פורום נזיקין שליד הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין הגיש תלונה למועצת העיתונות נגד עיתון הארץ ונגד העיתונאי גדעון לוי, על דברים הכלולים במאמר הנושא את הכותרת "כדור בראשו של ילד", שפורסם בטור "אזור הדמדומים", שהתפרסם במוסף הארץ בגיליונו מיום 17.12.99.
התלונה מכוונת לדברי ביקורת הכלולים בכתבה באשר לכתב ההגנה שהגיש עו"ד אהרון גל מפרקליטות המדינה לתביעה נזיקית שהוגשה על-ידי נער פלסטיני, על-פיה נפגע מכדור בראשו שנור על-ידי כוחות צה"ל.
התלונה נדונה על-ידי בית הדין לאתיקה שליד מועצת העיתונות (עו"ד רמי הדר, יו"ר, לוי יצחק הירושלמי, אורי פז, חברים).
בבית הדין לאתיקה בערכאה ראשונה התמקד הדיון בשאלה, אם היה על העיתונאי לבקש תגובה מעו"ד אהרון גל קודם לפרסום הכתבה. ולציין בכתבה או בצידה את עיקרי תגובתו של עו"ד גל, או שמא היו העיתון והעיתונאי פטורים מחובת בקשת התגובה. בית הדין נתן החלטה ביום 5 בספטמבר 2000, בה קבע, בהחלטת רוב, כנגד דעתו החלוקה של היו"ר, כי העיתון והעיתונאי לא עברו על כללי האתיקה, שכן לא הייתה על העיתון והעיתונאי לבקש את תגובת הפרקליט אהרון גל לפרסום הכתבה.
על החלטת בית הדין לאתיקה הוגש ערעור, שנדון בישיבה ביום 19 במארס 2001 על-ידי בית הדין בהרכב של עו"ד יורם סמואל, יו"ר, היה רמי טל, אדי סגמן, אפרים סטן וחיים פלטנר, חברים.
בדיון זה נטען על-ידי עיתון הארץ והעיתונאי גדעון לוי, כי במקום של ביקרות על מסמך או על עורך מסמך, שאין מחלוקת שהמסמך נערך על ידו, אין חובה לבקש את תגובת עורך המסמך, שכן הוא כבר פירט את עמדתו במסמך עצמו. בעיתון והעיתונאי ביקשו ללמוד את גזירה שווה מכתבות המעבירות ביקורת על פסקי דין של בתי משפט, על נאומי מדינאים ואפילו נטען, אם כי בשפה רפה, שניתן להשוות תא העניין לפנינו לביקורת על יצירות ספרותיות, ונאמר כי בכל אותם מקרים אין חובה לבקש תגובה, ועל כן הדין במקרה שלפנינו, בו נעשתה ביקורת על כתב ההגנה. זאת להבדיל מבקשת תגובה ממי שעלול להיפגע למקרה שעלולה להיות מחלוקת לגבי העובדות עצמן.
המתלוננים טענו, כי הכתבה מהווה התקפה שלוחת רסן על פרקליט משירות המדינה, הממלא את תפקידו נאמנה, וכי אילו ביררו עמו את האמור בכתב ההגנה היה מתברר, כי המינוחים בהם הוא השתמש בכתב ההגנה הם מקובלים ומקצועיים, וכי אלמלא טען את אשר טען לא היה ממלא את שליחותו נאמנה. כן הלינו המתלוננים על הלשון הבוטה שננקטה כלפי עו"ד גל.
אמנם הצד הנפגע, עו"ד אהרון גל, לא הגיש את התלונה והיא הוגשה מטעם הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, אך אף שמגישי התלונה לא טענו כאילו כתב ההגנה לא נערך על-ידי עו"ד גל.
בנסיבות אלו אנו סבורים, כי הצדק עם העיתון והעיתונאי שאין צורך בבקשת תגובה, וכי בכל מקרה שהמודבר בביקורת על עורך מסמך הנערך על ידו, אין חובה לפנות אליו בבקשת תגובה. בקשת תגובה באה בראש ובראשונה על מנת למנוע ייחוס עובדות לא נכונות ולא על מנת לאפשר לנושא הכתבה להסביר עמדות ודעות שהביע במסמך שהכין, שהיווה נושא לכתבה ביקורתית בעיתון. כן איננו סבורים, שאם כתב יסקר נאום של מדינאי, יהיה עליו לבקש את תגובת המדינאי טרם פרסום אותה כתבה. לעומת זאת, אם יגיע לכתב מידע על פעילותו של אותו מדינאי, שהמידע לא בא מטעמו של נושא הכתבה, חובה על הכתב לפנות אל המדינאי, להבהיר לו מהם הדברים המיוחסים לו ולאפשר לו לאשרם, להכחישם או לתקנם, ואף לכלול את תגובת נושא הכתבה בכתבה או בצידה. הוא הדין לגבי ביקורת על פסק דין שניתן על- ידי בית משפט, על דוח ביקורת וכיוצא באלה.
יחד עם זאת אנו סבורים כי עיתון "הארץ" והעיתונאי גדעון לוי הפרו את תקנון האתיקה וזאת משום שהם פרסמו ללא הסכמתו של עו"ד אהרון גל, דברים הנוגעים לשמו הטוב ועלולים לפגוע בו, שבפרסום היה מעבר למידה הראויה. על-פי סעיף 8 לתקנון האתיקה ניתן לפרסם פרסום כאמור אם קיים עניין ציבורי בפרסום,אך קיימת מגבלה שהפרסום יעשה "במידה הראויה", ובמגבלה זו לא עמדו העיתון והעיתונאי.
בית הדין תמים דעים עם העיתון והעיתונאי, כי קיים עניין ציבורי בכתב ההגנה שהוגש מטעם הפרקליטות וכי הביקורת על ההתנערות של המדינה מתשלום פיצויים למפגעי פעולות צה"ל יש בה עניין ציבורי גם אם יש בפרסום פגיעה בשמם הטוב של פרקליטים שהכינו את כתב ההגנה, אם כי אין הוא רואה עניין ציבורי המחייב התקפה אישית על פרקליט שניסח את כתב ההגנה.
בכתבה שלפנינו כלולה השתלחות שלוחת רסן בפרקליט אהרון גל, תוך שימוש בביטויים חריגים כשהוא מייחס לפרקליט "פתלתלות של פרקליטים", מכנה את הכתב ההגנה "כתב כלימה" ומייחסת לפרקליט ציניות.
1) בנסיבות העניין, שהמדובר בביקורת על כתב הגנה שהוגש לבית המשפט, איננו סבורים כי מוטלת על עיתון ועל העיתונאי חובה לבקש תגובה מהפרקליט החתום על כתב ההגנה, אם כי פניה כאמור יכול שהייתה ראויה ותורמת להבנת הנושא מזווית ראיה נוספת.
2) אנו מוצאים כי הניסוח שבו התנסח העיתונאי גדעון לוי בהתייחסות אישית לפרקליט אהרון גל מהווה פגיעה בשמו הטוב וכי נעשתה מעבר למידה הראויה, ובכך עברו העיתון והעיתונאי על הוראות סעיף 8 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות.
אשר על כן, אנו קובעים, כי על עיתון הארץ לפרסם מסקנות אלה במולאן במוסף הארץ בגיליונו הקרוב או בגיליון שלאחר מכן.