טו באייר תשס"ד
6 במאי 2004
לכבוד שר המשפטים
ח"כ יוסף (טומי) לפיד
יושב-ראש הוועדה לבחירת שופטים
נשיא בית המשפט העליון
השופט אהרן ברק
חבר הוועדה לבחירת שופטים
א.נ.,
הנדון: בחירת שופטים לבית המשפט העליון [4] 1) הח"מ פונה בזאת אל הוועדה לבחירת שופטים, כדי להתריע: הוועדה אינה ממלאת את חובתה. בכל הכבוד, שר המשפטים ונשיא בית המשפט מתחמקים מבדיקה עניינית ומדוקדקת של הטענות המועלות נגד פרקליטת המדינה עדנה ארבל.
2) יושב-ראש הוועדה יוצא לתקשורת ומטיל רפש בגורמים שהגישו התנגדויות. כדאי להזכיר לשר הנכבד, כי החוק הוא שמאפשר לציבור להגיש התנגדויות, ואותו חוק מחייב, אגב, את הוועדה, כולל את השר העומד בראשה, לבדוק היטב כל התנגדות.
בכל הכבוד, נראה לח"מ כי חברי הוועדה היותר בכירים, השר והנשיא, הם הפועלים באופן בלתי תקין, כאשר הם עומדים להצביע עבור מועמדת שרק לפני זמן לא רב חיוו דעתם בשיחות פרטיות כי היא אינה המועמדת המועדפת, וגם העלו ספקות באשר למידת התאמתה, אם לנקוט לשון המעטה, לכהונת שופטת בבית המשפט העליון.
3) הוועדה מתכנסת עתה לדיון בטרם זומן הח"מ כבקשתו לברר את ההתנגדות שהגיש ובטרם נערך בירור רציני וענייני של החשדות שהועלו נגד ארבל.
4) ביום 5.5.04, בעקבות ההתנגדות שהגיש הח"מ, טענה ארבל פומבית, וכן בתגובות לתקשורת, כי טענות הח"מ נגדה מופרכות, וכי אלה הועלו נגדה מתוך שיקולים זרים וכדי לפגוע בה. הח"מ מוחה על כך בתוקף. בכל הכבוד, ארבל אינה חסינה מביקורת, קל וחומר כאשר היא מועמדת לכהונת שופטת בית המשפט העליון.
טוענת ארבל, כי "מדובר בהאשמות קשות ובוטות שאין להן כל בסיס ואשר מנסות להטיל דופי לא רק בי אלא בתביעה הכללית כולה". הח"מ טוען, כי מדובר בדמגוגיה פסולה. טוהרה של מערכת שלטון החוק בכלל והתביעה הכללית מחייב דווקא אי מינויה, ובטח שלא לפני בירור ענייני ויסודי של העובדות והחשדות נגדה.
5) הח"מ מתכבד להאיר את עיני חברי הוועדה בכמה מהכזבים של ארבל:
5.1 פרשת ארבל-לבנת - טוענת ארבל, כי לא דיברה ולא ביקשה מאומה מהשרה לימור לבנת או מכל שר אחר. כן היא טוענת, כי החקירה נגד לבנת בפרשת ערוץ 7 נפתחה כשנה אחרי שהשרה סיימה תפקידה כשרת התקשורת.
5.2 אלא שהעובדות הרלוונטיות שונות בתכלית:
- ראשית - ארבל כן ביקשה זאת מלבנת. דבריה של לבנת הובאו במכתב באופן ברור ולא ניתן לנפנף זאת בלא חקירה יסודית. הוועדה מתבקשת לחייב את ארבל להיבדק בפוליגרף (כפי שנהוג הדבר ומקובל לגבי בכירים בשירות הציבורי), כדי שניתן יהיה להכריע סופית בעניין זה.
- טוען מר ארבל (וגם גב' ארבל), כי משה הבא הוא שהעלה את הרעיון למנותו לדירקטור בבזק. על כך משיב הח"מ: בהחלט יתכן שהרעיון הועלה על-ידי משה הבא. אך אין בכך כדי לרפא את המעשה הנורא: ארבל ניסתה לקבל שוחד, בזאת שניצלה לרעה את תפקידה, פנתה וביקשה אישית מלבנת למנות את בעלה לדירקטור.
- שנית - בהתנגדות שהוגשה טוען הח"מ כי בפני הפרקליטות בכלל וארבל בפרט הועלו אותה תקופת טענות/תלונות שונות נגד לבנת. אין מדובר רק בפרשת החשד להדלפה לאנשי ערוץ 7 (פרשה שפרצה כשלבנת היתה שרת התקשורת), חשד שהופרך מכל וכל, אלא בעניינים נוספים, בהם חשדות שונים שהועלו נגד לבנת בעת שכיהנה בתפקיד שרת התקשורת, ובין היתר: חשד שהיא מנצלת לרעה את תפקידה כשרה לשם קידום עסקי בעלה; חשד שהיא ממנה דירקטורים מתוך שיקולים זרים ועוד.
- שלישית - העובדה שארבל ביקשה מלבנת לפעול למינוי מר אורי ארבל (בעלה) לדירקטור - בקשה שאכן הולידה פגישה בין לבנת לבין מר אורי ארבל, וכחלוף מעט יותר משנה לא נמנעה ארבל מלעסוק בשאלה האם לנקוט הליכים פליליים נגד לבנת, מלמדת, גם אם נקבל את טיעוניה של ארבל ביחס לזמנים, כי למצער: ארבל ניסתה קודם לכן לקבל שוחד, ולאחר מכן פעלה תוך ניגודי עניינים.
5.3 פרשת ארבל-אהוד ברק - טוענת ארבל, כי מעולם לא נטלה חלק ולא פעלה בשום דרך למינוי בעלה לדירקטור בחברת צים. וזה עוד שקר גס. הוועדה מתבקשת לפנות אל ראש הממשלה אהוד ברק, ואל שר התחבורה לשעבר, אמנון ליפקין-שחק, ולשאול מי ביקש מהם ומי לחץ למנות את ארבל; וכן לשאול האם נכון שהפרקליטה ארבל התארחה יחד עם מר אורי ארבל במעונו של ברק, אז ראש הממשלה, ובמעמד זה שוחח הבעל-ארבל עם ראש הממשלה בהצעה/בקשה למנותו כדירקטור בחברת צים.
5.4 טוענת ארבל, כי היא לא פנתה אל רובינשטיין ולא ביקשה ממנו לדחות עד אחרי הבחירות את פרסום דבר גילוי זהות המדליפה בפרשת שרון-סיריל קרן. גם כאן חוטאת ארבל בשקר גס.
הוועדה מוזמנת לשאול בנושא זה אישים שנוכחו באותו מעמד: היועמ"ש היוצא אליקים רובינשטיין, וכן את ערן שנדר, אלינוער מזוז וכמה מעוזריו של רובינשטיין, שהיו באותה עת בלשכתו של רובינשטיין (כשארבל שוחחה עימו) ושמעו זאת מרובינשטיין עצמו בזמן אמת.
5.5 טוענת ארבל, כי העמדתו לדין של עו"ד יעקב נאמן נעשתה אחרי שהח"מ הגיש עתירה בנושא. ארבל אינה מדייקת, אם לנקוט לשון המעטה: העובדות פשוטות בתכלית: הח"מ הגיש עתירה ובה דרישה להעמיד לדין את נאמן בגין מעשים שלדעת הח"מ ביצע נאמן; הח"מ לא ביקש בשום שלב מארבל לנצל לרעה את העתירה, ולהשתמש בה כמנוף "לתפור תיק" לנאמן בעניין שנולד כספיח לעתירה.
5.6 הח"מ מפציר בוועדה: לעצור ולזמנו כדי לברר את ההתנגדות שהוגשה. ויפה שעה אחת קודם.
5.7 יושב-ראש הוועדה מתבקש להביא פנייה זה בפני כל חברי הוועדה.
בברכה,
יואב יצחק
