"בדרך כלל זה תלוי מאוד בשאלה מי מהם עורכי הדין בהם מדובר", אומרת השופטת (בדימ.) חנה אבנור, נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב בשנים 1983-1989. "בין כל עורכי הדין היו כאלה שהתנהגו בצורה אחת וכאלה שהתנהגו בצורה שניה. זה תלוי באדם. אם הוא מנומס הוא יהיה מנומס תמיד ואם לא - כל מה שהוא ילמד לא יעזור לו.
"אתיקה מקצועית זה לא רק התנהגות, אלא גם מה שמותר ומה שאסור כלפי עורך דין חבר וגם כלפי בית המשפט. הכלל הראשוני הוא לא לרמות האחד את השני. נאמר שעורכי הדין בשום אופן לא ירמו חברים למקצוע, ויש עורכי דין שעל כל פניה אליהם צריך להגיד "קבדהו וחשדהו".
"יום אחד הופיע אצלי עורך דין בטיעון המתייחס לסדרי הדין האזרחי, ואמר דבר שאני זכרתי שהוא לא נכון - כי זכרתי את סדרי הדין האזרחי בעל-פה. אמרתי לו שזה לא נכון. והוא ענה שזה כן נכון כי התקנה תוקנה.
אמרתי בלבי שזה לא סביר, ואולי זה מהשבועות אחרונים ולא הצלחתי לראות. אמרתי לו "תראה לי" והוא אמר "אין לי את זה פה".
"סיכמנו שאני אעבור לתיק אחר והוא יחפש בינתיים. אחרי ההפסקה הוא אמר לי "לא מצאתי". אני שואלת מה פירוש "לא מצאת", והוא ענה "לא מצאתי את הספריה בבית המשפט".
"איך תסתכל על דבר כזה? זה היה ניסיון לרמות את בית המשפט וכשזה לא הצליח הוא ניסה להתחכם. עצם הרעיון להגיד לשופט "התקנה תוקנה" כשאתה יודע טוב מאוד שלא היו דברים מעולם, זה דבר חמור והתנהגות לא אתית.
"מקרה אחר לדוגמא: עורך דין ביקש דחייה, והיו בקשות כאלה בלי סוף. אני הייתי מאלה שלא נטו להיענות לבקשות דחייה. עורכי דין היו מתמרנים ומביאים לי צו-קריאה להופעה למילואים. זה תמיד קרה בתיקים אצלי שהם בקישו לדחות ואני סירבתי. פניתי פעם אחת לשלטונות הצבא כדי לברר מה קורה, ואז הסתבר לי שאותו עורך דין פלוני פנה אליהם ואמר להם שהוא פנוי באותו יום והוא יכול לעשות מילואים - אז נתנו לו צו-מילואים לאותו יום.
"פעם אחת פניתי בתלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, על עורך דין שניסה לרמות את בית המשפט, כלומר אותי. פנה אלי עורך דין בבקשה לדחיית דיון וצירף הסכמה של הצד שכנגד. הייתי באותו יום עסוקה והסכמתי לדחייה. ביום המשפט הופיע עורך הדין של הצד שכנגד ואמר שהוא כלל לא הסכים לדחייה.
"הגשתי תלונה. הסיפור הזה היה לפני 14 שנה. לפני שנתיים או שלוש מצאתי בפסקי הדין של בית המשפט העליון שהנושא הסתיים בערעור בבית המשפט העליון. כלומר עברו 10 שנים מהרגע שאני התלוננתי ועד שהעניין הסתיים. אותו עורך דין ניצל את כל האפשרויות עד לבית המשפט העליון. זה הלך מבית משפט לבית משפט. כשקראתי את פסק הדין אמרתי, רגע רגע, אני מכירה את העניין ואז נזכרתי שזו היתה תלונה שלי. בסופו של דבר הוא קיבל קנס כספי. לדעתי הוא היה צריך לקבל שלילת רשיון לתקופת מה.
"בגלל התחרות יש הרבה פחות אתיקה ממה שהיתה קודם, כאשר גם קודם לא היתה הרבה. היום יש פחות. אני נתקלתי היום בדברים בבוררויות פרטיות. ראיתי שוני רב בהתנהגות של עורכי הדין בשלוש-ארבע השנים האחרונות, לעומת מה שהיה לפני עשר שנים. יכולים להגיד לי כבוררת שאני החלטתי דבר לא נכון, או דבר שלא החלטתי, או שאמרתי דבר שלא אמרתי. זו תחושה של התנהגות לא נאותה. הדברים רק הולכים ומחריפים.
"אולי יש לי דרישות מוגזמות באשר להתנהגות של עורכי הדין. אבל אני נתקלתי בדברים האלה יותר בשנים האחרונות מאשר בשנים קודמות. ההתנהגות הזו פוגעת בתדמית המקצוע. אולי עורך הדין סבור שזה עוזר לקליינט, ויש פעמים שזה אכן עוזר לקליינט. סיפר לי חתני שהוא עורך דין, שפנה אליו בטלפון חייב שעיקלו לו ההוצאה לפעול, ואמר: מה פירוש שההוצאה לפועל עיקלה אצלי את המטלטלין? יש צו עיכוב ביצוע. החתן שלי אמר לו, שאין שום צו עיכוב ביצוע. פקיד ההוצאה לפועל במשרד ביקש את צו העיכוב בפקס. עורך הדין העביר לו צו עיכוב ביצוע בפקס, אלא שמתיק אחר עם מספר תיק שונה. את זה ראיתי בעיניים שלי. הוא חשב שהוא ישלח תיק תביעה של אותו בנק נגד נתבע אחר, ואולי לא ישימו לב! ואת זה עשה עורך דין ששולח לי מסמך לא נכון!, זה עצוב.
"אני לא יודעת אם צריך להחמיר את כללי האתיקה. יש כללי אתיקה טובים. קשה לבצע אותם וקשה לפקח על כך. אולי צריך להתחיל את החינוך בגן הילדים, שהאדם יתחיל ללמוד בגן הילדים התנהגות הוגנת. זה לוקח הרבה מאוד זמן עד שאוכפים את כללי האתיקה, ובינתיים עורכי הדין לא רואים את עצמם כפופים לכללי האתיקה.
"באופן אישי, גם בהליך פלילי וגם בהליך אזרחי, יהיה מצב שעדיף לא לדבר בטלפון על תיק אלא רק בכתב - בשל העובדה שמתרבים המקרים בהם הדברים שהוחלפו בשיחה מעוותים אחר-כך, מועלים בצורה צינית על הכתב בניגוד לכללי האתיקה והנוהג, ובמקרים אף נעשה בהם שימוש נפסד באפן שהסכמות טלפוניות אינן מכובדות.
"לדוגמא, צד שכנגד שאינו מוכר לי, מתקשר ומבקש הסכמה לדחיית דיון, דחייה שאין לה סיבה מוצדקת בעליל. לאחר הסבר מדוע בנסיבות העניין לא יהיה ניתן להסכים לדחייה, יגיש אותו צד שכנגד בקשה לבית המשפט ובה הוא כותב דברים שמהם ניתן להבין כאילו הצד השני שלי אינו מתנגד לדחייה. ולאחר מכן ניתנת החלטה וצריך להסביר שהדברים לא נאמרו, וטירחה ועוגמת נפש מיותרת לחלוטין. כל זה מוביל לכך שצד שאינו מוכר לך פונה אליך, אתה אומר לו תעביר לי את זה בכתב. כל זה פעם לא היה, עד לפני מספר שנים. כשדיברת עם עורך דין, יכולת לסמוך עליו שזה לא יצוטט, שהסכמה שהגעתם אליה תכובד. היום ישנה הרגשה שכולם נהיו "אובר-חוכמים".
"רובד אחר לחלוטין של הנושא האתי הוא ההתנהגות מול בית המשפט והעדים. רובד זה משיק לנושא הייצוג הרשלני, עקב שכר טרחה נמוך. כשעורך דין מעלה טענות סרק ונדחה בשתי הידיים בידי בית המשפט, בוודאי שהוא מתוסכל באותו רגע מול הלקוח שלו, וזה יכול להביא אותו לתגובות מיותרות לחלוטין, אמירות שאינן במקומן. להתפרץ על עד, לריב ולהתווכח עם השופט, לשסות את עורך הדין בלקוח ודברים כאלה".
__________________
- פורסם במקור בירחון עורך הדין - ביטחון לשכת עורכי הדין בישראל [גליון מס' 24, ספטמבר 2001]
