הזיגזג של יוסי שריד

יוסי שריד נחשב לאיש עתיר זכויות. 25 שנה הוא מכהן כחבר כנסת. הוא כיהן בתפקיד השר לאיכות הסביבה בממשלה הקודמת ונחשב לשר מצליח. הוא מוכר כאיש שנון, ידען ובעל רעיונות פוליטיים מעניינים. בימים אלה הוא עומד בראש תנועת מרצ, מכהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון וחבר בוועדת העלייה והקליטה. דווקא בשל כל זאת, ניכרת חשיבות מרובה לחשיפת התצהיר החדש שהגיש ביוני 1998 [הכוזב, כפי שיובהר להלן] לבית המשפט השלום בתל אביב, במסגרת תביעה שהגיש נגדו העיתונאי-סופר יאיר קוטלר. העימות החדש בין קוטלר לבין ח"כ שריד פרץ בראשית 1997. העיתונאי-סופר ישעיהו בן-פורת כתב ספר חדש - 'שיחות על יוסי שריד', ובו צוטט שריד, בהתייחסו לקוטלר: "הגשתי לשניצר [עורך מעריב באותה עת, י.י.] את העדויות והתצהירים, כולל של רבין, אבא אבן, ויקטור שם-טוב, אהרון יריב מי לא, וקוטלר פוטר ממעריב...". שריד התייחס לחשיפות ב-1982 בעיתון מעריב, בהם פירסם קוטלר כי שריד הינו עסקן נטול אידיאולוגיה וחזון, אופורתוניסט חסר זכות קיום עצמאית, אשר הגיע למעמדו אך ורק בזכות קשריו עם עיתונאים. שריד פירסם אותה תקופה מאמר תגובה, ובו האשים את קוטלר בפירסם שקרים. העימות בין השניים הסתכם אז בפירסומים הדדיים במעריב ואף מחוצה לו, בדרישת שריד לפטר את קוטלר ממעריב, אך לא בבירור משפטי. עתה, כאמור - בעקבות דברי שריד לבן-פורת, נזעק קוטלר להגן על שמו. בתביעה שהגיש ב-1997 נגד שריד, נגד בן-פורת ונגד ספריית הפועלים בע"מ (המו"ל), הוא טען כי הפירסום לפיו פוטר ממעריב, הינו שקר חמור ומוחלט. פרשתי מרצוני החופשי, טען, לאחר שקיבלתי בפברואר 1983 הצעה מחברת איטן תקשורת בע"מ לקבל את תפקיד העורך הראשי בחברה שעמדה להוציא לאור רשת מקומונים. אין מדובר בפירסום שקר סתם, טען, אלא בפירסום שנועד להתנקם בי, ולהציגני כמי שפוטר בגין הפירסומים בעניין שריד - שהופרכו, כביכול, מכל וכל. 500 אלף ש"ח והתנצלות דרש קוטלר. לכתב התביעה הוא צירף את מכתב ההתפטרות שהגיש במרס 1983 למעריב, ואת מכתב התשובה שקיבל מהעורך דאז שמואל שניצר, שבו נכתב: "יאיר יקר. אני רושם בצער את החלטתך לפרוש ממעריב. חששתי שכך תחליט, כאשר באת וסיפרת לי על ההצעות שהוגשו לך על-ידי איטן...".

השתלשלות העניינים לאחר מכן מעידה על הגירסה המזוגזגת של שריד. לא נלאה את הקורא בדקדוקי התביעה וההגנה. קוטלר ושריד הינם טרחנים לא קטנים, הסוחבים יריבות אישית רבת שנים. אציג כאן את העובדות החדשות, הנוגעות לגילוי שלנו כאן אודות התצהיר בכתב ההגנה שהוגש ב-1997 בשמו של שריד ויתר הנתבעים: "... כל האמור בקטע נשוא התביעה הוא אמת ונכון והיה בו עניין ציבורי, וכי יש בידם ראיות אשר יעידו על כך". בדיון שהתקיים ביום 21.12.97, לאחר שהנתבעים הביעו נכונות עקרונית להתנצל, החליט השופט להעביר את הסיכסוך להליך פישור. הליך זה לא עלה יפה. בדיון נוסף שהתקיים ביום 2.2.98 בפני סגן נשיא בית המשפט השלום בתל אביב, השופט אברהם טל, אמרו הנתבעים לפרוטוקול, באמצעות בא-כוחם: "לאחר הגשת התביעה ביצעו הנתבעים בדיקות נוספות לגבי תוכן הפירסום והיום הם מוכנים להתנצל בפני התובע, כפי שדרש מהם לפני הגשת התביעה". שריד הוסיף באותו דיון, בקולו הוא: "באת-כוחי ייעצה לי להתנצל ומאחר ואינני מעוניין בהארכת ההליכים, אני מוכן להתנצל". קוטלר לא היה מוכן להסתפק בהתנצלות. הוא עמד על תשלום פיצוי כספי, עקב הנזק שנגרם לו. ביוני 1998 הגיש שריד (יחד עם יתר הנתבעים) כתב הגנה מתוקן, באופן העומד בסתירה לכאורה להצהרתו בבית המשפט, ובו טען: "כל האמור בקטע נשוא התביעה הוא אמת ונכון והיה בו עניין ציבורי, וכי יש בידם ראיות אשר יעידו על כך". באותו חודש הגיש שריד לבית המשפט תצהיר עליו חתם, ובו הצהיר, בין היתר: "כל אשר אמרתי בקטע הנ"ל הינו אמת, ומכל מקום נאמר על-ידי מתוך אמונה כנה ובתום לב שהדברים אמת, ואמיתותם אף אושרה בדיעבד". ובמילים פשוטות: שריד מסר כאן לכאורה תצהיר כוזב, שהרי קודם לכן כבר הודה כי הפירסום אינו נכון.

בדיון שהתקיים ביוני 1998 בפני השופט אילן ש. שילה, הסכימו הצדדים להתדיין ביניהם על נוסח התנצלות, ואת שיעור הפיצוי להשאיר לשיקול דעת בית המשפט. עו"ד אלדד יניב ממשרד מוריץ ויסגלס אלמגור ושות' ייצג את קוטלר. הנתבעים יוצגו על-ידי עו"ד סמדר בן-נתן, ממשרד שבראשו עומד אביגדור פלדמן. ואכן, בספטמבר 1998 הגיעו הצדדים להסכם לפיו יפרסמו שריד ויתר הנתבעים התנצלות בפני קוטלר, במודעות בעיתונים ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. מדובר בהתנצלות גורפת ולהלן עיקריה: "ח"כ יוסי שריד, העיתונאי מר ישעיהו בן-פורת והמו"ל של ספריית הפועלים מר נתן שחם, מביעים בזאת התנצלותם הכנה בפני העיתונאי מר יאיר קוטלר על דברי לשון הרע שפורסמו בספר 'שיחות עם יוסי שריד', שיצא לאור בתל אביב ב-1997, בהוצאת ספריית הפועלים. לאחר בדיקת העובדות התברר כי מר יאיר קוטלר פרש מעבודתו כעיתונאי בכיר במעריב מרצונו החופשי והטוב לאחר שנענה בחיוב לפניית רשת המקומונים איטן תקשורת בע"מ בקיץ 83' לשמש עורך ראשי של מקומון תל אביב". בנוסף התחייבו הנתבעים, לשלוח מדבקות הכוללות את נוסח ההתנצלות לחנויות ולסוכנויות הספרים אליהן הופץ הספר, להדביקן על גבי הספרים שעדיין לא הופצו, ובמקביל - להשמיט את הפירסום הכוזב מכל פירסום של הספר. בהסכם נקבע עוד, כי ההחלטה בדבר פיצוי כספי והוצאות התובע, תימסר לשיקול דעתו של בית המשפט. ההסכם, הכולל כאמור את נוסח ההתנצלות, הוגש לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. בדיון שבו הועלו הטיעונים באשר לגובה הפיצוי, אמר שריד, באמצעות באת-כוחו: "אין חולק שפורסמה לשון הרע נגד התובע. יש לכמת את הפיצוי שיתקן את העוול...". השופט שילה, אליו הועברה ההכרעה בנושא הכספי, פסק: פיצוי בסך 30 אלף ש"ח לקוטלר, ועוד הוצאות המשפט ובנוסף 20 אלף ש"ח שכר טירחת עורכי הדין.

קוטלר יצא איפוא כשידו על העליונה. הוא הוכיח ששריד פירסם עליו לשון הרע. מה שמעניין אותנו כאמור, מפאת מעמדו הציבורי המיוחד, הוא דווקא התנהגותו של שריד תוך-כדי המשפט, וליתר דיוק - התצהיר הבעייתי שהגיש, ובו טען שהדברים שאמר הינם אמת, וזאת לאחר שכבר קודם לכן הסכים להתנצל עליהם.

התנהגותו של שריד לא הסתכמה רק בגירסה המזוגזגת שהציג בבית המשפט. ביקשתי השבוע את תגובתו לתצהיר שהגיש. שאלתי כיצד מתיישבים דבריו בתצהיר ("אמת דיברתי") עם הודעתו קודם-לכן לבית המשפט על הסכמתו להתנצל. ומה אומר עתה שריד: "אני מערער למחוזי על כל פסק הדין. אין שום בעיה עם הפירסום. הפירסום, כפי שהופע בספר, הוא בגדר של אמת דיברתי. אני משוכנע שביסוד הדברים שנאמרו, אמת דיברתי". מיותר כמעט לציין: מעשית לא ניתן לערער על נוסח התנצלות, שלה ניתן (בהסכמת שריד) תוקף של פסק דין. מה שפתוח בפני שריד זה לערער על גובה הסכום ועל מיקום המודעות שיפורסמו, ובזאת אין כמובן עניין ציבורי מיוחד. יאיר קוטלר, שנדהם מדבריו של שריד, מסר בתגובה: "מה יש לי להגיד? השופט קבע מי הוציא לעז נגד מי. מה ששריד עצמו הודיע שהוא מתנצל". ___________________ את התחקיר פירסמתי במעריב ביום 27.11.98. עקב איזכורו בימים אלה הוא מובא כאן עם שינויים קלים.