנטה בספרי המשקיעים.
אין זה מן הראוי להתייחס לחיוב הפרמיה החד פעמית על-ידי המשקיעים כאל חיוב במובן הרגיל של המילה . על כך ניתן ללמוד מן האופן בו התייחסו החוזים לחיוב זה במקרה של פירעון מוקדם. כפי שקבע בית המשפט עמוד 4 מתוך 37 העליון, ביושבו כערכאת ערעור על בית הדין לחוזים אחידים, במקרה של פירעון מוקדם לא נדרש מקבל הרנטה לשלם את כל יתרת החיוב, אלא מנכים מסכום זה את אותו מרכיב של הפרמיה החד פעמית המתייחס לתקופה המאוחרת למועד הפרעון המוקדם.
נמחיש זאת באמצעות דוגמה פשוטה: נניח שלמקבל רנטה מסוים נרשם חיוב של 200,000 מארק, מתוכם 80,000 בגין ההשקעה בתפ"ר ועבור שכר הטרחה, והיתרה על סך 120,000 בגין פרמיות הביטוח. יום לאחר שמקבל הרנטה התקשר עם המשקיעים הוא מבקש לבצע פירעון מוקדם של ההלוואה. במקרה כזה מקבל הרנטה לא יידרש לשלם 200,000 מארק, אלא 80,000 מארק (בתוספת של הפרמיה המיוחסת לסיכון של יום אחד) בלבד .
8) מדוע פרמיית הפטור כה גבוהה, והאם ייתכן שסכום הפרמיה החד-פעמית עבור כיסוי התמותה יעלה על סכום הביטוח?
אם הפרמיה החד פעמית הייתה משתלמת במזומן, ברור שלא היה זה מתקבל על הדעת שפרמיה זו תעלה על הסכום המבוטח, משום שאם הייתה הפרמיה החד פעמית במזומן עולה על סכום החוב המבוטח היה מקבל הרנטה קרוב לוודאי מעדיף לבצע השקעה עצמית. אך במסגרת התוכנית, לא שולמה פרמית הפטור, אליה מתייחס המקדם A שנכלל בהסכמים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים, במזומן; במקום זאת, הוסיפו המשקיעים פרמיה זו לסכום שיוחזר באמצעות ההחזרים החודשיים שיתקבלו בעתיד מן הפנסיה, ובכך סיפקו להם הגנה טוטאלית מיידית.
כתוצאה, מיד אחר הוספת הפרמיה לסכום (הראשוני) שיש להחזירו, חל שינוי בערך הסכום שיש להחזירו - שכן כעת (הסכום המשני) כולל לא רק את ההלוואה למקבל הרנטה, אלא גם את סכום החיוב הראשוני עבור כיסוי הפטור. מכאן שכעת יש לשלם פרמיה גם עבור התוספת לסכום ההלוואה כאמור; היות וגם פרמיה זו לא משולמת במזומן, היא נוספת לסכום המשני ואנו מקבלים סכום שלישוני הכולל את הסכום המשני בתוספת הפרמיה הנוספת. תהליך זה חוזר ומופעל שוב ושוב. במקרה כזה, פרמית הפטור הסופית הנכללת בחוב הכולל, כאשר פרמיה זו אינה משולמת מראש, עלולה להיות גבוהה מחלק החוב המתייחס להשקעה הבסיסית. זהו החישוב הנכון של הערך המהוון של הסיכון כאשר פרמית הפטור אינה משולמת מראש על-ידי מקבל הרנטה הלווה, אלא מצטרפת להלוואה .
במסמכי ההתקשרות שהוצגו בפני לא מדובר היה על תשלום במזומן, אלא על אשראי שניתן הן בגין ההשקעה הבסיסית (בתפ״ר ובשכר הטרחה) והן בגין הפרמיה החד פעמית, ואשר אליו מתייחס המקדם A שנכלל בטבלת המקדמים בהסכמים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים. לפי הסכמים אלו, הכפלת ההשקעה הבסיסית במקדם A נותנת את גובה החוב הכולל שיוחזר על-ידי מקבל הרנטה. היות ומרכיב ההלוואה בגין ההשקעה הבסיסית ושכה״ט בתוך המקדם A שווה ל-1, יתרת המקדם A מעל 1 היא מרכיב הפטור המשמש לכיסוי עלות ההגנה הניתנת על-ידי הפטור. למשל, כאשר המקדם A שווה ל-2, החוב בגין פרמית הפטור שווה לחוב בגין ההשקעה הבסיסי, וכל אחד מהם שווה למחצית החוב הכולל. כאשר המקדם A גדול מ-2 החוב בגין פרמית הפטור גדול מהחוב בגין ההשקעה הבסיסית, אך היות והוא רק חלק מהחוב הכולל ברור שהוא קטן מהחוב הכולל.
לסיכום נקודה זו: חישוב הפרמיה החד פעמית, כפי שנערך על-ידי המשקיעים, הינו חישוב נכון, והוא כולל הן את פרמית הפטור, והן את המרכיב הלוקח בחשבון שפרמיה זו אינה משולמת במזומן מיידית אלא שהיא תשולם בעתיד יחד עם החזר הלוואת ההשקעה הבסיסית. הפרמיה החד פעמית המחושבת הינה כה גבוהה משום שפרמיה זו לא שולמה בפועל במזומן בעת מתן ההלוואה אלא נרשמה כחיוב, שגם הוא ייגבה בעתיד מתוך תקבולי הפנסיה, ועל כן נדרש לבטח גם אותו.
9) האם המידע שמסרו המשקיעים למקבלי הרנטה היה "מידע הולם" במושגי התקופה בה נערכו ההסכמים?
תוצאות החישובים נמסרו למקבלי הרנטות במסגרת הדיווחים שנדרשו בהתאם לחוזים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים, וכמקובל בדיווחים באותה התקופה. מידע זה, אשר פורט במסמכים עליהם חתם כל מקבל רנטה, הקביל למידע שהיה נהוג לדווח באותה התקופה בעסקות ביטוח ואשר נדרש לדיווח על-ידי המפקח על הביטוח; במילים אחרות, הוא היה ה"גילוי הנאות" כמקובל באותה התקופה. הוא כלל את המידע הפיננסי הדרוש על סכום ההשקעה בתפ"ר, שכר הטרחה, הפרמיות, תקופת ההחזר, את מספר הרנטות הראשוניות שתועברנה במלואן למשקיעים, תשלומי פנסיות רטרואקטיביות, הסכום הפנוי המובטח למקבל רנטה, הפטור ודרך חישוב העלות שלו, סכום ההלוואה הכולל ואחוז הריבית המשמש לחישובי החזר ההלוואה.
כמו-כן, חוזי ההתקשרות חשפו בפני מקבלי הרנטות את המידע על כך ה-BGA, החברה שמספקת להם את שירותי הייצוג והייעוץ, היא גם החברה שמספקת להם את האשראי, ושהחברות המלוות (ולא מקבל הרנטה) הן המבוטחות. לפיכך, מנקודת מבטו של כל מקבל רנטה הקורא את החוזים, החברות המלוות, הארגון והמבטח הינם גורם אחד, וכך גם ראה זאת
כבוד השופט י' זמיר בפסק דינו בערעור על החלטת בית הדין לחוזים אחידים. לכן, מנקודת המבט של מקבל הרנטה, לא הייתה ואין כל חשיבות לזהות הבעלים העומדים מאחורי החברות. מנסיוני, אינני מכיר אף חברת ביטוח או בנק המגלים ללקוח את הזהות של בעלי המניות שלהם; כל עוד ניגוד העניינים בו מצוי הבנק עצמו או חברת הביטוח עצמה מגולים, הרי שמנקודת המבט של הלקוח אין כל רלוונטיות לזהות של בעלי המניות שלהם. יתר על כן, כשאני בודק את רמת הגילוי שקיבלו מקבלי הרנטות של המשקיעים בחוזים בהם עיינתי, הרי שאני מוצא כי רמת גילוי זו אף עולה על רמת הגילוי שהייתה מקובלת באותה התקופה הן בבנקים והן בחברות ביטוח.
כך למשל, בתקופה הרלוונטית, בנקים למשכנתאות אשר הפנו לווים לחברות ביטוח להוצאת ביטוחי משכנתאות, לא גילו להם על הקשרים ביניהם לבין חברת הביטוח ואת גובה העמלה אותה קיבלו הבנקים בגין כל לווה, וזאת למרות שעמלות אלו התווספו על עלות פרמיית הסיכון הטהורה אותה גבו חברות הביטוח. במקרה של המשקיעים, לעומת זאת, מקבלי הרנטות חויבו רק בגין עלות הפרמיה הטהורה, ולכן לא הייתה כל חשיבות לשאלה אם בפועל קיימת חברת ביטוח (חיצונית או קשורה).
לסיכום: לאחר שבחנתי את העסקה בכללותה, הגעתי למסקנה שהמשקיעים הצליחו לייצר עבור מקבלי הרנטות מקור הכנסה משמעותי ביותר, מבלי שמקבלי הרנטות נדרשו להשקיע או לסכן סכום כלשהו. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שעל-פי תנאי החוזה היו המשקיעים רשאים לגבות את החזר ההלוואה אך ורק מתוך תשלומי הפנסיה של מקבלי הרנטות, וזאת אך ורק למשך תקופת פרעון ההלוואה שהוגדרה בחוזה. יתר על כן, בחוזה נקבע במפורש שבמקרה בו מקבל רנטה ילך לעולמו, או בכל מקרה אחר בו יופסקו תשלומי הפנסיה שלא באשמת מקבל הרנטה, יהיו מקבל הרנטה ועזבונו פטורים מהחזר ההלוואה. כנגד הסיכון בגין הפטירה (ורק בגין סיכון זה) הגנו על עצמם
המשקיעים על-ידי חיוב מקבלי הרנטות בפרמיות, אשר שיקפו את סיכון המשקיעים בגין התמותה של מקבלי הרנטות על-פי לוחות התמותה המקובלים באותה עת, וזאת במחיר הנמוך ממה שהיו חברות ביטוח דורשות על-פי לוחות אלו (והעלויות הנלוות להם בחישובי חברות ביטוח). כלומר, הפרמיות בהם חייבו המשקיעים את מקבלי הרנטות לא סיפקו מענה מלא לסיכון שתשלומי הפנסיה/הרנטות יופסקו מסיבות אחרות שאינן תמותת מקבלי הרנטות, כמו למשל החלטות של ממשלת גרמניה להפחית את גובה הפנסיה, להפסיקה כליל או להטיל עליה מס .
מבוא 1. אני, יאיר באב"ד, נתבקשתי על-ידי עורך דין ישראל וולנרמן, לחוות דעתי על היבטים ביטוחיים ואקטואריים של העסקות שהיו כרוכות בהקמה וניהול של מערכת למימוש קבלת רנטות מהפנסיה הגרמנית (להלן "הפנסיה הגרמנית"), בין מר ישראל פרי (להלן "פרי") וחברות וארגונים שבשליטתו (להלן "המשקיעים") ובין מקבלי רנטות מהמוסד הגרמני לביטוח סוציאלי אשר נעזרו במשקיעים ובתוכניותיהם לצורך קבלת הרנטות האמורות והלוואות למימושן (להלן "התוכנית" ו״מקבלי הרנטות").
2. ידוע לי כי חוות דעת זו תוגש כעדות מומחה לבית המשפט בישראל ו/או במדינות אחרות. אני מצהיר כי ידוע לי שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דין חוות דעת זו כשהיא חתומה על-ידי הוא כדין עדות בשבועה הניתנת בבית המשפט.
3. פרטים על השכלתי ונסיוני המקצועי מובאים בנספח א' המצורף לחוות דעת זו.
4. להכנת חוות הדעת קראתי את המקורות המפורטים בנספח ב' המצורף לחוות דעת זו, כולל פסק הדין של כבוד השופט ז' כספי בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק פ 040258/01 מדינת ישראל נגד ישראל פרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה); את פסק הדין של כבוד השופטים א' א' לוי, ס' ג'ובראן וי' דנציגר בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בתיק ע"פ 1784/08 בערעור ישראל פרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נגד מדינת ישראל; את פסק הדין של כבוד השופטים ש' לוין, א' גולדברג וי' זמיר בבית המשפט העליון בתיקים ע"א 3105/93 וע"א 4132/93 בערעור היועץ המשפטי לממשלה נגד .B.G. ,B.G. Assistance Ltd .Financial Ltd,
המועצה הישראלית לצרכנות והרשות המרכזית לצרכנות על החלטת בית הדין לחוזים אחידים מיום 13.4.1993 בתח"א 4/89 וערעור על החלטה של בית הדין לחוזים אחידים מיום 8.6.1993 בתח"א 1/92; ואת פסק הדין מה-11.12.2006 של כבוד השופטים א' ברק, א' א' לוי וא' גרוניס בבית המשפט העליון בתיק ע"א 10611/03 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה).
קראתי את כתבי התביעה וההגנה במספר תביעות הנמצאות כיום בדיון בפני בתי המשפט אשר הוגשו על-ידי מקבלי רנטות כנגד המשקיעים, וכן פסקי דין אזרחיים בהליכים שנידונו בעבר על-ידי בתי המשפט הנוגעות לתוכנית. קראתי את המערכת המאושרת של חוזים אחידים שקבעו את מערכת היחסים שבין המשקיעים למקבלי הרנטות (להלן "החוזים"), וכן חוות דעת של מומחים שהוגשו במסגרת המשפטים האמורים לעיל.
5. חוות דעת זו היא ביטוחית ואקטוארית, ואינה עוסקת בפרשנות משפטית של החוזים או של הטענות השונות שהועלו במסגרת המשפטים וגזרי הדין האמורים לעיל.
6. במסגרת התוכנית הלוו המשקיעים למקבלי הרנטות סכומים שנדרשו לתשלום פרמיות רטרואקטיביות למוסד לביטוח סוציאלי במערב גרמניה, סכומים לכיסוי שכר הטרחה של המשקיעים ולהוצאות ניהול התוכנית, וסכומים שנדרשו להבטחת החזר ההלוואות במקרה מוות מוקדם של מקבלי הרנטות (להלן "הבטחת החזר", "ערבות" או "ביטוח"). חומר רקע על התוכנית מובא בנספח ג'.
7. ההיבטים עליהם התבקשתי לחוות את דעתי מפורטים להלן. ליד כל אחד מהיבטים אלו ציינתי את מספר הסעיף בו ניתנת חוות דעתי ביחס לאותו ההיבט:
א. מהי ההגנה שקיבל מקבל הרנטה בעת פטירה? [סעיף 10]
ב. האם ההגנה הנ"ל מהווה ביטוח בעגה המקצועית? [סעיף 12]
ג. מהי משמעות המונח "פרמיה" בעגה המקצועית? [סעיף 13]
ד. האם לצורך חישוב הפרמיה יש חשיבות לשאלה אם נעשה ביטוח חיצוני? [סעיף 25]
ה. האם ניתן היה להשיג ביטוחים מחברות ביטוח חיצוניות אשר הפרמיות עבורם היו זולות יותר מאלו ששימשו לכיסוי העצמי? [סעיפים 25, 28 ו-30]
ו. האם הפרמיה שרשמו המשקיעים משקפת באופן הוגן את הסיכון שלו? [סעיף 40]
ז. האם רישום הפרמיה החד-פעמית על-ידי המשקיעים מהווה תקבול או גביה ממקבלי הרנטות? [סעיף 036]
ח. מדוע פרמיית הפטור כה גבוהה, והאם ייתכן שסכום הפרמיה החד-פעמית עבור כיסוי התמותה יעלה על סכום הביטוח? [סעיפים 47, 48, 49 ו-51]
ט. האם המידע שמסרו המשקיעים למקבלי הרנטה היה "מידע הולם" במושגי התקופה בה נערכו ההסכמים? [סעיף 39]
התפישה הביטוחית של העסקות הכרוכות בהקמה וניהול של התוכנית 8. כמפורט בנספח ג', המגבלות המוסדיות על תהליכי מימוש קבלת רנטות על-ידי תושבי ישראל מהמוסד הגרמני לביטוח סוציאלי אילצו את המשקיעים למצוא פתרונות יצירתיים באמצעות מערכת מורכבת ויעילה. כפי שעולה ממערכת החוזים אשר אושרה על-ידי בית הדין לחוזים אחידים, הרנטות היו עתידות להינתן על-ידי המוסד לביטוח סוציאלי במערב גרמניה (להלן "BFA"), אשר דרש ממקבלי הרנטות השקעה מראש ותשלום מיידי של פרמיות רטרואקטיביות (להלן "תפ"ר" - תשלום פרמיות רטרואקטיביות), ואשר הסכים כי אלו ימומנו על-ידי צדדים שלישיים.
כבטוחה לגורמים המממנים הסכים ה-BFA להכיר בהמחאה בלתי חוזרת, לצורך החזר המימון, של אותו חלק מהרנטות החודשיות להן זכאי יהיה מקבל הרנטה השווה בשיעורו ל-2/3 מגובה הרנטה הראשונה. המערכת שיצר ישראל פרי (להלן "המשקיעים") כללה את הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה) (להלן "הארגון") אשר טיפל במקבלי הרנטות בישראל ושתי חברות זרות למתן וניהול הלוואות למקבלי הרנטות: חברת .B.G. Financing Ltd (להלן "BGF") אשר הלוותה את רוב סכומי התפ"ר וחלק מהפרמיות להגנה מפני מות מקבלי הרנטות (להלן "פרמיות הביטוח") אשר נדרשו על-ידי הבנקים שסיפקו אשראי למשקיעים בהתאם למגבלות שהוטלו על-ידי ה-BFA, וחברת .B.G. Assistance Ltd (להלן "BGA") אשר ייצגה את מקבלי הרנטות מול ה-BFA, נעזרה בארגון לקביעת גובה ההשקעה לכל מקבל רנטה, והלוותה למקבלי הרנטות את יתרת סכומי התפ"ר ואת שאר הסכומים שנדרשו כשכר טירחה, פרמיות ביטוח והוצאות ניהול. יש לציין כי למרות שהאילוצים והמגבלות האמורים חייבו הקמת מספר חברות וארגונים, הרי שמבחינה כלכלית וביטוחית ניתן להתייחס לכולם יחד כגוף יחיד (כפי שהתייחסו אליהם גם כבוד השופט י' זמיר ועמיתיו בבית הדין לחוזים אחידים).
כפי שנמסר לי חלק מהמורכבות נבעה מכך שהבנק (BHF) אשר סיפק את האשראי הסיטונאי לתשלומי הפרמיה הרטרואקטיבית (התפ"ר) ה-BGF עמד על כך שהאשראי המסופק על ידו יובטח באמצעות המחאה בלתי חוזרת ויינתן על-ידי חברת מטרה אחת (BGF - (SPC. לנוכח דרישה זו היה צורך לבצע את יתרת הפעילויות והמימון המשלים הבלתי מובטח באמצעות חברה נפרדת - חברה אחות - BGA.
9. כ-30,000 איש נרשמו במוסד הגרמני לביטוח סוציאלי כמבקשי רנטה פוטנציאליים, ומתוכם כ-13,000 התקשרו בחוזים עם המשקיעים. עקרונית, הייתה זו עסקה כדאית למקבלי הרנטות הפוטנציאליים מבחינה אקטוארית, שכן סכום התפ"ר שנדרש על-ידי ה-BFA היה נמוך מהערך הנוכחי של הרנטות העתידיות למקבלי הרנטות. אלו שהתקשרו עם המשקיעים יכלו לבחור באחד משני מסלולים :
א. במסלול הראשון הם יכלו לשלם מכיסם את התפ"ר ה-BFA ושכר טירחה למשקיעים על עזרתם, ובתמורה לקבל את מלוא הרנטה לכיסם כל עוד הם בחיים ואת רנטת השאירים (במידה ושאיריהם היו זכאים לה) אחר מותם.
ב. במסלול השני כל ההשקעה בתפ"ר ובדמי הטיפול תבוצע על-ידי המשקיעים, וסכומים אלו יירשמו כחוב של מקבל הרנטה, אשר יוחזר למשקיעים אך ורק מתוך תשלומי רנטות עתידיים מהפנסיה הגרמנית כל זמן היות מקבלי הרנטות בחיים אך לתקופה שלא תעלה על 20 שנה . במסלול זה, תוך כדי תקופת החזר ההלוואה יקבלו מקבלי הרנטות רנטה חלקית (כמפורט בסעיף 10 להלן). בתום תקופת החזר ההלוואה, יקבלו מקבלי הרנטות את מלוא הרנטה לכיסם ואת רנטת השאירים (במידה ושאיריהם יהיו זכאים לה) אחר מותם (להלן "הרנטה המלאה"). באופן כזה, מקבל רנטה אשר בחר במסלול זה לא השקיע ולא סיכן אגורה, והבטיח לעצמו תזרים מזומנים מיידי וקטן יחסית הידוע מראש, ותקבול גבוה בתום תקופת ההלוואה או לשאיריו עם מותו.
הרוב המכריע של מקבלי הרנטות שהתקשרו עם המשקיעים, כ-9,000 במספר, בחר במסלול חסר הסיכון וללא השקעה עצמית (להלן "מקבלי הרנטות" ו"התוכנית") שהוא נושא חוות דעת זו.
10. כאמור לעיל, חוות דעת זו בוחנת רק את המסלול השני, במסגרתו כל סיכוני התוכנית הוטלו על המשקיעים, בעוד שלמקבלי הרנטות בתוכנית לא היה כל סיכון. מקבלי הרנטות לא נדרשו להשקיע סכום כל שהוא מכיסם, תמורת הרנטה (רנטה חלקית בתקופת החזר ההלוואות שהחלה ב "סכום חודשי פנוי" ראשוני, שגדלה משנה לשנה בשיעור הגדלת הרנטה השנתית על-ידי ה-BFA - להלן "הרנטה בתקופת ההחזר", ורנטה מלאה לאחר תום תקופת החזר ההלוואות) שהובטחה להם. יתרה מזו, מקבלי הרנטות זכו להגנה נוספת: המשקיעים הבטיחו למקבלי הרנטות כי "החוב בגין ההלוואה מתבטל עם מות הלקוח", דהיינו שבמקרה מותם המוקדם יקבלו שאיריהם את קצבת השאירים במלואה (אשר על-פי כללי ה-BFA עמדה על כ-60% מערך הפנסיה לה היה זכאי מקבל הרנטה בעודו בחיים לפני ניכוי החזרי ההלוואה), וכי לא תועמסנה כל עלויות או החזר הלוואות על שאירי מקבלי רנטות; לפיכך, ההלוואות תיחשבנה כנפרעות, אף באם בתאריך המוות לא נפרעו ההלוואות במלואן מתוך תקבולי הרנטות העתידיים (להלן "הפטור").
11. יש להדגיש כי מבחינת מקבלי הרנטות, הפטור שהובטח על-ידי המשקיעים עדיף על כיסוי ביטוחי על-ידי חברת ביטוח חיצונית של חיי מקבלי הרנטות, לפיו תשלם חברת הביטוח את יתרת ההלוואות שטרם הוחזרו במקרה מות מקבל הרנטה המבוטח. כאשר אדם משתמש בכיסוי ביטוחי, אחד מהסיכונים העומדים בפניו הוא חדלון פרעון של המבטח.
באם מקבלי הרנטות היו בוחרים בביטוח בחברת ביטוח חיצונית כאשר הם (ולא המשקיעים) המוטבים או המבוטחים, חדלון פרעון על-ידי חברת ביטוח זו היה מטיל עליהם מחדש את סיכון המוות כך שעזבונם היה חייב בהמשך החזר ההלוואה מכספם הם במקרה מוות (שכן במקרה מוות תופסקנה הרנטות למקבלי הרנטות). מאידך, במקרה של הפטור שניתן על-ידי המשקיעים, אין מקבלי הרנטות מודאגים מחדלון פרעון של המשקיעים. אפילו אם BGF^ BGA היו חדלות להתקיים, הרנטות היו ממשיכות להשתלם להם על-ידי ה-BFA; ומשחדלו BGF^ BGA להתקיים אזי או שלא יהיה למקבלי הרנטות למי להחזיר כל הלוואה מרנטות עתידיות, או שמי שהיה בא בנעלי המשקיעים יהיה מחויב גם הוא בפטור.
12. לדעתי ההגנה שהעניק הפטור למקבלי הרנטות אינה מהווה ביטוח. ביטוח מוגדר כהעברת סיכון להפסד כספי (העלול להיות גדול מאד ואף קטסטרופלי למעביר) מישות אחת (המבוטח המעביר את הסיכון) לשניה (המבטח), בתמורה לפרמיה. המחוקק הישראלי אימץ הגדרה זו: לפי חוק חוזה הביטוח תשמ"א- 1981, "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב"; המבוטח לעיתים קרוי בעל הפוליסה. בעסקה הנוכחית אין מקבלי הרנטות צד להסכם ביטוח כלשהוא, לא כמבוטח או כבעל הפוליסה, ולא כמוטב המקבל את סכומי הביטוח; מלכתחילה, כל הסיכון כאן הוא מעיקרו של המשקיעים, ומקבלי הרנטות אינם נוטלים על עצמם סיכון כלשהו.
13. מן הראוי להבהיר כאן כי למונח "פרמיה" משמעויות רבות. פרמיה היא תשלום - בין אם חד-פעמי ובין אם עיתי - המשולם על-ידי צד אחד לצד שני. הפרמיה יכולה להיות פרמית סיכון, דהיינו הפרש המחיר בין תמורה מובטחת להשקעה לבין התמורה האפשרית על אותה השקעה. פרמיה יכולה להיות פרמית ביטוח, דהיינו תשלום שמשלם מבוטח למבטח תמורת העברת סיכון המבוטח למבטח. אך פרמיה יכולה גם להיות תוספת המוענקת או מזוכה בנוסף לתשלום רגיל, או משהו המוענק בחינם או תמורת תשלום מוזל בעת קניית שירות. בעסקות הנוכחיות, הפרמיה חושבה באופן המחזיר למשקיעים את עלות סיכון המוות הטהור הקיים בגין מתן הפטור.
14. בעסקה זו הוטלו כל הסיכונים על המשקיעים, ואלו היו סיכונים לא מבוטלים. סיכונים אלו כללו מוות מוקדם של מקבלי הרנטות בטרם תוחזר ההלוואה שניתנה להם
2, תקבולים מרנטה שתהיה קטנה מכדי לאפשר החזר כל ההלוואה (כמפורט להלן בסעיף 37), הפרת הסכם החזרת ההלוואה על-ידי מקבלי רנטה, סיכוני ריבית (הנובעים מלקיחת אשראי מבנקים על-ידי המשקיעים בריבית משתנה בעוד ההלוואה למקבלי הרנטות היא בריבית קבועה), וסיכוני שינוי חוק ו/או מדיניות בגרמניה (למשל מיסוי רנטות שהיה מביא להקטנת תקבולי הרנטות המשמשים להחזר ההלוואה, דחיית גיל היציאה לפנסיה, וכיו"ב) או בישראל.
למרות זאת, הפרמיות עבור הפטור האמור, המבוטאות במקדמים B ,A ו-0 המצויינים בחוזים האחידים אשר אושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים, לוקחות בחשבון אך ורק את סיכון התמותה (ולא את שאר הסיכונים). חוות דעת זו, לפיכך, מתמקדת אך ורק באמצעים שננקטו להגנת סיכון המוות המוקדם.
15. ההלוואות בתוכנית ניתנו על-ידי המשקיעים ללא בטחונות חיצוניים. בנוסף, המשקיעים הבטיחו פטור למקבלי הרנטות, לפיו לא תועמסנה כל עלויות או החזר הלוואות על השאירים במקרה מותם המוקדם של מקבלי הרנטות, ובטרם תפרענה ההלוואות מתוך תקבולי הרנטות העתידיים. לפיכך היה על המשקיעים להגן על עצמם מפני סיכון זה של מות מקבלי הרנטות.
זאת ניתן היה לעשות באמצעות ערבויות מתאימות שתינתנה על-ידי מקבלי הרנטות, או באמצעות מנגנון ביטוחי בו ינקטו המשקיעים. מובן כי עלות המנגנון הביטוחי חייבת להתווסף להתחייבויות מקבלי הרנטות להחזר ההלוואות, שכן מנגנון זה מחליף את הערבויות שהם היו חייבים לתת אלמלא היה קיים מנגנון זה.
ואכן, כפי שנמסר לי, לאחר שהמפקח על המטבע הסיר את התנגדותו להשקעה על-ידי גורמים מקומיים, הציעו המשקיעים למקבלי הרנטות להשתמש במסלולי מימון חילופיים, ואף יצרו הסדר עם בנק טפחות, אשר הסכים להעמיד את המימון הנדרש כנגד משכנתה על נכסי דלא ניידי של מקבל הרנטה. למרות זאת, ולמרות תנאי המימון הנוחים שהציע בנק טפחות (בין השאר בזכות העובדה שניתנה להם בטוחה של נכסי נדל"ן ובשל העובדה שהמשקיעים ויתרו על עמלות תיווך), איש ממקבלי הרנטות לא המציא פוליסת ביטוח חילופית כזו (ראה נספח ד')..
16. יש להדגיש כי מבחינתי, כאקטואר המנתח זרמי כספים ועיתויים, הסיכונים הכרוכים בהם, והסיכויים למימושם - וזאת ללא התחשבות מה מקורם של זרמי כספים אלו - מתן הערבות כאמור או מימון עלות המנגנון הביטוחי האלטרנטיבי, היא עסקה נפרדת (אף כי קשורה) לעסקת ההלוואה למימון התפ"ר המאפשרת את קבלת הרנטה מהפנסיה הגרמנית. אך זוהי עסקת ערבות - ולא עסקת ביטוח. מותו המוקדם של מקבל רנטה מהווה אומנם "מקרה ביטוח" המפעיל את הגנת הביטוח של המשקיעים, אך מקבלי הרנטות אינם צד לביטוח זה. ניתוח נוסף של עסקה זו מצוי להלן בסעיפים 43 ו-44. חלק מעסקה נפרדת זו נדרש על-ידי הבנק אשר סיפק את האשראי ^BGF.
גם ^BFA הכיר בצורך בהגנה זו על מספקי האשראי; משום כך הוא התיר ^BGF לכלול במסגרת ההמחאה הבלתי חוזרת שאושרה מפורשות על-ידי ה-BFA להחזר ההלוואה מרנטות עתידיות (בהיקף כאמור של עד 2/3 מהרנטה), גם תשלום פרמיית ביטוח של עד 6 פרומיל לחודש מיתרת ההלוואה שניתנה על-ידי BGF. פרמיית ביטוח זו למקבלי רנטה בגילים מתקדמים, מעל גיל
3 73, אינה מספקת אף לאדם בריא בהתאם ללוחות החיים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים. בוודאי ובוודאי שפרמיה זו אינה מספקת, אף בגילים צעירים יותר, למקבלי רנטות להם בריאות לקויה המחייבת תוספת פרמיה. פרמיה זו גם אינה מבטיחה הגנת המשך פרעון יתרת ההלוואה שניתנה על-ידי BGA.
17. במסגרת מנגנון הביטוח האלטרנטיבי כיסו המשקיעים את הסיכון שיתרות ההלוואות לא תוחזרנה במקרה מות מקבלי הרנטות, אם על-ידי ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית בו המשקיעים היו בעלי הפוליסה והמוטבים ובו מקרה הביטוח הוא מות מקבל רנטה, ואם באמצעות כיסוי עצמי בו המשקיעים נוטלים את כל הסיכון על עצמם (בדומה לכיסוי העצמי הקיים בחברות השכרת רכב, למשל). בשני המקרים לסיכון המוות יש עלות, לה נהוג לקרוא "פרמית ביטוח חיים" או "פרמית הסיכון הטהורה". עם זאת, ברור שבמקרה של כיסוי עצמי הגורם הנוטל על עצמו את הסיכון אינו מעביר את פרמית הסיכון לחברת ביטוח חיצונית .
18. בשלב מאוחר יותר נוספה למערכת החברות של המשקיעים חברת ביטוח שנרשמה באיי קיימן בבעלותו של פרי (Britannia Guarantee National Insurance) (להלן "Britannia" או "BGNIC") אשר שמשה לקניית ביטוח על-ידי המשקיעים
4. הגנה באמצעותה יכולה להיחשב ככיסוי עצמי מבחינת המשקיעים (לאור מבנה הבעלות שלה אשר הכליל אותה במערך החברות של המשקיעים); אך מאחר ^Britannia הייתה חברת ביטוח, היא אפשרה למשקיעים להעביר את הסיכון שלהם למבטחי משנה מהגדולים בעולם כקולון רי וג'נרל רי
5 אשר - מבחינת המשקיעים - היוו גורם ביטוח חיצוני. בכל מקרה ברור שגם בתקופה בה הועברו פרמיות ^Britannia (ומשם גם למבטחי המשנה), לא היה שום קשר חוזי בין מבטחים אלו לבין מקבלי הרנטות, שכן המבוטחים והמוטבים על-פי הפוליסה היו המשקיעים .
19. עיינתי בכתב התביעה המתוקן בתיק ת.א.1229/08 של בן שושן שרה נגד הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה), .B.G.F. ,B.G.A, וישראל פרי. בסעיף 149 לכתב התביעה טוענת התובעת כי הפרמיות בהם חייבו המשקיעים את מקבלי הרנטות לא היו באמת פרמיות ביטוח אלא חיובי ריבית. אינני מוסמך להכריע בסוגיה משפטית זו, אך חשוב לציין שהאמור בכתב התביעה אך מחזק את טענתי, שכל המעיין בחוזים מבין שהפרמיה האמורה איננה פרמיה המשולמת לשם ביטוח חיים של מקבלי הרנטות, אלא שהיא משמשת להגנה על המשקיעים, ושהיא מחושבת לשם כיסוי הסיכון של המשקיעים. כנכתב בסעיף 149 של כתב התביעה המתוקן של תובענה זו: "התובעת תטען כי הפרמיה אינה מהווה ביטוח חיים אמיתי היות ואין היא מכסה באמת את חיי התובעת או את חיי חברי הקבוצה, אלא כל כוונתה לכסות את ההלוואה מבחינת הנתבעים במקרה של פטירה".
20. יש להדגיש כי מקבלי הרנטות לא היו כלל צד לביטוח זה, שהיה כולו הסדר בין המשקיעים לבין אלו שביטחו אותם; חוזי ההתקשרות גם הבהירו למקבלי הרנטות שהם לא יקבלו כל תמורה מביטוח זה. כל המעיין בחוזים מבין שלא חל עליהם חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, ולגביהם לא קיימות כל פרמיות ביטוח חיים לתשלום.
יש לציין כי לפי סעיף 41 לחוק האמור, מקרה ביטוח יכול להיות מותו של "זולתו" - אדם אחר מזה המבוטח, ובמקרה כזה דורש סעיף 42 לחוק הסכמה בכתב של אותו אדם; אך פרט להיותו "מקרה ביטוח", אין לאותו אדם כל אינטרס בביטוח. הצורך בהסכמה זו הוא כנראה המקור לכך שהמלה "ביטוח" מופיעה במסמכי התוכנית, אף כי בפועל אין מקבל הרנטה מבוטח.
21. יש לציין כי מצב דומה קיים בביטוח
אנשי מפתח, בו מעביד או חברה מבטח את עצמו למקרה מוות של אנשי מפתח במעביד (למשל, מנהלים בכירים). ביטוח זה נעשה על-ידי המעביד, שהוא גם בעל הפוליסה, המבוטח, והמוטב, וזאת כדי לאפשר למעביד להתגבר על ההפסדים שייגרמו לו במקרה מות איש המפתח. מות איש המפתח במקרה זה הוא "מקרה הביטוח" המביא לתשלום סכום הביטוח למעביד; אך איש המפתח אינו צד לביטוח ויורשיו לא יזכו לקבל בגין הביטוח הנ"ל כל פיצוי או שיפוי.
22. על מקבלי הרנטות היה להגיש הצהרה רפואית אשר נבדקה על-ידי חברת ביטוח. אך הגשת הצהרה זו והערכתה נתבקשו על-ידי המשקיעים ממקבלי הרנטות, היות והיה על המשקיעים - במסגרת ההגנה על החזר יתרת ההלוואות במקרה מות מקבלי הרנטות - לקחת בחשבון סיכון תמותה נוסף הנובע מבריאות לקויה של מקבלי הרנטות, במידה והיא קיימת.
למשקיעים לא היה מנגנון חיתום רפואי, ולפיכך הם נעזרו במנגנון החיתום הרפואי של חברת ביטוח. אך הערכת הסיכון הרפואי אינה הופכת את מגישי ההצהרות הרפואיות, דהיינו מקבלי הרנטות, לצד לביטוח כלשהו; ואמנם, סעיף 2.4.7 להסכם הייצוג (שהוא אחד מהחוזים האחידים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים) מציין במפורש כי מקבל הרנטה "ישתף פעולה עם BGA ויתייצב במקום ובזמן סבירים שיידרשו כדי לעבור בדיקות חיתום שיאפשרו לבטח ולהבטיח סילוק יתרת חובו למלווה ו/או ^BGA" (כאשר הדגש הוא ש"יאפשרו לבטח סילוק יתרת חוב" ולא "לבטח את מקבל הרנטה").
23. כתוצאה, למקבלי הרנטות אין ולא היה כל אינטרס ביטוחי, שכן הם היו מוגנים על-ידי הבטחת המשקיעים בסעיף הפטור הקובע כי לא תועמסנה כל עלויות או החזר הלוואות על שאיריהם במקרה מותם המוקדם . הדבר נאמר מפורשות במסמכי ההתקשרות של מקבלי הרנטות עם המשקיעים: הפרמיות הן כנגד הפטור
6 .
24. אקטוארית, רצוי שלמנגנון כיסוי עצמי יהיה מספר מספיק של משתתפים אשר חייהם מוגנים על-ידי המנגנון, וזאת כדי למנוע סטיות סטטיסטיות (אשר השפעתן כמובן גבוהה יותר עם מספר משתתפים קטן) עלולות לגרום לעיוות ולהפסדים. לאור חוק המספרים הגדולים, מבחינה אקטוארית יש הצדקה למנגנון כיסוי עצמי רק כאשר מספר המשתתפים מגיע לפחות למספר מאות, ורצוי לאלפים. משום כך, בתחילת קיום התוכנית היה הגיוני, מנקודת המבט של המשקיעים, להסתמך על ביטוח בחברת ביטוח חיצונית.
רק לאחר מספר שנים, כאשר התוכנית כבר כללה כמה אלפים של מקבלי רנטות, הייתה מבחינתם הצדקה אקטוארית לעבור לכיסוי עצמי. ואכן, כך בדיוק פעלו המשקיעים, אשר בתחילה השתמשו בשירותי חברות ביטוח חיצוניות (שמשון ומגדל), ורק בשלב מאוחר יותר הפעילו כיסוי עצמי (כאמור לעיל, מבחינה ביטוחית הוא כולל את
7 (Britannia. בכל מקרה, מנקודת המבט של מקבלי הרנטות, אין ולא הייתה שום חשיבות לשאלה באם נעשה שימוש בביטוח חיצוני, או באם המשקיעים העדיפו לקחת על עצמם את הסיכונים במסגרת כיסוי עצמי.
25. כאמור, מנגנון הביטוח (בין אם בכיסוי עצמי ובין אם בחברת ביטוח) נועד להגן על המשקיעים מפני סיכון מוות מוקדם של מקבל הרנטה. עלות הסיכון, המבוטאת בפרמית הסיכון הטהורה למקרה מוות, מחושבת על-ידי אקטוארים מקצועיים המתחשבים כאמור אך ורק בזרמי הכספים, בסכומים ובעיתויים, הסיכונים הכרוכים בהם, והסיכויים להתממשותם. לאקטואר מקצועי אין כל עניין בזהות הגופים המשלמים או מקבלים זרמי כספים אלו. במילים אחרות, אקטואר מקצועי יחשב את אותה פרמית סיכון טהורה למקרה מוות, במידה וההנחות שביסוד החישוב הן זהות, הן בביטוח חיצוני הנעשה על-ידי חברת ביטוח והן בכיסוי עצמי.
עם זאת, יש הבדל מהותי לגבי העלות הכוללת ברוטו בין ביטוח באמצעות חברת ביטוח חיצונית לבין כיסוי עצמי (כפי שנעשה על-ידי המשקיעים): בעוד שבכיסוי העצמי של המשקיעים העלות הכוללת ברוטו זהה לעלות סיכון התמותה נטו המבוטאת בפרמית הסיכון הטהורה, הרי שחברת ביטוח חיצונית מוסיפה בדרך כלל העמסות שונות לעלות סיכון התמותה נטו, כדי להגיע לעלות הכוללת ברוטו בה יחוייב המבוטח (אם באמצעות פרמיה חד-פעמית המשולמת מראש, ואם באמצעות פרמיה עיתית
המשולמת לאורך זמן כפרמיה חודשית או שנתית, למשל). העמסות אלו כוללות העמסות בגין הוצאות מנהלה, הוצאות רכישה, הוצאות פרסום ובניית שוק, רווח לחברת הביטוח, וכדומה. כתוצאה, עלות כיסוי הסיכון הטהור ברוטו גבוהה יותר בחברת ביטוח חיצונית מאשר הפרמיות בהן חייבו המשקיעים את מקבלי הרנטות כדי לכסות את הסיכון שלהם; במילים אחרות: עלות הכיסוי העצמי על-ידי המשקיעים הייתה נמוכה מעלות אותו הכיסוי אילו נעשה באמצעות חברת ביטוח חיצונית. נוסחאות חישוב הפרמיה ברוטו המאושרות על-ידי המפקח על הביטוח במשרד האוצר כללו תמיד (הן בתקופת פעילות התוכנית והן כיום) את ההעמסות האמורות בנוסף לעלות הסיכון נטו. להמחשה, בביטוחי חיים בתקופה בה אנו דנים (שנות השמונים של המאה העשרים) היו עמלות הרכישה לסוכן מגיעות לכדי 100% או יותר מהפרמיה השנתית הראשונה ששילם המבוטח .
26. יש להדגיש כי המשקיעים רשמו רק את עלות הסיכון הטהור למקרה מוות המתאימה לכיסוי עצמי, הנובעת מהמקדמים שאושרו במסגרת החוזים האחידים על-ידי בית הדין לחוזים אחידים; משמעות הדבר שהחיוב בו חויבו מקבלי הרנטות על-ידי המשקיעים היה נמוך יותר מאשר זה בו היו מחויבים לו נעשה ביטוח חיים על-ידי המשקיעים בחברת ביטוח חיצונית .
27. יש לציין כי ההנחות ששימשו בחוזים האחידים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים, ואשר היוו את הבסיס לאישורי תוכניות ביטוח חיים שאושרו על-ידי המפקח על הביטוח במשרד האוצר, היו ההנחות המקובלות באותה התקופה ביחס לריבית על הלוואות, ריבית ההיוון המשמשת בחישובי ביטוח חיים, ולוחות החיים ששימשו בחישובי ביטוח חיים. הנחות אלו שימשו לחישוב המקדמים שנכללו בחוזים האחידים האמורים, המכמתים את עלות פרמית הסיכון הטהורה למקרה מוות. מקדמים אלו שימשו אזי לקביעת סכומי החיוב שנרשמו על-ידי המשקיעים במסגרת ההסדרים על מקבלי הרנטות.
28. לאור גילם הגבוה ומצב בריאותם של מקבלי הרנטה, סביר להניח כי רבים מהם לא היו יכולים בכל מקרה להשיג ביטוח חיצוני המקביל להגנה שנתן להם הפטור (דהיינו ביטוח חיים על סכום ההלוואה שניתן להם, כולל שכר טירחה והוצאות אחרות). אחרים, אף באם היו משיגים ביטוח, קרוב לוודאי שלא היו משיגים אותו בפרמיה שהם שלמו למשקיעים תמורת סיכון הפטור שהמשקיעים נטלו על עצמם .
29. ה-BFA כלל פרמיה של 6 פרומיל במסגרת ההמחאה הבלתי חוזרת. אך בהתאם ללוחות החיים שהיו נהוגים באותה התקופה ואשר עליהם הוסכם בחוזים עם מקבלי הרנטות, ובהתאם לתעריף של שמשון, הפרמיה החודשית לאדם בריא (דהיינו, אדם שאינו מחויב בתוספת פרמיה לאור מצב בריאותי ירוד) בגיל 73 ומעלה עולה (ובגילים מעל 80 אף עולה בהרבה) על הפרמיה של 6 פרומיל שאותה הסכים ה-BFA להבטיח באמצעות ההמחאה בלתי החוזרת. מגבלה זו של הBFA נקבעה בהתאם לשיקולים רגולטורים של ה-BFA, ואין היא מתאימה לפרמיית הסיכון האקטוארית הטהורה שנדרשה ממקבלי הרנטות לאורך זמן
8.
מכיוון שהסיכון האקטוארי של המשקיעים היה גבוה יותר, לפחות בחלק מתקופת ההלוואה, הייתה הצדקה אקטוארית לכך שהמשקיעים יחייבו את מקבלי הרנטות באחוזי פרמיה גבוהים יותר, המכסים את עלות סיכון המוות הטהור של הפטור, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במקדמים שנכללו בחוזים האחידים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים (כמפורט בסעיף 38 להלן).
30. חיזוק לאמור לעיל, ביחס לחוסר האפשרות להשגת ביטוח חיצוני עבור מנגנון הביטוח שיהיה זול יותר מעלות הכיסוי העצמי בו נקטו המשקיעים, היא הקרן המיוחדת בראשות השופט בדימוס דני ארנסט, אשר הוקמה על-ידי המשקיעים ב-2008, ואשר אפשרה לכל אחד ממקבלי הרנטות להמציא כל ביטוח אלטרנטיבי שימצאו לנכון, ובתמורה להזדכות מכל החיובים בגין דמי ביטוח הנכללים בהתחייבויות למשקיעים. ראה נספח ד'. עצם העובדה שאיש ממקבלי הרנטות מקבלי הרנטות לא המציא פוליסת ביטוח חילופית כזו יש בה כדי לספק תימוכין לכך שלא ניתן היה למצוא פוליסה זולה יותר.
31. כיצד מחושבת פרמית הסיכון הטהורה למקרה מוות? נקודת המוצא של האקטואר היא לוח חיים (הידוע גם כלוח תמותה). זו טבלה בה לכל גיל מצויין הסיכוי שאדם באותו הגיל ימות תוך שנה אחת. בביטוח ריסק (דהיינו, ביטוח למקרה מוות בלבד, ללא חסכון) לשנה אחת, הכפלת סכום הביטוח בסיכוי למות מבוטח הנלקח מהטבלה בהתאם לגיל המבוטח, מהווה את הסכום הצפוי לתשלום על-ידי המבטח לרגל מות המבוטח; סכום זה הוא פרמית הסיכון הטהורה למקרה מוות בגיל זה לכיסוי לשנה אחת. משמעות פרמיה זו היא שאם המבטח יעניק כיסוי נגד מוות לקבוצה גדולה של אנשים באותו הגיל, וכל אחד מהם ישלם את הפרמיה הטהורה, הרי שצפוי שהפרמיה שיקבל המבטח תכסה את תשלומי הביטוח שהוא ישלם לשאירי
הנפטרים.
32. כפי שכבר צוין לעיל, בכיסוי עצמי (כפי שעשו המשקיעים) ישתמש הגוף העושה את הכיסוי העצמי בפרמית הסיכון הטהורה. הגוף עלול לרשום בספריו עתודה בגובה פרמית הסיכון החד-פעמית הטהורה (תוך עדכונה לאחר מכן במשך תקופת הכיסוי) שכנגדה יירשם תשלום סכום הביטוח בפועל במקרה שמות המבוטח יתממש, או שהוא עלול להסתפק בידיעת הסכום וברישום הוצאה בגובה סכום הביטוח בפועל רק במקרה מות המבוטח. בעסקת המשקיעים עם מקבלי הרנטות, השתמשו המשקיעים בסכום פרמית הסיכון הטהורה החד-פעמית לקביעת הסכומים הנדרשים, כאמור בסעיפים 40 ו-41 להלן. במידה והגוף מחייב גורם חיצוני (היכול להיות המבוטח או בעל הפוליסה, או שהוא יכול להיות גורם אחר השונה מהאדם שמותו מהווה את מקרה הביטוח) עבור הסיכון שהגוף נוטל על עצמו, הרי שסכום החיוב יהיה בדרך כלל קשור לפרמית הסיכון הטהורה שחושבה כאמור. חברת ביטוח חיצונית, מאידך, תעמיס הוצאות
שונות על פרמית הסיכון הטהורה, כגון עמלות, הוצאות ניהול, הוצאות שיווק ופרסום, ורווח. התוצאה תהיה פרמיה ברוטו, או דמי ביטוח, אותה יחייבו את בעל הפוליסה לשלם. חברת ביטוח חיצונית גם תרשום בספריה עתודה בגובה פרמית הסיכון הטהורה, וזאת כדי להבטיח (בהתאם להוראות הפיקוח על הביטוח) יכולת תשלום סכום הביטוח במידה ויידרש .
33. כאשר תקופת הביטוח נמשכת מספר שנים, מחושבת פרמית הסיכון השנתית הטהורה בצורה דומה לכל שנה, תוך לקיחה בחשבון שתוך כדי התקופה מזדקן המבוטח. היות והסיכוי השנתי למוות עולה עם הגיל, ברור שפרמית הסיכון השנתית הטהורה עולה מדי שנה. התוצאה היא זרם כספים של תשלומי פרמיה טהורה עיתית. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי הערך הנוכחי של הכסף יורד ככל שתשלומו (או תקבולו) רחוק יותר בזמן, וזאת כתוצאה מהשפעת ריבית. משום כך נהוג להוון את זרמי הכספים של פרמית הסיכון העיתית הטהורה על פני תקופת הביטוח, כדי לקבל את הערך הנוכחי של כיסוי סיכון המוות על פני התקופה. היוון זה נעשה על-ידי הכפלת הפרמיה הטהורה לכל שנה בתקופה במקדם היוון המתאים לזמן מתחילת התקופה ועד אותה שנה, וסיכום כל המכפלות. התוצאה היא פרמית הסיכון החד-פעמית הטהורה.
משמעותה היא שלו היה הגוף מקבל פרמיה חד-פעמית זו בתחילת התקופה, והיה משקיע אותה בריבית ההיוון, הוא היה יכול "למשוך" מההשקעה בכל שנה את סכום פרמית הסיכון השנתית הטהורה המתאימה לאותה שנה, תוך המשך השקעת הסכום הנותר באותה הריבית. הסכום המושקע היה אזי מתאפס בסוף התקופה. חברת ביטוח חיצונית תרשום בספריה את הפרמיה החד-פעמית הטהורה כעתודה להבטחת תשלום סכום הביטוח במידה ויידרש. בכיסוי עצמי, מאידך, יש שהגוף ירשום בספריו עתודה בגובה הפרמיה החד-פעמית הטהורה. אך הגוף עלול גם שלא לרשום עתודה כזו, ורק להסתפק בידיעתה כפי שצויין לעיל, וזאת משום שבניגוד לחברת ביטוח חיצונית הגוף המפעיל כיסוי עצמי חשוף לכל היותר לסיכון של הפסד כספי אך אינו חייב בתשלום כספי הכיסוי העצמי לאחרים; זו גם הסיבה שלא חלה עליו כל חובה סטטוטורית להחזקת עתודה.
34. בחברת ביטוח נהוג לחשב לכל פוליסה הן את הפרמיה העיתית
9 בה תחוייב הפוליסה מדי שנה (או כל תקופה מוסכמת אחרת, כגון מדי חודש באם תשלום הפרמיה הוא חודשי), והן את הפרמיה החד-פעמית המתאימה לאותה הפוליסה; בכיסוי עצמי יש שתחושב הפרמיה החד-פעמית, אך אין בכך הכרח. בדרך כלל נהוג להודיע לבעל הפוליסה (או לגורם החיצוני המשלם לגוף בכיסוי עצמי עבור הסיכון שהגוף נוטל על עצמו) מהי הפרמיה החד-פעמית, ובאפשרותו להחליט לשלם פרמיה זו ובכך להבטיח מראש את ההגנה לכל תקופת הביטוח. אך אין הוא בדרך כלל מחויב בתשלום זה, וסכום זה הוא לידיעה בלבד. הפרמיה העיתית, מאידך, מהווה - כאשר מגיע מועד תשלומה - עסקה פיננסית מחייבת; אך יש להדגיש כי בטרם מגיע זמן תשלום הפרמיה העיתית, אין כל חיוב בגינה .
35. לבעל הפוליסה קיימת הזכות לבטל את ההגנה שמספקת הפוליסה בטרם יגיע מועד תשלום הפרמיה העיתית. במקרה שלנו, לעומת זאת, מכיוון שהמבוטחים הם המשקיעים ולא מקבלי הרנטות, ברור שאין למקבלי הרנטות סמכות לבטל את ביטוח הגנת הפטור של המשקיעים, או את החיוב שהתחייבו לשלם עבור הגנת הפטור של המשקיעים.
36. מכאן שחיובי פרמיה בספרי המשקיעים עבור הפטור שניתן למקבלי הרנטות, בין אם הם הפרמיה החד- פעמית שחושבה עבור כל התקופה ובין אם הם חיובי פרמיה חודשית בטרם הגיע זמן תשלומה, הם בגדר מידע בלבד ואינם בגדר סכום שנגבה ממקבלי הרנטות. רק משמגיע מועד התשלום החודשי יכול להיגבות סכום כלשהו בגין החוב והפרמיה החודשית, הרישום בספרי המשקיעים מחייב פיננסית, וניתן לדבר על גביה בפועל או קבלת הסכומים. בנוסף, ניתן לדבר על גביה בפועל של הפרמיה החודשית רק באם נותר סכום כלשהו לגביה לאחר החזר החוב בגין ההשקעה בתפ"ר ושכר הטרחה (דבר שלא תמיד היה נכון, כמודגם בסעיף 37). זוהי גם הסיבה שכאשר הוחזרה ההלוואה קודם זמנה, נמחקו גם חיובי הפרמיה בגין התקופה המאוחרת לפרעון המוקדם.
37. המחשה נוספת של העובדה שחיובי הפרמיה בספרי המשקיעים עבור הפטור שניתן למקבלי הרנטות הם בגדר מידע בלבד ואינם בגדר סכום שנגבה ממקבלי הרנטות, היא הידיעה שהייתה למשקיעים מלכתחילה כי סכומי ההחזר החודשיים מהרנטות העתידיות לא תמיד יכסו אפילו את ההלוואה הבסיסית (וקל וחומר שלא את הפרמיה עבור הפטור), וכי בסיום תקופת החזר ההלוואה עלולה להישאר יתרת הלוואה שלא תוחזר לעולם. במקרים כאלו, על-פי תנאי החוזה, נמחקו בסוף התקופה כל חיובי ההלוואה, חיובי הביטוח והפרמיות בגינן, ומקבל הרנטה החל לקבל את הרנטה המלאה ה-BFA ולא נשארו לו כל התחייבויות למשקיעים.
דוגמה מאירת עיניים לכך הוא המקרה של מר ששון נעים, הנידון גם בנספח ד' של חוות הדעת של פרופסור
אמיר ברנע (המצויינת בנספח ב'). במקרה זה הצטרף מר נעים לתוכנית בספטמבר 1991, בהיותו כבן 57, וקיבל הלוואה בגין התפ"ר, שכר הטרחה, ועמלת ההלוואה בשיעור של 2%, בסך של 52,646 מרקים גרמניים.
ריבית ההלוואה עליה הוסכם, שהייתה מקובלת באותה התקופה, הייתה 11.5% לשנה. מר נעים החל לקבל את הרנטה בהגיעו לגיל 65, דהיינו כ-8 שנים אחר הצטרפותו לתוכנית; הרנטה המלאה הראשונית ה-BFA למר נעים הייתה 1,067.16 מרקים גרמניים. דא עקא, שבתוספת הריבית מההצטרפות לתוכנית ועד לגיל 65, בתאריך תחילת קבלת הרנטה הגיע סכום ההלוואה (בגין התפ"ר ודמי הטיפול בלבד, וללא פרמיה כלשהיא), לסכום של 132,788 מרקים גרמניים. רק הריבית החודשית על סכום זה מסתכמת בכ-1,272 מרקים גרמניים. ברור איפוא שלא ניתן לשלם אפילו את הריבית החודשית של 1,272 על-ידי תשלומים מתוך רנטה בסכום חודשי של 1,067 מרקים גרמניים בלבד; ובוודאי שלא ניתן להחזיר כל סכום על חשבון הקרן, ואין אף מקום לדבר על החזר סכומים בגין הפרמיות הנדרשות לכיסוי עלות הפטור
10.
יתרה מזו, היות וסכום הריבית החודשית הנדרשת של 1,272 עולה על סכום הרנטה החודשית, ברור שכל חודש צוברת ההלוואה ריבית נוספת, כך שהסכום בסוף תקופת החזר ההלוואה (וזאת רק עבור התפ"ר, שכר הטרחה ועמלת ההלוואה, וללא פרמיות לכיסוי עלות התפ"ר או הוצאות ניהול שנתיות) אף עולה על הסכום של 132,788 שהיה מר נעים חייב בעת תחילת תשלומי הרנטות על-ידי ה-BFA. בהתאם להסכמים בין המשקיעים למר נעים, יתרת החוב בסוף תקופת ההחזר תימחק וכל עלותה, וכמובן כל סיכון התמותה עבורו לא נתקבלו כל פרמיות כאמור, יינשאו על-ידי המשקיעים.
38. מבחינה אקטוארית וביטוחית, התוכנית של המשקיעים דרשה מספר שלבים: בשלב הכנת התוכנית נדרשה עבודה אקטוארית לבניית המקדמים (המקדמים C^ B ,A) ששימשו לקביעת העלות למשקיעים של ההגנה שמספק הפטור. לאחר מכן נדרשה עבור כל מקבל רנטות ידיעת הנתונים האישיים שלו הנדרשים לחישובי הסכומים המתייחסים אליו. ראשית נדרשת ידיעת מצבו הרפואי כדי לברר באם הסיכון הכרוך בו זהה לסיכון הממוצע המקובל לאדם בגילו בהתאם ללוחות החיים ולפיכך אינו חייב בתוספת רפואית, או באם מצבו הבריאותי ירוד ואזי לקבוע את אחוז התוספת הרפואית המתייחס אליו. לצורך זה השתמשו המשקיעים במערכת החיתום הרפואי של חברת ביטוח, אליה נשלח מקבל הרנטה הפוטנציאלי.
יש להבין כי מילוי הצהרה רפואית אינו הופך את האדם למבוטח ואינו יוצר כל קשר חוזי לביטוחו. לאחר מכן נקבעה תקופת ההלוואה המתאימה למקבל הרנטה הפוטנציאלי; בדרך כלל נקבעה תקופה זו על סמך גילו של המקבל. לאחר מכן נקבע הסכום הפנוי החודשי שהוא יקבל, דהיינו אותו חלק של הרנטה מגרמניה שיועבר אליו מדי חודש; יתרת הרנטה נועדה להחזר ההלוואות ה-BGA^ BGF. אחר שפרמטרים אלו היו ידועים, וכמובן סכום ההלוואה וסכומי הרנטה, ניתן היה להשלים את החישובים הכרוכים בעסקה .
39. תוצאות החישובים נמסרו למקבל הרנטות במסגרת הדיווחים שנדרשו בהתאם לחוזים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים, וכמקובל בדיווחים באותה התקופה. מידע זה, אשר פורט במסמכים אחרים עליהם חתם כל מקבל רנטה, הקביל למידע שהיה נהוג לדווח בעסקות ביטוח ואשר נדרש לדיווח על-ידי המפקח על הביטוח; במילים אחרות, הוא היה ה"גילוי הנאות" כמקובל באותה התקופה. הוא כלל את סכום ההשקעה בתפ"ר, את סכום ההלוואה, את העלויות הנוספות כשכר טירחה וכהוצאות ניהול שנתיות, את תקופת ההחזר, את מספר הרנטות הראשוניות שיועברו במלואן למשקיעים, תשלומי פנסיות רטרואקטיביות, את מתן הפטור והעובדה שמקבל הרנטות אחראי להחזר עלות המשקיעים בגין הפטור, ואת אחוז הריבית המשמש בחישובי החזר ההלוואה .
40. כאקטואר, נשוא חוות דעת זו הוא רק השלב הראשון של קביעת המקדמים. בדקתי את שיטות החישוב ששימשו את מר יצחק בלאס, האקטואר של המשקיעים, את ההנחות ששימשו בחישוב האקטוארי, ואת המקדמים שנכללו בהסכמים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים
11 . להערכתי, המקדמים (מקדמי A, C^ B) חושבו כשורה ומשקפים נכונה את הסיכון של המשקיעים הנובע מהפטור במקרה של מות מקבל הרנטה ואת פרמית הסיכון הטהורה בגין סיכון זה, ובהתאם לשיעורי הריבית שהיו נהוגים באותה התקופה, ולוחות התמותה שהיו נהוגים באותה התקופה. מקדמים אלו שנדרשו על-ידי המשקיעים הם עלות סיכון טהורה, ואין הם כוללים כל העמסות והוצאות שהן (אשר חברת ביטוח הייתה מוסיפה, תוך כדי העלאת הסכום הנדרש).
במילים אחרות, אלו המקדמים המינימליים שניתן היה לדרוש בתנאי התוכנית, והם מקדמים הוגנים. יש לציין כי מקדמים אלו וחישובי התוכנית נבדקו מספר פעמים על-ידי אקטוארים מקצועיים (ראה פרטי חוות הדעת בנספח ב'), כולל אקטואר משרד האוצר דוד נצר, וכולל הבדיקה שנעשתה עבור בית הדין לחוזים אחידים; אני מצטרף לדעתם של אקטוארים אלו בדבר הוגנות המקדמים.
41. מבין שלושת המקדמים, המשמעותי ביותר הוא המקדם A המשקף את עלות סיכון הפטור למשקיעים; ערך המקדם A לכל גיל כולל שני מרכיבים: מרכיב החזר ההלוואה שניתנה למקבל הרנטה (הכולל את התפ"ר, שכר הטרחה, ועמלת ההלוואה בסך 2%, בהתאם להסכם בין המשקיעים למקבלי הרנטה - להלן"ההלוואה למקבל הרנטה" ו"מרכיב ההלוואה"); ומרכיב עלות ההגנה הניתנת על-ידי הפטור למקבל רנטה באותו הגיל, עם תקופת החזר ההלוואה המתאימה לאותו הגיל, עבור כל שקל של הלוואה שניתנה לו על-ידי המשקיעים (להלן "מרכיב הפטור"). ההתייחסות של המקדם A היא לכלל ההלוואה, הכוללת הן את ההתקשרות עם BGF והן את ההתקשרות עם BGA. אך על האקטואר לקחת בחשבון כי בהסכם עם BGF נכללת בהחזר התפ"ר פרמיה חודשית קבועה של 5 פרומיל מיתרת ההלוואה. משום כך נקבע המקדם B, ה"מנקה" לצורך החישובים האקטואריים את החזרי ההלוואה ^BGF מהשפעת פרמיות הביטוח האמורות של 5 פרומיל שנכללו בהחזרים החודשיים (כאמור לעיל בסעיף28), כך שבחישובי האקטואר לכלל ההלוואה ייכללו החזרי ההלוואה בלבד ללא הפרמיות.
המקדם C מהווה תיקון למקדם A עבור מקבלי רנטה עם בעיות רפואיות הדורשות תשלום תוספת רפואית. האקטוארים שבנו את התוכנית הניחו כי המקדם A ישמש הן לאדם בריא והן לאדם לו תוספת רפואית של עד ל-10% מעל סיכון התמותה לאדם בריא. כאשר התוספת הרפואית הנדרשת מאדם במצב בריאות ירוד עולה על 10%, יש להגדיל את המקדם A המשקף את עלות הסיכון; הגדלה זו נעשית על-ידי המקדם C. היות והמקדמים B הם מקדמי עזר, אשר לדעתי נקבעו כהלכה, אתייחס להלן בחוות דעת זו אך ורק למקדם A.
42.נקודת המבט של כל חישוב אקטוארי, כפי שכבר צויין לעיל, היא מעקב אחר זרמי כספים המעורבים בעסקה, וחישוב ערכים צפויים רלוונטיים (כגון הסכום בסיכון, הפרמיה העיתית הנדרשת, או הפרמיה החד-פעמית) עבור כל אחד מזרמי הכספים בנפרד או עבור כל זרמי הכספים המעורבים. במקרה של התוכנית, המתבטאת בחוזים האחידים (שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים) בין המשקיעים לבין מקבלי הרנטות אשר בחרו במסלול חסר הסיכון (מבחינתם, בו ההלוואה וכל הסיכון הכרוך בה הם על המשקיעים), קיימים שני זרמי כספים.
זרם כספים אחד (להלן "עסקת מקבל הרנטה") הוא, מבחינת מקבלי הרנטות, תקבולי הרנטות ^BFA כתוצאה מפעילות המשקיעים ומההשקעה שלהם בהלוואה אשר הועברה בשם מקבלי הרנטות ^BFA. זרם כספים זה כולל רנטה בתקופת ההחזר למקבל הרנטה, ואשר גדל אחר סיום החזר ההלוואה לסכום הרנטה המלאה ^BFA. זרם הכספים השני (להלן "עסקת המשקיעים") הוא הקובע מבחינת המשקיעים, זרם זה כולל השקעה בתחילת התקופה, המוחזרת על-ידי החזרים עיתיים לאחר מכן.
ההשקעה היא סכום ההלוואה ותמורת שכר הטרחה שהמשקיעים העניקו למקבלי הרנטות. ההחזרים העיתיים הם החזרי ההלוואה הנובעים מתשלום חלק הרנטה המומחה למשקיעים על-ידי מקבלי הרנטה (כולל BGF וכולל BGA). המשקיעים מצפים שזרם ההחזרים העיתיים יימשך לאורך כל תקופת החזר ההלוואה; כדי להבטיח זאת - אף באם חלילה ימות מקבל הרנטה לפני תום תקופת החזר ההלוואה והפטור ייכנס לתוקפו - הם כאמור נקטו בהגנה באמצעות ביטוח חיצוני או כיסוי עצמי. המקדמים שנכללו בחוזים האחידים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים הם בפועל מקדמים המשמשים אך ורק בעסקת המשקיעים.
43. כתוצאה, עסקת המשקיעים - שהיא העסקה הרלוונטית מבחינה אקטוארית ונושא חוות דעת זו - מתבטאת בהשקעה ראשונית מצידם בהלוואה למקבל הרנטה (תשלום התפ"ר בגין מקבל הרנטה ^BFA ובשכר הטרחה עבור השגת הרנטה), ובזרם החזרים עיתיים מובטח של חלק מתקבולי הרנטה לאורך תקופת החזר ההלוואה. המשקיעים זקוקים בעסקה זו למקבל הרנטה לשני עניינים בלבד: לקביעת תקופת וגובה זרמי ההחזרים העיתיים (הנובעים מהרנטה שהם משיגים למקבל הרנטה ^BFA, כדי לאפשר קיום החזרים כאלו בעתיד), ולהסכמתו להיות מקרה ביטוח אשר יספק למשקיעים הגנה על זרם ההחזרים העיתיים אף במקרה פטירתו של מקבל הרנטה. מבחינת מקבל הרנטה אין בעסקה כל השקעה ואין כל סיכון.
מבחינתו העסקה מתבטאת בהסכמה לקבלת רנטה (רנטה מוקטנת בתחילה בתקופת ההחזר, ורנטה מלאה לאחר מכן) ^BFA, ובהסכמה לשמש כמקרה ביטוח כדי להבטיח כי המשקיעים אכן יקבלו את זרמי הכספים המובטחים. מבחינת עסקית וביטוחית למקבל הרנטה אין כל ענין וכל משמעות באשר לשיוך הכספים בעסקת המשקיעים (דהיינו הגדרת חלק מכספי ההשקעה כהלוואה וחלק אחר כהחזר עלות הפטור), שכן אין הוא כלל ועיקר צד לעסקת המשקיעים.
44. חישוב המקדם A מתבסס על עסקת המשקיעים כאמור לעיל, ולוקח לכן בחשבון הן את ההחזרים העיתיים, הן את ההשקעה הראשונית, והן את סיכון המשקיעים הנובע ממקרה מוות מוקדם של מקבל הרנטה והפעלת הפטור. החזר ההלוואה דורש תשלום חודשי אחיד בגובהו
12 על פני תקופת החזר ההלוואה; תשלום זה מכסה הן את הלוואת ההשקעה, הן את שכר הטרחה וההוצאות המנהליות הידועות מראש, והן את הפרמיה בגין עלות הפטור למשקיעים. סך הכל הפרמיה, מאידך, חייב להבטיח את סכום ההחזרים החודשי שהיה משתלם מיום מותו המוקדם (במידה ויהיה כזה) של מקבל הרנטות, ועד לתום תקופת ההחזר. משתי דרישות אלו גוזר האקטואר את סך הכל הפרמיה לכיסוי סיכון המשקיעים בנתינת הפטור, דהיינו את פרמית הסיכון החד-פעמית הטהורה.
45. יש לציין כי בניגוד לאמור בתביעה הייצוגית של בן שושן (כעולה מסעיף 153 לכתב התביעה המתוקן בתובענה ייצוגית, בתיק ת.א. 1229/08 שנתקבל ב-19 לינואר 2008), לא ניתן היה להפחית את הפרמיה שחושבה, ובוודאי ובוודאי שלא ניתן היה להפחיתה "לכ-1% לשנה". פרמית סיכון תמותה של 1% לשנה מתאימה לאנשים בריאים בגיל 54 ומטה, ובוודאי שלא לקבוצת אנשים שגילה הממוצע היה ביום ההשקעה קרוב ל-68 והלך ועלה לאחר מכן מדי שנה, ואשר חלקם היו במצב רפואי ירוד ונזקקו לשלם תוספת רפואית (או שבכלל לא היו יכולים להשיג כל ביטוח לאור מצבם הרפואי). הטענה שהמדובר בביטוח קבוצתי אינה משפיעה כלל, שכן גם לקבוצה לא ניתן להוריד את פרמית הסיכון מתחת לגיל הממוצע האקטוארי של הקבוצה. בוודאי ובוודאי שאין הדעת נותנת ש"התוצאה היא פרמיה אפס" כפי שנאמר בכתב התביעה המתוקן בתובענה הייצוגית.
46. יש לציין שהמקדם A רגיש מאד לאחוז הריבית בו משתמשים להחזר ההלוואה, לאחוז הריבית בו משתמשים לחישוב ההיוון האקטוארי של סיכוני התמותה הצפויים, ולהפרש ביניהם. במקרה הזה שיעור הריבית להחזר ההלוואה נקבע על-פי תנאי השוק ששררו באותה התקופה להלוואות לטווח ארוך של עשרים שנה, והוא נע (בתקופות שונות) בין 10%, 11.5%, ו-13%. יתר על כן, תנאי הריבית של BGF היו נתונים לפיקוח ואישור של המוסד לביטוח סוציאלי הגרמני. למרות זאת, בפועל, המקדם חושב על-ידי האקטואר בלאס בהנחה שהריבית על ההלוואה היא 10% בלבד, ולא שונה לאחר מכן כדי לקחת בחשבון את שיעורי ריבית ההלוואה הגבוהים יותר שהיו נהוגים בשוק באותה התקופה. כתוצאה, בחלק ניכר מהמקרים - דהיינו כל אותם המקרים בהם שיעור הריבית בפועל על ההלוואה היה מעל 10% - היה המקדם A נמוך מן הנדרש מבחינה אקטוארית. שיעור ריבית ההיוון נקבע בהתאם למקובל באותה תקופה בחישובי חברות הביטוח ובאישורי הביטוח שניתנו על-ידי המפקח על הביטוח, והוא היה 4% (כפי שגם מפורט בהסכמים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים).
כתוצאה, נוצר כאן מצב בו פרמיה המהוונת לפי 4% משמשת להחזר הלוואה בריבית גבוהה בהרבה; זוהי אחת הסיבות לכך שהמקדם כה גבוה. בגילים הצעירים יותר, בהם סיכון התמותה נמוך, להפרשי הריבית ההשפעה העיקרית על גובה המקדם. מאידך, ככל שגיל מקבל הרנטות עולה גדל סיכון התמותה והסיכוי להפעלת הפטור, ולפיכך לתמותה ההשפעה העיקרית על המקדם. ואמנם, עיון בטבלת מקדמי A מראה כי הפרמיה הולכת ועולה בצורה משמעותית עם הגיל.
47. כאמור לעיל בסעיף 41, כולל המקדם A שני מרכיבים: מרכיב ההלוואה, ומרכיב הפטור. היות ולפי ההסכם בין המשקיעים למקבלי הרנטה סכום החוב הכולל שווה למכפלה של סכום ההשקעה הבסיסית במקדם A, ברור שמרכיב ההשקעה הבסיסית בתוך המקדם A שווה ל-1. מכאן שיתרת המקדם A - מעל 1 היא מרכיב הפטור המשמש לכיסוי עלות ההגנה הניתנת על-ידי הפטור. למשל, כאשר המקדם A שווה ל-2, החוב בגין פרמית הפטור שווה לחוב בגין ההשקעה הבסיסי, וכל אחד מהם שווה למחצית החוב הכולל. כאשר המקדם A גדול מ-2 החוב בגין פרמית הפטור גדול מהחוב בגין ההשקעה הבסיסית, אך היות והוא רק חלק מהחוב הכולל ברור שהוא קטן מהחוב הכולל.
48. חשוב מאד לשים לב שמרכיב הפטור איננו הפרמיה החד-פעמית הטהורה למקרה מות מקבל הרנטה אשר יפעיל את הגנת הפטור (להלן "פרמית הפטור"). פרמית הפטור היא נמוכה יותר: בגיל 36 פרמית הפטור מהווה כ-70% ממרכיב הפטור ומגיעה לערך של 0.31, בגיל 65 היא כ-53% ממרכיב הפטור ומגיעה לערך של 0.47, ובגיל 80 היא כ-33% ממרכיב הפטור ומגיעה לערך של 0.67. במילים אחרות: באם מקבל רנטה בן 80 היה משלם במזומן בתחילת התוכנית 0.67 שקלים לכל שקל של ההלוואה למקבל הרנטה, הגנת הכיסוי בגין הפטור הייתה משתלמת במלואה, והמקדם הכולל היה רק 1.67, ולא היה מגיע לערך A של 3.04 שנכלל בהסכמים שאושרו על-ידי בית הדין לחוזים אחידים.
אני מדגיש שוב: באם פרמית הפטור הייתה משתלמת במזומן ביום תחילת התוכנית, המקדם A לעולם לא היה מגיע לערך העולה על 1.7 ולעולם לא היה מגיע לערך של המקדם A שנכלל בהסכמים (ואשר עלה על 2 ואף הגיע ל-3 בגילים מעל 79); בגיל הממוצע של המצטרפים לתוכנית, קרוב ל-68, הוא היה רק 1.5 (ולא 2.0 כנכלל בהסכמים).
49. מהי אם כך הסיבה לערך הגבוה יותר של המקדם A? הסיבה היא ההגנה הטוטלית שהעניקו המשקיעים למקבלי הרנטה, בכך שלא חייבו אותם בכל תשלום מראש. כאמור, פרמית הפטור המצויינת לעיל היא פרמיה חד-פעמית המשתלמת במזומן בעת כניסת התוכנית לתוקף. אך במסגרת התוכנית, לא שולמה פרמית הפטור במזומן; במקום זאת, הוסיפו המשקיעים פרמיה זו לסכום שיוחזר באמצעות המחאת הרנטות החודשיות בעתיד.
זהו מבנה עסקה לא שגרתי, המאפשר למקבל רנטה להפיק רווח מבלי שהוא משקיע אגורה או נושא בסיכון כלשהו. תוצאה של מבנה לא שיגרתי זה היא העובדה שמיד אחר הוספת הפרמיה לסכום (הראשוני) שיש להחזירו, חל שינוי בערך הסכום שיש להחזירו - שכן כעת (הסכום המשני) כולל לא רק את ההלוואה למקבל הרנטה, אלא גם את סכום החיוב הראשוני עבור כיסוי הפטור.
מכאן שכעת יש לשלם פרמיה עבור התוספת לסכום ההלוואה כאמור; היות וגם פרמיה זו לא משולמת במזומן, היא נוספת לסכום המשני ואנו מקבלים סכום שלישוני הכולל את הסכום המשני בתוספת הפרמיה הנוספת. ותהליך זה חוזר ומופעל שוב ושוב. במקרה כזה, המקדם הסופי כאשר פרמית הפטור אינה משולמת מראש ניתן להגיע למקדמים העולים על 2.
50. להמחשה: במקרה של מקבל רנטה בן 80, פרמית הפטור החד-פעמית הטהורה במקרה של תשלום במזומן מראש היא 0.67 (לכל 1 יחידה של הלוואה).
- כלומר, על הסכום הראשוני של ההשקעה שהוא 1, נוספת פרמיה של 0.67 = 0.67
- 1; אך היות ופרמיה זו אינה משתלמת בעת מתן ההלוואה, מוענקת גם היא כהלוואה נוספת, כך שהסכום ההלוואה המשני הוא 1.67 = 0.67 + 1.
- כעת יש להוסיף גם פרמיה עבור הפטור המוענק ללווה בגין ההלוואה הנוספת של 0.67, דהיינו יש להוסיף 0.45 = 0.67
- 0.67; וכיוון שגם פרמיה זו לא משולמת במזומן מראש, ניתנת גם היא כהלוואה נוספת, כך שסכום ההלוואה השלישוני גדל לכדי 2.12 = 0.45 + 1.67.
- כעת יש שוב להוסיף פרמיה של 0.30 = 0.67
- 0.45 בגין ההלוואה הנוספת האמורה של 0.45, וגם פרמיה זו ניתנת כהלוואה נוספת, כך שהסכום הרבעוני של ההלוואה מגיע לערך של 2.42 = 0.30 + 2.12.
- כפי שאנו רואים, אף הסכום הרבעוני עולה במידה ניכרת על 2; אין זה מפתיע לפיכך שהמקדם הסופי, אחר שאנו חוזרים שוב ושוב על התהליך, מגיע לערך של 3.04.
51. כאמור, הערך הגבוה של המקדם A נובע מהמבנה הלא שגרתי של התוכנית וההגנה הטוטלית שניתנה למקבלי הרנטות, אשר לא שילמו כל סכום במזומן מראש, ואשר קיבלו פטור מוחלט מהמשך החזר ההלוואה במקרה מות מקבל הרנטה או מתשלום שלא באמצעות הרנטות. החיוב שנובע מהמקדם A אינו מבטא חיוב ריאלי שיש לשלמו, אלא התחייבות וירטואלית שתגיע לידי התממשות רק עם הזמן ורק באופן חלקי - כל חודש עם סכום החיוב בפועל, הקטן בהרבה, המתאים לאותו החודש. זוהי גם הסיבה שכאשר מקבלי רנטות ביקשו לפרוע את חובם בפרעון מיידי, הם לא נדרשו לשלם את כל החוב בגין הפרמיה שנרשם מלכתחילה, אלא סכום קטן בהרבה המבטא את החוב בגין פרמית הפטור שהצטברה עד מועד בקשתם לפרעון מיידי.
52. הריני מצהיר בזאת כי שמי יאיר באב"ד, כי זו חתימתי, וכי כל האמור לעיל הוא חוות דעתי.