אני החתומה מטה,
דפנה קאופמן ת.ז. 059809319, נותנת בזאת, לבקשת עוה"ד
צבי אגמון, ישראל וולנרמן ועמרי ידלין, בבג"צ 8225/10 חוות דעת בשאלות מקצועיות שהוצגו בפני.
אני נותנת חוות דעתי זו בכתב במקום עדות בעל פה, בהתאם להוראות סעיף 25 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, והנני מצהירה בזה, כי ידוע לי, שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דין חוות דעתי זו כשהיא חתומה על ידי, כדין עדות בשבועה שנתתי בבית המשפט.
א. פרטי השכלתי ונסיוני מפורטים בנספח א' המצ"ב.
ב. נשוא חוות הדעת:
נתבקשתי על ידכם לבחון את אופן והוגנות החישוב של הפרמיות החד פעמיות שחושבו לשלושה לקוחות: גב' איבוליה גולדשטיין, מר סנדור גולדשטיין ומר חיים פרקש.
ג. לצורך הכנת חוות דעתי עיינתי במסמכים ובנתונים הבאים:
1. פרטים רלוונטיים על שלושת הלקוחות, שאותם העברתם לעיוני, והמפורטים בנספח ב'.
2. חוזי ההתקשרות עם שלושת הלקוחות המצורפים בנספח ג'.
3. טבלת המקדמים הרצ"ב נספח ד' על פיהם חישב האקטואר בלאס את הפרמיה החד פעמית.
4. הוראות המפקח על הביטוח במשרד האוצר המצ"ב נספח ה', הנוגעות לאופן החישוב של פרמיה חד פעמית בביטוח חיים.
5. לוחות תמותה A49-52, על פיהן חושב סיכון התמותה בתקופה הרלוונטית בחברות ביטוח בישראל.
ד. הממצאים של חוות דעתי הינם:
1. הפרמיות שחושבו ללקוחות, ואשר בהן הם חויבו, הינן פרמיות המשקפות את סיכון התמותה הטהור של הלקוחות.
2. פרמיות אלו נמוכות מן הפרמיות בהן היו הלקוחות מחוייבים אילו פנו לקבל ביטוח מחברת ביטוח חיצונית.
ה. להלן חוות דעתי המפורטת: על-פי חוזי ההתקשרות, החברות BGA ו-BGF (להלן "החברות המלוות") נתנו ללקוחותיהן הלוואה בסיסית (להלן "ההלוואה הבסיסית) בגובה ההשקעה שלהן בתשלומי פרמיות רטרואקטיביות (תפ"ר) ובגובה דמי הטיפול בתוספת עמלה בגובה 2%.
על-פי אותם חוזים, החברות המלוות היו זכאיות לגבות חוב זה אך ורק מהרנטות שהלקוחות היו אמורים לקבל מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה עם הגיעם לגיל פרישה. כמו-כן, מכיוון שהזכות לקבלת תשלומי פנסיה הייתה קיימת רק כל עוד הלקוח חי, פטרו החוזים את הלקוח ואת עזבונו מהחזר ההלוואה במקרה של פטירת הלקוח. מכאן שהחברות המלוות נשאו בסיכון הפטירה של הלקוחות, ועל-פי חוזי ההתקשרות חויבו הלקוחות בפרמיות בגין סיכון זה.
על-פי מבנה העסקה, הגורם שהיה חשוף לסיכון התמותה של הלקוח, ושנזקק לכסות סיכון זה, היו החברות המלוות ולא הלקוח. זאת משום שבכל מקרה היו הלקוח ועזבונו זכאים לפטור מהחזר ההלוואה במקרה של פטירה. לכן, מנקודת מבטו של הלקוח לא הייתה חשיבות לשאלה אם בפועל היה לחברות המלוות ביטוח אם לאו. יחד עם זאת, מכיוון שהלקוח חוייב בפרמיות אלו, היה לו כמובן אינטרס בגובהן של פרמיות אלו.
על-פי חוזי ההתקשרות, החישוב של הפרמיות נעשה באמצעות לוח מקדמים שצורף כנספח לחוזים. הלוח כלל שלושה מקדמים שהחשוב בהם הוא מקדם A. אסביר: חוזי ההתקשרות עם הלקוחות פיצלו את ההלוואה בין שתי החברות מסיבות שאינן קשורות לחוות דעת זו. פיצול זה נעשה באמצעות מקדם B. מכיוון שחוות דעת זו מתייחסת לסך כל הפרמיה שחושבה ללקוחות, הרי שלצורך חוות דעת זו אין חשיבות למקדם B. מקדם C הנו רלוונטי רק ללקוחות שהייתה להם בעיה בריאותית שהצדיקה הגדלת הפרמיה. במקרה של הלקוחות נשוא חוות דעת זו, לא הייתה להם בעיה בריאותית כזו, ועל כן לא נעשה שימוש במקדם C.
חוות דעת זו עורכת השוואה בין גובה הפרמיה החד פעמית בה חויב כל אחד משלושת הלקוחות על-פי מקדם A, לבין גובה הפרמיה החד פעמית בה היו לקוחות אלו מחוייבים אילו פנו לקבל ביטוח בחברת ביטוח חיצונית לחברות המלוות. לצורך החישוב של הפרמיה שהייתה גובה חברת ביטוח, התבססתי על הנוסחה לקביעת פרמיה חד פעמית שאושרה על-די המפקח על הביטוח (נספח ד1-3) עם השינויים המתבקשים בחוזרי המפקח על הביטוח (נספחים ד4-5). יש לציין שלא כל חברת ביטוח הייתה נכונה לשאת בסיכון התמותה של גילאים כה מבוגרים (65 ומעלה) ולבטח אותם בביטוח ריסק (ללא מרכיב חיסכון), אך הנוסחה שאושרה ע"י המפקח ישימה לכל הגילאים.
להלן התוצאות המפורטות של השוואה זו עבור כל לקוח בנפרד:1 ה.1. חיובי הפרמיות בחשבון של גב' איבוליה גולדשטיין:
א. הנתונים של חוזה ההתקשרות עם גב' גולדשטיין
1. להלן הנתונים הרלוונטיים למקרה של גב' גולדשטיין:
1.1. תאריך לידה: 7/1/1926.
1.2. תאריך השקעה: 31/1/1991.
1.3. מקדם A:1.871.
1.4. גובה ההשקעה בתשלום פרמיה רטרואקטיבית (להלן "התפ"ר"): 37,651 יורו.
1.5. גובה שכר הטרחה: 8,603 יורו.
1.6. גובה הרנטה הראשונה: 717 יורו.
1.7. המועד בו התקבלה הרנטה הראשונה: 1/9/1991.
1.8. ריבית חוזית על ההלוואות 11.5%.
1.9. עמלה חוזית חד פעמית על ההלוואות: 2%.
1.10. תקופת פירעון ההלוואה עד ליום: 3/2/2011.
1.11. סכום רטרואקטיבי ("רטרו"): במקרה של גב' גולדשטיין לא התקבל תשלום רטרו משום שההשקעה בוצעה בסמוך למועד יציאתה לפנסיה.
1.12. הפחתות חוב: במועדים שונים הופחת חובה של גב' גולדשטיין, כך:
1.12.1. ביום 1/1/1994 הופחת החוב בחשבונה של גב' גולדשטיין בסך של 2,996 יורו.
1.12.2. ביום 31/12/1997 הופחת החוב בחשבונה של גב' גולדשטיין בסך של 15,214 יורו.
1.12.3. ביום 31/12/1999 הופחת החוב בחשבונה של גב' גולדשטיין בסך של 23,181 יורו.
ב. גובה הפרמיות בהן חוייב חשבונה של גב' גולדשטיין:
2. ביום ההתקשרות חישבו החברות המלוות לגב' גולדשטיין את גובה החוב שלה בגין פרמיות, כך:
2.1. גובה החוב הבסיסי של גב' גולדשטיין היה מורכב משלושה חלקים:
2.1.1. ההשקעה שביצעו החברות המלוות בתשלום הפרמיות הרטרואקטיביות בגרמניה על סך של 37,651 יורו.
2.1.2. עוד 8,603 יורו בגין שכר טירחה שהוגדר בחוזה.
2.1.3. על-פי תנאי החוזה, ההלוואה נשאה עמלה על סך של 2%.
שלושת המרכיבים הנ"ל מסתכמים לחוב בסיסי בגובה של 47,179 יורו.
2.2. המקדם A של גב' גולדשטיין, על-פי גילה, מוגדר בנספח לחוזה כ-1.871. מצב בריאותה של גב' גולדשטיין היה תקין, ועל כן אין להוסיף למקדם זה תוספת עקב מצב בריאותה של הלקוחה.
2.3. על-מנת לחשב את גובה פרמיות הביטוח בו חויבה גב' גולדשטיין על-פי החוזה, עלינו להכפיל את סך החוב הבסיסי הנ"ל במקדם A פחות אחד, כלומר להכפיל 47,179 ב-0.871, שהם 41,093 יורו.
2 3. יחד עם זאת, עקב העובדה שתוחלת החיים של נשים ארוכה מזו של גברים, נהוג לייחס לנשים פרמיית סיכון הנמוכה בשלוש שנים. לפיכך, מקדם A בו היה על החברות לעשות שימוש היה זה המתאים בטבלה לגיל 62 והעומד על 1.845, והחוב בגין הפרמיות היה צריך לעמוד על 47,719 כפול 0.845 שהם 39,866.
ואכן, ביום 1.1.94 הופחת חובה של גב' גולדשטיין בסך של 2,996 יורו, שהם 2,180 יורו במונחים מהוונים ליום ההתקשרות. כך שהחיוב שנרשם לגב' גולדשטיין בגין הפרמיות עמד על 41,093 פחות 2,180, שהם 38,913 יורו. במאמר מוסגר אציין שלצורך החישוב שלי אין חשיבות לסיבה שבגללה בוצעה ההפחתה בחיוב.
4. יתר על כן, בשלבים מאוחרים יותר הפחיתו החברות המלוות את החוב של גב' גולדשטיין בסכומים נוספים. כפי שמסרתם לי, הפחתות אלו נבעו מכך שהיה ברור שמקור הפירעון (הרנטות) לא יאפשר גביה של החוב (שוב, מבחינת חוות דעתי אין כל חשיבות לסיבה בגינה נעשו ההפחתות). ההפחתות הנוספות שבוצעו, וערכן המהוון ליום ההתקשרות, הינן כדלקמן:
4.1. ביום 31/12/1997 הופחת החוב בחשבונה של גב' גולדשטיין בסך של 15,214 יורו (7,163 יורו במונחים מהוונים ליום ההתקשרות).
4.2. ביום 31/12/1999 הופחת החוב בחשבונה של גב' גולדשטיין בסך של 23,181 יורו (8,778 יורו במונחים מהוונים ליום ההתקשרות).
היוון של ההפחתות הנ"ל ליום ההתקשרות, לפי הריבית החוזית (11.5%), מניב סכום של 15,941 יורו. אם נפחית סכום זה מגובה הפרמיות שחושב לגב' גולדשטיין ביום ההתקשרות לאחר ההפחתה של שנת 1994 (38,913 יורו) נקבל שגובה החיוב המתוקן של גב' גולדשטיין בגין פרמיות ביטוח, נכון ליום ההשקעה, עמד על 22,972 יורו.
5. למרות המחיקות הנ"ל, מסרתם לי שבתום תקופת פירעון ההלוואה (בעוד כחודשיים), צפוי שיתרת חובה של גב' גולדשטיין תעמוד על סך של 11,425 יורו, ועל-פי תנאי החוזה גם חוב זה ימחק. בערכים מהוונים ליום ההתקשרות מדובר בסכום של 1,292 יורו. למרות שגם מחיקה זו תפחית את גובה החיוב של גב' גולדשטיין, מסיבות של שמרנות החלטתי שבחוות דעתי לא אתחשב במחיקה זו עוד לפני שבוצעה.
ג. גובה הפרמיות אותן הייתה מחשבת חברת ביטוח:
6. על-פי המתודולוגיה המפורטת בחוזרי האגף לשוק ההון, לגבי האופן בו יש לחשב פרמיה חד פעמית בביטוח חיים, ביצעתי חישובים לגבי גובה הפרמיות שהייתה מחשבת חברת ביטוח אילו נדרשה לספק ביטוח חיים על החוב הבסיסי של גב' גולדשטיין:
6.1. כאמור לעיל, במקרה של גב' גולדשטיין, החוב הבסיסי עומד על 47,179 יורו.
6.2. החישובים שביצעתי מתייחסים הן לגובה הפרמיה שהייתה דורשת חברת הביטוח אילו הלקוח היה משלם במזומן והן למקרה שבו הלקוח היה מקבל הלוואה גם בגין הפרמיות (כפי שקיבל מהחברות המלוות). כמו-כן, ביצעתי את החישוב הן למקרה שבו הביטוח הינו רק ליתרת ההלוואה והן למקרה שבו הביטוח הנו להמשך פירעון יתרת התשלומים (כפי שהוגדר בחוזה של הלקוחות עם החברות המלוות). התוצאה של חישובים אלו לגבי המקרה של גב' גולדשטיין מוביל לתוצאות הבאות:
6.2.1. אילו גב' גולדשטיין הייתה משלמת את הפרמיה לחברת הביטוח מראש ובמזומן, היא הייתה נדרשת לשלם סך של 29,336 יורו במקרה שהביטוח הנו ליתרת ההלוואה, וסכום גבוה עוד יותר במקרה שהביטוח הינו להמשך פירעון יתרת התשלומים.
6.2.2. אילו גב' גולדשטיין הייתה מקבלת הלוואה גם בגין הפרמיה החד פעמית (כפי שהיא קיבלה מהחברות המלוות), היה גובה הפרמיה עומד על סך של 77,567 יורו במקרה שהביטוח הינו ליתרת ההלוואה, ועל סכום גבוה עוד יותר במקרה שהביטוח הינו להמשך פירעון יתרת התשלומים.
7. מן האמור לעיל ניתן להסיק את המסקנות הבאות: 7.1. אילו פנתה גב' גולדשטיין לחברת ביטוח חיצונית היה נרשם לה חוב של 77,567 יורו אם הביטוח היה רק ליתרת ההלוואה, וחוב גבוה עוד יותר אם הביטוח היה להמשך פירעון יתרת התשלומים (כפי שהיה על-פי החוזה עם החברות המלוות).
7.2. החברות המלוות, לעומת זאת, חישבו לגב' גולדשטיין חוב בגין פרמיה חד פעמית העומד על 41,093 יורו. כלומר, מדובר בסכום הנמוך מן הסכום בו הייתה מחוייבת אילו פנתה לחברת ביטוח.
7.3. במועדים מאוחרים יותר, הפחיתו החברות המלוות ומחקו מחובה של גב' גולדשטיין סכומים שונים, המפחיתים את גובה החיוב של גב' גולדשטיין לסך של 22,972 יורו (במונחי יום ההתקשרות), סכום נמוך משמעותית מן הסכום אותה הייתה מחשבת חברת ביטוח לגב' גולדשטיין.
3