חשיפה: כיצד בוחש האיחוד האירופי בעניינים פוליטיים במדינת ישראל

מדינות אירופה, ככלל, נושפות בעורפה של ישראל. במאבק המדיני-ביטחוני ישראל-פלשתינים, הן תומכות במאבק הפלשתינים. זה אינו סוד גדול. על-פי שיקוף מדיניותם, דמם של הפלשתינים סמוק יותר. די היה השבוע לבחון את התנהגות תחנת הטלוויזיה של ה-B.B.C, בתחקיר שערכה ופירסמה, שבו הוצג ראש הממשלה אריאל שרון - "כנאשם", וכאיש האחראי לטבח הנורא בסברא ושתילה, כדי להבין את האופן המגמתי שבה מטופלת מדינת ישראל הן על-ידי ממשלות במדינות אירופה עצמן, והן באמצעות ארגונים שונים של מדינות אירופה. לו היה מדובר "רק" בתמיכה ובהסתה כנגד מדינת ישראל ומנהיגיה, היה ניתן להדוף זת בקלות יחסית. אך לא. הסיפור שלנו כאן נוגע למעורבות עמוקה עוד יותר מצד מדינות אירופה, התערבות גסה לכאורה - ממש בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. בכסף גדול יחסית. המעורבות נעשית בגלוי, כביכול, באמצעות עמותות ישראליות וגופים ציבוריים. אלא שהדברים אינם כפי שהם נראים: הפעילות נסתרת מעיני הציבור. ההחלטות מתקבלות במרכז האיחוד האירופי בבריסל. מקבלי ההחלטות אינם ישראלים, ועל כן פעילותם פנימה - אל תוך ישראל, אינה מבוקרת כדבעי. יתירה מכך: אותם גורמים המקבלים מהם תמיכות, בהיקף של מאות אלפי דולרים, אינם ממהרים לחשוף זאת ברבים. מכל מני סיבות. יאמר כבר כאן: האיחוד האירופי מקיים, תומך ומממן פעילות עניפה וברוכה בישראל. הוא תומך, בין היתר, בפרויקטים הומניים, וכן בפעילות שיש בה כדי לקרב בין ישראלים לערבים. עשרות מיליוני דולרים תורם האיחוד למטרות טובות וראויות. יחד עם זאת, חלק מהתמיכות/תרומות שהוא מעביר כסיוע, ניתנות - כך לפחות על-פי ניירות העבודה של האיחוד האירופי עצמו - להשגת מטרות פוליטיות. לעיתים נעשה הדבר תוך שיתוף פעולה מצד מקבל הסיוע, שנהנה לקבל את הכספים ולפעול ליישום מטרות האיחוד האירופי. במקרים אחרים נעשה הדבר תוך מה שנראה כעצימת עיניים, היינו: מקבל הכספים לא בוחל בקבלתם, גם אם נראה, על פניו, כי לנותנם יש כוונות פוליטיות העלולות לפגוע במרקם החברתי בישראל ולהטות מצביעים מצד לצד. נציג כאן כמה מהן, וזאת מתוך מידע בלעדי שהובא לידיעתי על אודות פעילות האיחוד, ולאחר בירור שערכתי עם הנוגעים בדבר.

ביום 29.9.99 קיימה ועדת התמיכות של האיחוד האירופי ישיבה. על סדר היום: מתן תמיכה לעמותה חדשה - "מכון לדמוקרטיה ומנהיגות לעולים" (מד"ע), בראשו עומד חבר הכנסת רומן ברונפמן. בפני האיחוד הונחה הצעה לאשר סכום של 400 אלף יורו (כ-320 אלף דולר), סכום השווה ל-%40 מסך הפרויקט ששמו כונה: "אימפקט". על-פי הפרוטוקול, מטרת היזמים ובהם ח"כ רומן ברונפמן, היא לטפח מנהיגות ומעורבות חברתית מצד עולי מדינות חבר העמים. אלא שלאיחוד האירופי היתה מטרה נוספת, חשובה לאיחוד עוד יותר: להשפיע על המהלכים בישראל, ולגרום למעבר של אזרחים בעלי זכות בחירה, מתמיכה במחנה הימין - שבראשו עמד אז בנימין נתניהו, למחנה השמאל, בראשו עמד אז אהוד ברק. בפרוטוקול הישיבה נאמר, בין היתר: דה אוג'דה הציג את הפרויקט באומרו שמטרתו להביא את המהגרים הרוסים בישראל לתוך מחנה השלום. הוא הסביר שאין חפיפה או כפל בין פעילות עמותת שלום עכשיו לבין עמותה זו, שנועדה לעולים מברית המועצות. פרויקט אימפקט מובל על-ידי עולה חדש מרוסיה, ח"כ רומן ברונפמן, חבר מפלגת המרכז הרוסית "ישראל בעליה", שמהווה חלק מקואליציית ממשלת ברק. זה מבטיח משקל פוליטי מספק, וגישה שונה. הפעילויות יכילו קמפיין למודעות ציבורית ושלום, וסימינרים חינוכיים בקהילה הרוסית. הקהילה הרוסית הצביעה באופן גורף לנתניהו ב-1996, ונעו לעבר ברק ב-1999. לאור הרקע הזה, מר דופלה הוסיף שתמיכת האיחוד האירופי בחינוך לשלום בקבוצות ציבוריות חשובות כאלו בישראל תהיה השקעה טובה. כך, כאמור, נכתב בפרוטוקול. במסמך נלווה צויינו אנשי הקשר, וכן מספר החשבון של העמותה (בנק הפועלים, סניף אסיה תל אביב, ח-ן 294110). הכסף הועבר בסופו של דבר רק בדצמבר 2000, בשל בעיות פנימיות בתוך מד"ע, שבאו לידי ביטוי בעיכוב הקמת אורגניה, לרבות מינוי מנכ"ל. מהדברים שלעיל נראה בבירור, כי האיחוד האירופי ביקש לתמוך במגמה של מעבר מצביעים, ממחנה השמאל לימין. ההחלטה התקבלה בעיתוי רגיש: באותה עת ישב אהוד ברק בכסאו כחודשיים (הממשלה הושבעה בספטמבר 1999). מדינות אירופה היו מרוצות: נתניהו סולק מהשלטון. ישראל בעליה השתתפה בקואליציה שהקים ברק. ישראל בעליה, בראשה עמד השר נתן שרנסקי, נחשבה למרכיב חשוב ביותר בקואליציית השלום של ברק. רומן ברונפמן אומנם עזב את ישראל בעליה כמה חודשים קודם לכן (ביוני 1999). אלא שלמרות זאת, ברונפמן היה מזוהה עם הזרם אותו הוביל שרנסקי - חיזוק העולים החדשים, וגיבושם לכוח פוליטי מכריע בישראל. הטיפול בברונפמן מצד האיחוד האירופי נראה כמתן תרומה/תמיכה למכון שהוא עומד בראשו. דבר זה עלול לעורר שאלות, במיוחד אם בוחנים זאת לאור חוק מימון מפלגות - האוסר על חברי כנסת קבלת תרומות/תמיכות באופן הנוגד חוק זה. וכאן מדובר הרי מפורשות בסיוע כספי למטרות פוליטיות, לפחות מצד נותן התמיכה/תרומה. ביום ד' השבוע (20.6.01) שאלתי את ברונפמן, האם קיבל "מכון לדמוקרטיה ומנהיגות לעולם" (מד"ע) 400 אלף יורו מהאיחוד האירופי; ואם כן - מתי; הוא השיב בחיוב, ואמר כי הסכום ניתן בדצמבר 2000. ברונפמן ביקש להדגיש, כי לתמיכה שניתנה אין קשר לפעילות פוליטית, וכי הכספים לא מיועדים למטרות פוליטיות. הוא ציין, כי המכון הוא א-פוליטי, וכי עד עתה לא הוצא אפילו שקל אחד מסכום זה - וזאת בשל עיכובים אצלם בהקמת אורגני המכון. שאלתי עוד, האם נוכח זאת אין לראות בכספים שהועברו כסיוע, כתרומה לכל דבר ועניין, דבר העומד לכאורה בסתירה לחוק מימון מפלגות. ברונפמן נבעת משאלה זו: אין מדובר בתרומה, חזר והדגיש ואף קבל על עצם השאלה. המדובר, אמר, במתן סיוע לפרויקט חברתי א-פוליטי, שעם מטרותיו יכול כל אחד להזדהות. "המטרות של המכון הן טהורות", אמר. ברונפמן אמר עוד, כי לצורך קבלת הסיוע הוא עמד בקשר עם נציגי האיחוד בבריסל, בתיווך השגרירות. פרט נוסף חשוב שביקש ברונפמן להדגיש: "אני אחראי למה שאני כתבתי. לא למה שכתבו באיחוד. אני לא היית חלק מהקואליציה של ברק. החל מ-1999 הייתי באופוזיציה לברק ולשרון. עזבתי את ישראל בעליה ביוני 1999. יצאתי משם. אני וחבר הכנסת אלכסנדר צינקר, והקמנו את סיעת "הבחירה הדמוקרטית". אנחנו אופוזיציה. אנחנו לא חלק מהקואליציה הנוכחית, וגם לא הקודמת". ברונפמן אמר, כי ביוני 1999 (ערב כינון ממשלתו של ברק) הוא פרש מישראל בעליה, "לאחר שהייתי חלוק בגישה של שרנסקי בהסכמים הקואליציוניים, וגם ברצונו להנהיג הסדרים מסוימים בסיעה. ולכן פרשתי. בתגובתו לשאלות שהוצגו בפנו בכתב, השיב ברונפמן במכתב, כי: כספי התמיכה ניתנו לעמותה לצורך קידום תוכניות קהילתיות ותוכניות לעידוד מנהיגות צעירה בקרב העולים, וזאת במסגרת מטרותיה של העמותה, שעיקרן פעילות בקרב עולים חדשים בארבעה תחומים: דמוקרטיה, מנהיגות, שלום ותקשורת. "העמותה מעולם לא נימקה בקשת תמיכה כלשהי מהאיחוד האירופי, או מכל גורם אחר, בצורך פוליטי, כאמור במכתבך. למעשה, בתקופת מערכת הבחירות בשנת 1999, העמותה כלל לא היתה פעילה ולא הוציאה כספים כלשהם. יתירה מכך, העמותה גם מעולם לא עסקה בפעילות כלשהי שענייניה תמיכה במועמד פוליטי זה או אחר, ולא הוציאה כספים בקשר לפעילות כאמור".

גם לארגון ארבע אמהות - שפעל ליציאת צה"ל מלבנון למרות המחלוקת הקשה בציבור - אושרה תמיכה. בישיבה מיום 29.9.99 הוקצבו 250 אלף יורו לארגון ארבע אמהות. גם כאן חזר על עצמו אותו סיפור: נטיית האיחוד לטפח קבוצות בישראל, המבקשות להשיג יעדים פוליטיים השנויים במחלוקת. איש הקשר בעמותה זו היתה רונית נחמיאס, הידועה בפעלתנותה הרבה לפינוי צה"ל מלבנון. בפרוטוקול הישיבה הסביר דה אוג'דה את החשיבות והייחודיות של הפרויקט. מטרתו, אמר, היא לאתחל לראשונה דיאלוג בין נשים ישראליות ולבנוניות, כדי לבנות בסיס לקשר רב יותר כאשר ישראל תיסוג מדרום לבנון. לפרויקט, אמר, "יש את תמיכתו של יוסי ביילין, שר המשפטים הישראלי ודמות מרכזית בתהליך השלום". הפעילות תכלול מסע לחינוך ציבורי וסמינרי לימוד בנהיגות נשים. נאמר עוד, כי האיחוד האירופי יהיה התורם היחיד כרגע, אבל כשהפרויקט ייצא לדרך, תורמים נוספים צפויים לתמוך בו. רונית נחמיאס אישרה את הדברים. היא ציינה, כי אכן עמותת ארבע אמהות ביקשה סיוע. הסיוע אומנם אושר, אך בסופו של דבר לא ניתן נוכח פינוי לבנון והתפרקות ארגון ארבע אמהות.

ארגון שלום עכשיו נחשב קליינט ותיק של האיחוד האירופי. הארגון מפעיל בו-זמנית כמה פרויקטים, וגם בגין הפרויקט שלהלן ביקש סיוע מהאיחוד האירופי. ואכן, ועדת התמיכות של האיחוד אישרה ביום 29.9.99 לעמותה זו תמיכה בסך 400 אלף יורו. בפרוטוקול נאמר, כי סיוע זה נועד לממן פרויקט לצדק סוציאלי, שעיקרו חינוך ציבורי לשלום. הפעילות תתמקד, נאמר בפרוטוקול, בקבוצה חברתית שבאופן מסורתי מחזיקה בדעות אנטי שלום ואשר הצביעו ליכוד. יהיה זה חשוב להציג בפניהם את ההטבות של השלום. אכן, מהנוסח שלעיל ניתן ללמוד בנקל: האיחוד מבקש לייצור סחף מימין לשמאל. ז'נט אביעד, האחראית על פרויקט זה במסגרת שלום עכשיו, אמרה לי בתגובה כבר לפני מסר שבועות, כי אכן - הפרויקט אושר על-ידי האיחוד האירופי. אך כסף עדיין לא ניתן. היא ציינה, כי מדובר בפרויקט שנועד לסייע לישראלים ולפלשתינים, וכי שלום עכשיו מצפים לקבל בקרוב את הכסף. אביעד לא ראתה בכך כל פסול.

האיחוד האירופי פועל כבר שנים רבות, ובנחישות, לטירפוד בניה יהודית בירושלים. מדיניות החוץ של אירופה הינה גלויה בנושא זה. אך הנה מתברר, כי האיחוד פועל גם מאחורי הקלעים, מעודד ומממן ישראלים-יהודים - כדי שיפעלו לסיכול בניה בירושלים, במקומות בהם קיימת התנגדות פלשתינית עזה. במסגרת זו אישרה ועדת התמיכות של האיחוד ביום 29.9.99 תמיכות בסכום של 0.5 מיליון יורו, לפחות: 250 אלף יורו ל"ועדה נגד הריסת בתים"; ועוד 250 אלף יורו לעמותת "עיר שלם" - שעם ראשיה נימנית כיום ז'נט אביעד (הפעילה גם בשלום עכשיו). בדיון שהתקיים בנושא זה בפני ועדת התמיכות נאמר, כי יש לפעול להגברת מודעות חברתית ופעילות קונקרטית כנגד המנהג של הפקעת אדמה והשמדת בתים על-ידי צבא הישראלי בגדה המערבית. באשר לפעילותה של עיר שלם נאמרו דברים נחרצים עוד יותר: מנהל המרכז, נאמר בפרוטוקול, עו"ד דני זיידמן (היה האיש שהפעיל את עמותת עיר שלם), בעזרת כמה מומחים, הוא מהפעילים המשפטיים המוערכים והמצליחים ביותר בנושא ירושלים. במאי 1999 הוא השיג צו ביניים מבית המשפט העליון, שקבע שהחלטת ממשלת נתניהו לפנות את האוריינט האוס במזרח ירושלים היא בטלה מעיקרה, ובכך חסך משבר מסוכן שיכול היה להסתיים במאבק פיזי בין הישראלים לפלשתינים. ובהמשך מוצע לייעד חלק מהכספים ל"שרות משפטי": רישום והגשת בקשות, הכנות כתבים ופרשנות להצעות ופתרונות מעשיים לחלק מהבעיות שמגיעות לבתי המשפט - כולל הר חומה, ראס אל-עמוד, סילואן, פיתוח יהודי של אתרים ברובע המוסלמי של העיר העתירה, האוריינט האוס".

ההחלטות הנ"ל מדברות בעדן. נראה מהן בבירור: האיחוד האירופי מתערב בענייניה הפנימיים של ישראל. השאלה היא מי מפקח על זרימת הכספים בארץ לגורמים השונים, ומדוע פותחת מדינה דמוקרטית את שעריה לבחישות בצד מדינות אחרות, גם אם הן נחשבות ידידותיות.