לא בכל יום מאותת נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שהנה-הנה הוא שוקל לפסול שופטת בכירה מלדון בתיק מסויים, בשל ניגודי עניינים ברורים לכאורה בהם היא מצויה. האיתות מצד הנשיא ניתן הפעם בבקשה שהוגשה לפסילת השופטת שרה דותן בבית המשפט המחוזי בתל אביב. דבר זה מיוחד הפעם - לא בשל זאת שחסרים מקרים של ניגודי עניינים אצל שופטים, אלא בעצם מה שנראה כהחלטת הנשיא להתערב, מה שעשוי ללמד כי גם הנשיא ברק, שמגונן על שופטים ונמנע מלפסול גם במקרים חמורים, מתייחס הפעם באופן שונה לנושא שלהלן. ויפה שעה אחת קודם.
הפרשה שלהלן הובאה בפני הנשיא ברק, בערעור שהגיש יהושע ולדהורן בהליך המתנהל בעניין זה נגד שלמה נרקיס. ולדהורן מיוצג על-ידי עו"ד אלברט בן-פורת. נרקיס מיוצג על-ידי עו"ד ישי בית-און. סביב זה האחרון, והשופטת דותן הדנה בתיק, נסוב כל העניין החדש שנפתח עתה בפני הנשיא.
על-פי העובדות שאושרו על-ידי השופטת דותן עצמה, בינה לבין עו"ד בית-און קיימת ידידות אישית, רבת שנים. לפני מספר שבועות נראתה השופטת סועדת ביחד עם עו"ד בית-און ביום שישי בערב במסעדת יוקרה בשם "גאליס" בת"א, יחד עם בן זוגה ובת זוגו של עורך הדין. הגילוי הזה הקפיץ את ולדהורן, מכיוון שעל-פי התביעה שהוגשה נגדו, הוא נתבע לשלם כ-2.5 מיליון ש"ח ועוד 500 אלף ש"ח שכר טירחה לעו"ד בית-און.
לטענת ולדהורן, נרקיס ופרקליטו ביצעו מעשים פליליים לכאורה בחלק מהמהלכים נגדו, אותם הוא מבקש להציג ולברר בבית המשפט. לטענתו, במהלך הדיונים שכבר התקיימו התבטאה השופטת באופן שכבר נגלה משוא-פנים לזכות ידידה, עו"ד בית-און. לגישת ולדהורן, לא יכול להיות שהשופטת גדות תדון ותכריע בתביעה, בה אחד הנהנים הישירים בה - ומי שעשוי לזכות בכחצי מיליון ש"ח - הוא ידידה האישי, עימו היא סועדת בערב שבת.
לכאורה, הדבר פשוט וברור. אך לא במקומותנו. כשהתגלה העניין הזה, פנה ולדהורן לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, וזה הנחה כי הדרך הנכונה היא הגשת בקשת פסילה לשופטת דותן. ואכן, ולדהורן הגיש בקשת פסילה. אלא שהשופטת סירבה לפסול עצמה (20.6.05). השופטת אישרה לפרוטוקול כי פגישה זו לא היתה היחידה ("היו עוד חמישה... "יותר אני לא ספרתי").
השופטת התבקשה במהלך הדיון להשיב לשאלה מדוע לא גילתה עובדה זו, מבעוד מועד, ועל כך השיבה לפרוטוקול: "אם היה מדובר בתיק של עורך דין אישית, אני מדברת על תיק אישי של עו"ד בית-און שהוא היה נתבע, תובע או עד, אז או שהייתי מביאה מידע זה לידיעת הצדדים או שהייתי פוסלת את עצמי מלכתחילה בהתאם לנסיבות של התיק. אבל כיוון שמדובר בתיק של משרדו אני לא חושבת שאני חייבת דין וחשבון לא לך ולא לאף אחד אחר". כאשר היקשה בא-כוחו של ולדהורן וטען כי מדובר במידע אותו חייבת השופטת לחשוף, וכי לכך יש השלכה על כשרותה לשפוט בתיק זה, העירה: "אתה גם לא יודע עם מי אני הולכת לקונצרטים".
השופטת אף הסבירה כי מי שמופיע בפניה בדיונים אינו עו"ד בית-און, אלא עורך דין אחר במשרדו, בעוד שהעובדות פשוטות וברורות: עו"ד בית-און, הנוהג לשלוח לדיונים עורך-דין שכיר ממשרדו, חתום בעצמו, אישית, על חלק מהטיעונים שהוצגו בפני השופטת; עו"ד בית-און, כאמור, הוא הנהנה אישית וכספית, אם תתקבל עמדתו.
מיותר כמעט לציין, כי השופטת דותן כעסה מאוד, ממש יצאה מכליה, כדי להדוף את בקשת הפסילה. אחרת קשה להסביר, מדוע התבטאה כפי שהתבטאה (הדיון התקיים בפרוטוקול מוקלט...). להלן חלק מהדברים שאמרה לפרוטוקול, המלמדים לא רק על הלכי הרוח, אלא את תפיסתה את כללי האתיקה השיפוטית:
"זוהי בקשה לפסילת שופט בשל אירוע המתואר באופן דרמטי ביותר בבקשה, ממנו ניתן להקיש כביכול, כי בית המשפט נראה בחברתו של דון קורליאונה בבית קזינו נידח. אלא שמדובר בקשרים חברתיים המותרים על-פי כל דין ועל-פי כל כללי האתיקה, בין שופט לעורכי דין, אשר מטבע הדברים הם חברת ההתייחסות הטבעית של כל שופט. על-פי כללי האתיקה כפי שהם מובנים לי, אמור עורך דין בית-און להימנע מלהופיע בפני אישית. כך הוא נוהג וכך נהג גם בתיק זה. אין כל איסור על עורך דין ממשרדו להופיע. כמובן שהמצב שונה, כאשר מדובר בתיק אישי של עורך דין זה או אחר, שאז ההחלטה תשתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה".
כאמור בפתח הרשימה, הנשיא ברק הבין היטב במה דברים אמורים. אי לכך, ובצעד יוצא דופן, הוא הוציא צו המחייב את השופטת להעיר הערותיה על בקשת הפסלות, "ובמיוחד לגבי האמור בסעיפים 5-6 לכתב הערעור" [לגבי הפרטים שלעיל, י.י.]. במקביל הוא הורה "על הפסקת ההליכים בתיק עד למתן החלטה אחרת".
