בימים אלה - עוד בטרם סיימה המשטרה את חקירתה בפרשת ברק ובפרשת שרון, עומדת המשטרה להידרש לפרשה חדשה ובעייתית: חשד לכאורה, לפיו חברת שלג לבן, מימנה שלא כדין את קמפיין הבחירות של פרופ' שמעון שטרית ושל מפלגת העבודה, בבחירות 1998 לראשות העיר ירושלים.
הפרשה החדשה - אותה אנו חושפים כאן לראשונה - מעלה חשש, לפיו חברת שלג לבן, שבבעלות אליהו אורגד - חבר ותיק במפלגת העבודה ומי שהתמודד במוסדותיה לחברות בכנסת - זו המצויה כיום בחקירה בפרשה אחרת (פרשת מכרז הגבולות), מימנה, שלא כדין, לכאורה, את קמפיין הבחירות של פרופ' שטרית ומפלגת העבודה, בהיקף של מאות אלפי ש"ח.
עניין זה מתברר הרחק מעיני הציבור - בבית המשפט השלום בנתניה, במסגרת תביעה שהגישה, למרבה הפרדוכס, חברת שלג לבן, נגד סיעת ירושלים אחת (בראשה עמד שטרית), נגד פרופ' שטרית ונגד מפלגת העבודה. סכום התביעה - 240 אלף ש"ח, מאפשר עתה הצצה נדירה למה שהתרחש אז, בקמפיין הבחירות של שמעון שטרית, שהציג עצמו אז כסיעה עצמאית; ובפועל קיבל ממון פרטי בלתי חוקי לכאורה, מגורם שהינו חלק ממפלגת העבודה.
וכך נוצר מצב מוזר: המעשים הבלתי חוקיים לכאורה, נפרשים בבית המשפט השלום, בהליך אזרחי. צריך רק להתכופף ולהרים. נזכור נא, כי שטרית הינו משפטן בכיר וידוע, שאף נחשב בתקופות מסויימות למועמד לבית המשפט העליון. לכן מוזרה עוד יותר "נפילתו" בפרשה זו. אחרי הכל, כמשפטן הבקיא היטב ברזי החוק, הוא אמור היה להיזהר שלא לחרוג מהחוק.
עד כמה "נפיצה" פרשה זו, ניתן ללמוד ממה שאירע בשבוע שעבר, דבר שהפך לשיחת השבוע בבית משפט השלום בנתניה והחל להסתובב בין כתבי המשפט באזור השרון. השופטת יעל קלוגמן, הדנה בתיק זה, נאלצה בשבוע שעבר להפסיק את המשפט, כדי לאפשר להביא את פרטי הפרשה לידיעת היועץ המשפטי לממשלה - כדי שזה יבחן האם להורות על פתיחת חקירה פלילית ו/או להצטרף להליך האזרחי.
השופטת עצמה אמרה במהלך הדיון, כי היא נאלצת לנהוג כך, כדי שחלילה ההליך הפלילי שייפתח, אם ייפתח, לא ישובש כבר בשלב זה - בעצם קבלת העדויות מהצדדים בהליך אזרחי. השופטת אף קטעה את עדותו של יובל אורגד (מנכ"ל שלג לבן), אחיו של אליהו אורגד, שהיה בעיצומה של חקירה נגדית. על אורגד נאסר לדבר, גם לא עם אחיו הגדול (אליהו אורגד), בעניין פרשה זו. השופטת נתנה שהות בידי עו"ד אלדד יניב, המייצג את סיעת העבודה בתיק זה ומשמש גם יועצה המשפטי של סיעת העבודה, לבחון האם ברצונו לייזום פנייה אל היועץ המשפטי לממשלה.
ביסוד הפרשה, עומד האיסור בחוק מימון מפלגות, האוסר על סיעה או רשימת מועמדים לקבל הלוואה אלא מתאגיד בנקאי. על-פי חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), נאסר על סיעה, רשימה או מועמד, לקבל במישרין או בעקיפין כל תרומה מתאגיד בארץ או בחו"ל.
והנה, מהמידע הנחשף במהלך התביעה מתבררות העובדות הבאות: שלג לבן מימנה תשלום שכר לעשרות פעילים, בהיקף כספי של מאות אלפי ש"ח, לתקופה של 60 יום; בתמורה לכך הובטחה לשלג לבן עמלה בשיעור של 20%. אלא שהעניינים הסתבכו: שטרית הפסיד בבחירות. הוא וסיעתו נקלעו להוצאות וחובות כבדים, אותם הם אינם מסוגלים לשלם. לכן פנה שטרית לסיעת העבודה, וביקשה לממן חלק מההוצאות. סיעת העבודה, אשר בשלב מסויים נתנה את תמיכתה לשטרית, מוצאת עצמה במצב מביך: בשל המצוקה הכספית אליה נקלעה, היא אינה יכולה לגלות נדיבות ולשלם הוצאות להם אינה אחראית; ומאידך - אם תסכים לשלמם, היא עלולה למצוא עצמה במצב שבו היא נותנת למעשה הכשר לעבירה לכאורה על חוק מימון מפלגות.
כאמור, הראיות לכאורה, למרבה הפרדוכס, מתועדות במסמכים ובתצהירים עליהם חתמו הצדדים. בתצהיר עליו חתם בעליה של שלג לבן, אליהו אורגד, הוא כתב:
"פרופ' שמעון שטרית הודיע לנו, כי הוא מתמודד לתפקיד ראש עיריית ירושלים במסגרת סיעתו - סיעת ירושלים אחת, וביקש כי נסייע לו כספית ונממן את עלות שכרם של עובדי הסיעה ופעיליה לתקופה שקדמה לבחירות לעיריית ירושלים".
מנכ"ל שלג לבן, יובל אורגד, כתב בתצהירו:
"פרופ' שטרית הודיע לנו, כי הוא מתמודד לתפקיד ראש עיריית ירושלים במסגרת סיעתו סיעת ירושלים אחת, וביקש כי אני אסייע לו כספית ואממן את עלות שכרם של עובדי הסיעה ופעיליה לתקופה שקדמה לבחירות לעיריית ירושלים".
בתביעה עצמה שהגישה שלג לבן נטען:
"בחודש יולי 1998 פנה נתבע 2 [פרופ' שמעון שטרית, .י.י] למר אלי אורגד מנהלה של התובעת אשר הכירו אישית כאיש עסקים וביקש כי התובעת תממן את עלות שכרם של עובדי הסיעה ופעיליה, לתקופה שקדמה לבחירות לעיריית ירושלים, כאשר התשלום יתבצע לפי דוחות עבודה שיימסרו על-ידי נתבעת 1 [סיעת ירושלים אחת, י.י.] לתובעת".
פרופ' שמעון שטרית, בתצהירו, מאשר למעשה כי שלג לבן שימשה כ"צינור" מימון להעסקת העובדים-הפעילים בקמפיין הבחירות. שטרית כופר בזכותה של שלג לבן לקבל עמלה בשיעור של 20% (לחודשיים). לגישתו, עמלה בשיעור זה נהוגה בעת שהחברה מספקת עובדים, ולא כאשר היא משמשת "בסך הכל" צינור מימון. בתצהיר כתב, בין היתר:
"... לאור העובדה ששלג לבן לא סיפקה ולא נדרשה לספק כל שירותי איתור וגיוס עובדים, שכן סוכם כי הסיעה היא זו שתגיש לשלג לבן את רשימת העובדים".
במהלך עדותו, בחקירה הנגדית, אישר יובל אורגד את גרעין הפרשה. לטענתו, עורך הדין שייצג את שלג לבן ניסח את התצהיר באופן שגוי (ועל כך הוא החליפו). עתה מיוצגים אורגד ושלג לבן על-ידי עורכי הדין אילן כהן ושי בן-נתן. שטרית וסיעת ירושלים אחת מיוצגים על-ידי עו"ד ליאור איזנפלד.
אורגד אמר בחקירה הנגדית, כי חלק מהעובדים גייסה שלג לבן ומימנה את שכרם, כמקובל לגבי חברות כוח אדם (שזה עיסוקה). ואולם, הוא ניסה להפחית מחשיבות החלק השני של העסקה - מימון תמורת 20%. בכך ביקש למשוך ידיו מהתצהיר עליו הוא חתם אישית. בחקירה הנגדית, ולאחר שהתפתל לא מעט, אמר את הדברים הבאים בחקירה נגדית לעו"ד אלדד יניב, המדברים בעדם:
ש. באשר לחלק שגוייס על-ידי המטה, העובדים האלה אותרו וגוייסו על-ידי המטה בירושלים.
ת. נכון.
ש. המטה בירושלים העביר לכם את השמות שלהם למשרדכם בתל אביב.
ת. נכון, רק המשרד בנתניה.
ש. מה שאתם עשיתים זה לשלם את שכרם בצירוף הרווח שלכם.
ת. נכון.
[...]
ש. האם אתה מסכים לאמירה שהיתה קבוצה של עובדים שלא אותרה וגוייסה על-ידי שלג לבן אלא על-ידי הסיעה בירושלים?
ת. כן.
ש. ושלג לבן שילמה עלות שכרם על-פי דיווח מהלקוח?
ת. כן.
סיעת העבודה מבקשת עתה לדחות את התביעה על הסף, ואף לבחון הפניית תשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה - כדי שיורה על פתיחת חקירה פלילית. לא ייתכן, נטען, כי הסיעה תידרש עתה לשלם בגין קמפיין בחירות שנוהל שלא כדין; לא ייתכן ששלג לבן תדרוש עתה לקבל כספים בריבית נשך (20% לחודשיים), למרות שחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות הגביל אותה עת את שיעור ההלוואות לכ-15% בלבד, בחישוב שנתי.
השופטת יעל קלוגמן הורתה לצדדים להגיש את עיקרי טענותיהם/תשובותיהם, קודם שתכריע בפרשה. השופטת החליטה, כי סמוך לפגרה היא תקבל החלטה האם יש לפנות רשמית ליועץ המשפטי לממשלה ולהעביר אליו את החומר שהתגלה בתיק זה. עד אז, קבעה, הליכי המשפט מופסקים בזאת.
