הדיווח הכוזב של עמי איילון

עמי איילון, אלוף במילואים וראש שירות הביטחון הכללי לשעבר, נחשב לאחד האנשים המפוכחים בישראל. ביטחוניסט עם קבלות, ובכלל - אדם נאור ואיש מקצוע מהשורה הראשונה שמקרין אמינות, מקצועיות ונחישות. בעיקר, הוא נחשב לאדם ראוי להנהגה (וגם מחוזר רבות בכיוון זה), שמעז לומר את האמת, בכל מקום ובכל מצב, לאחר שבדק שזו האמת ורק האמת. איילון בלט בשטח בתקופה האחרונה, ביחס לרבים מפורשי מערכת הביטחון. דובר בו, בין היתר, כמנהיג עתידי ראוי למפלגת העבודה; שמו הוזכר כמי שעשוי לעמוד בראש קבוצה פוליטית חדשה. במסגרת זו נשמעו דבריו בקשב רב, גם לאחר שהשתחרר משירות המדינה והאשים את צה"ל במשהו הקרוב להתעללות בלתי-חוקית באוכלוסיה הפלשתינית. דווקא בשל זאת, ובזכות הדימוי שנוצר לאיש, מאכזב לגלות את התקלה החמורה שאירעה לו במהלך טיפולו בפרשת אבישי רביב, בעטייה מסר דיווח שגוי לקבינט המדיני-ביטחוני בראשו עמד אז בנימין נתניהו. קודם לפרטים, מעט רקע: עמי איילון נכנס לתפקיד ראש השב"כ בתחילת 1996, עם התפטרותו של כרמי גילון בעקבות רצח יצחק רבין ז"ל. כהונתו הסתיימה במאי 2000. עם כניסתו לתפקיד הוא מצא שב"כ במצור, מבוהל ומסוכסך, לאחר שכשל באבטחה של ראש הממשלה. אירגון שפעל באותה עת לסכל את העמדתו לדין של אבישי רביב כאשר כבר אז היה ידוע כי לכשל הנורא אחראים, בין היתר, בכירים בשב"כ, וגם רביב, שהיה אחד מסוכניו. מידע רב זרם גם על אודות חלקו של השב"כ באי-מניעת הרצח, לאחר שהתברר כי אנשי השירות לא קראו נכון את המציאות שהצטיירה מידיעות שהגיעו בנושא.

מי שסייע לשב"כ לסכל את העמדתו לדין של רביב היא פרקליטת המדינה עדנה ארבל, שבמשך יותר מחמש שנים טירפדה את המהלך. יצויין, כי פעילותו של רביב כסוכן שב"כ טופלה לפני הרצח בכפפות של משי, על-ידי קודמתה, דורית בייניש, כיום שופטת בית המשפט העליון. רק לאחר לחץ כבד מצד ח"כ מיכאל איתן, שהפך כל אבן בפרשה ופנה בדרישה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, למצות עמו את הדין, נאלצה הפרקליטות לעשות את המובן מאליו: להעמיד את רביב לדין פלילי, בגין חלקו באי-מניעת הפשע הנורא. אופן התנהלותה של ארבל בפרשה נראה בבירור גם בנסיונה למנוע את פרסום 'מסמך רביב' - המתעד דיון בפרקליטות שהתקיים בשנת 1996, בו נזכר שמה של בייניש כמי שהכשירה את הפעלת אבישי רביב כפרובוקטור בקרב חוגי הימין. עד כאן הרקע, ומכאן לענייננו. בשנים הראשונות שלאחר רצח ראש הממשלה, התקיימו מספר דיונים בפרשה בקבינט המדיני-ביטחוני. אחד מהם התקיים ב-12 בנובמבר 1997. ח"כ מיכאל איתן, חבר הפורום המכובד, טען אותה עת, כי השב"כ פעל לשבש ולטייח את החקירה נגד רביב - על-ידי כך שאנשיו חקרו בעצמם את רביב, וכי הפרקליטות חיפתה על מעורבים נוספים. עדנה ארבל השתתפה באותו דיון, בתפקידה כפרקליטת המדינה, וכמי שעסקה בתיק זה. עמי איילון, ראש השב"כ, זומן אף הוא לדיון. בהופיעו בפני חברי הקבינט טען כי השב"כ לא חקר ולא חוקר את רביב בפרשת רצח רבין. יתרה מכך, איילון הסביר זאת בהימנעות מכוונת, כיוון שרביב היה מקור של האירגון ואין זה ראוי שהשב"כ יחקור למעשה את עצמו. הנה הדברים שאמר: "אבישי רביב עצמו נעצר לאחר הרצח. בניגוד לנחקרים אחרים, אבישי רביב לא נחקר על-ידי השב"כ משום שהיה ברור שהוא מקור שב"כ, ולכן לא ראוי שהשב"כ יחקור את עצמו - את מקורותיו. רביב נחקר על-ידי המשטרה והיא זו שערכה לו גם את החקירה וגם את בדיקת הפוליגרף. המשטרה הגיעה למסקנה חד-משמעית שהוא לא ידע על הכוונות של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה. הוא שמע הרבה התבטאויות, הוא שמע גם התבטאויות של יגאל עמיר אך הוא לא האמין שיגאל עמיר מתכוון לממש... ". ובהמשך אמר: "הטענה שלי היא שאסור להעמיד אותו לדין, משום שיש לנו חקירת משטרה שמנקה אותו לחלוטין בעניין הזה, למרות שאתה לא מאמין לכך". חשוב לציין, כי במהלך ישיבת הקבינט שמעה ארבל את דבריו של איילון, ולמרות שידעה היטב כי רביב אכן נחקר על-ידי השב"כ, היא לא תיקנה אותו, לא העירה לו ולא גילתה לחברי הקבינט כי הדברים שונים בתכלית. מי שנאבק להוצאת האמת לאור הוא ח"כ איתן, שלא הירפה בנושא זה, והאשים את ארבל בחיפוי ובטיוח.

עכשיו, עם פתיחת שלב ההוכחות במשפט רביב ועם הישמע העדויות, החל שלב הסרת המסכות. מתברר - למורת רוחם של הפרקליטות והשב"כ - כי האמת מתבררת בבית-המשפט. הפעם בהודאתו האישית של 'כפיר', מפעילו של רביב בשירות, שמסר ב-9 ביולי 2002 (בחקירה ראשית): "... ידעתי על הקשר הקודם בין יגאל לנאשם, ומתוך הנחה שתהיה חקירה הנחנו שנזדקק לאבישי ושמתי אותו בסטנד-ביי, כך שבמידה ובדרג הניהולי תתקבל החלטה להשיג אותו, הוא יהיה זמין. תוך כדי הדרך הביתה, הודיעו לי להזעיק אותו לירושלים לפגישה וכך עשיתי". ש. הפגישה התקיימה? 'כפיר': "כן. בליל הרצח". בא-כוח הנאשם, עו"ד איתן פלג, התנגד למסירת מסמכים מסוימים ואמר, בין היתר: "אנחנו רואים את המהלך החל מהפגישה הזו שהתקיימה בלילה שבין 4 ל-5 בנובמבר (1995, י.י.) ועד 15 או 14 בנובמבר כרצף אחד של פעולות שנעשו כלפי הנאשם עם הנאשם, תשאולים, חקירות. אני בכוונה מתייחס למילים כלליות ולא למילים פרטניות". הנה כי כן, גם אבישי רביב מאשר כי אכן נחקר על-ידי השב"כ. בהמשך הדיון בבית המשפט נשאל 'כפיר': לאור המידע שהוא מסר לכם, בהתייחס למה שהוא ידע או לא ידע, מפנה לסעיף 14, בהתייחס לרצח ראש הממשלה, הפגישה הזו, אתם ראיתם בו מעורב באופן כלשהו ברצח? 'כפיר': "בשלב זה ביקשנו ממנו להשתתף בחקירה. לא ראינו אותו כמי שנעצר לחקירה. בשלב זה ביקשנו ממנו להיעצר על-מנת לסייע בחקירה. אבישי הסכים להיעצר ל-48 שעות וחתם על הסכמה לכך. למחרת הוא נעצר על-ידנו והוכנס למתקן חקירות. הוא לא הובא לבית-המשפט, כי זה היה בהסכמה". ש. בשלב החקירה עצמה של אבישי רביב, אתה חקרת אותו? 'כפיר': "לא (מחוק, י.י.). פגשתי אותו פעמיים - פעם באמצע המעצר ופעם בסופו. אני מדבר על כל תקופת המעצר. אחרי 48 שעות הוא נעצר כחשוד. אני לא זוכר מתי, אך אני זוכר שתי פגישות. פעם תוך כדי המעצר ופעם כשהסתיים". מהדברים עולה בבירור: המידע שמסר איילון לקבינט המדיני-ביטחוני לא היה נכון. השאלה היא מדוע לא פעל איילון לגלות את האמת לקבינט לאחר מכן, אם אכן הוטעה, ובכלל - מדוע לא פעל נגד אותם גורמי שב"כ שמסרו לו, אם בכלל, מידע כוזב. איילון, שהתבקש השבוע להסביר את דבריו לקבינט, אמר: "הכוונה שלי היתה שהשב"כ לא הוביל את החקירה, ולא היה אחראי על חקירתו של רביב". איילון ציין, כי "את פרשיית אבישי רביב למדתי לאורך כל שירותי בשירות ביטחון כללי". לדבריו, בחודש אחד לכהונתו כראש השב"כ נהרגו 67 ישראלים בפעולות טרור ונפצעו 220, כך שרצח רבין, בכל הכבוד, לא היה הדבר הראשון שבו עסק. בעקבות העדות החדשה פנה השבוע ח"כ מיכאל איתן ליועץ המשפטי לממשלה בטענה כי קיימת עתה הוכחה ברורה שנעשה שיבוש בהליכי החקירה בפרשה: "אם נקבל את דבריו הנכוחים והנכונים של מר איילון בקבינט וכי לא היה ראוי שהשב"כ יחקור את עצמו ואת מקורותיו במקרה של חשד לביצוע עבירות פליליות? נשאלת השאלה מי הסמכות הקובעת מתי ראוי ומתי אין זה ראוי שהשב"כ יחקור את מקורותיו? מי היתה הסמכות במקרה זה? מדוע לקח השב"כ פסק זמן של מספר ימים, עד אשר הותר למשטרה לבצע חקירה מטעמה?". בכל מקרה, כותב איתן, לקבינט המדיני-ביטחוני נמסר מידע כוזב והציבור כולו זכאי להבהרות, ועליך - היועץ - מוטלת חובה לפעול בנושא זה. ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה, בשם השב"כ, כי אכן השב"כ חקר את אבישי רביב. עוד נמסר כי אין בידי השב"כ תיעוד של דברי איילון בפני חברי הקבינט.

שמפניה. תוך-כדי עדותו של 'כפיר' התגלה פרט נוסף המצביע על ההתנהלות המוזרה של גורמי התביעה בישראל, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה. כידוע, ימים ספורים לאחר הרצח, חשף העיתונאי אמנון אברמוביץ ב'ערוץ 1' כי אבישי רביבי הוא סוכן שב"כ וכינויו "שמפניה". בעקבות זאת ניתנה הוראה לפתוח נגדו בחקירה פלילית. אברמוביץ נחקר על כך שלא העביר את הידיעה קודם לכן לאישור הצנזורה (מה שנכון), וכן ב"ריגול חמור", לא פחות, לפי סעיף 113א' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הקובע: "מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר 15 שנים". אברמוביץ, שנפצע קשה מאוד במלחמת יום הכיפורים, נחקר כאילו היה בוגד. רק שנים לאחר מכן החליט היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ברגע של שפיות, להימנע מהעמדתו של אברמוביץ לדין, לאחר שזה התחייב להקפיד, להבא, על שמירת החוק, ככל שהדבר נוגע לחובת מסירת ידיעות לאישור מוקדם של הצנזורה. נושא זה הוצג במשך שנים כאילו אברמוביץ פגע, בעצם הפרסום, באחד הסודות הגדולים של השב"כ. אך לא. מתברר, כי שמו של רביב כסוכן השב"כ 'הסתובב' קודם לכן בשטח. לכן מוזר למדי, מדוע נחקר אברמוביץ כאילו עבר עבירה פלילית כאשר פירסם בערוץ 1 מידע שכבר הסתובב בשטח. הנה הדברים שאמר 'כפיר', מפעילו של רביב: "החקירה הסתיימה בשלב הזה, וחשיפת אבישי כסוכן נודעה ברבים. יכול להיות שהיו חשדות בעניין עוד קודם לכן. מבחינתנו אבישי היה במצב שהוא בסופו של דבר, אולי לא ברמה העיתונאית, אך מול תא השטח שבו הוא חי, הוא היה חשוף לגמרי...". ובהמשך, לשאלת בית-המשפט: ש. מתי הוא התחיל להיות חשוד ומתי הפסיק? 'כפיר': ,החשיפה שלו (רביב, י.י.) היתה מבחינתנו דבר שהיה מובן מאליו. יתכן שאמנון אברמוביץ חשף זאת שלושה ימים לאחר-מכן, אך מול השטח הוא היה כבר חשוף".