הספר של רובינשטיין היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, התכבד באחרונה בהוצאתו לאור של ספרו: "נתיבי ממשל ומשפט", בהוצאה לאור של משרד הביטחון. בפברואר השנה הסתיימה מלאכת הכתיבה של הספר, המחזיק יותר מ-500 עמודים.
בספר ארבעה שערים: המשפט הציבורי והמאבק על שלטון החוק; זכויות יסוד וזכויות בכלל; שופטי ישראל וזיכרון השואה והמאבק באנטישמיות. ניכר בספר שהוא מושקע ומוקפד. כל מי שמצוי במלאכת הכתיבה וההפקה, יודע עד כמה מדובר בתהליך שוחק ומפרך, וגם בעלויות נכבדות. יחסית, כמובן. בטור ההוצאות יש לזקוף, בין היתר, הגהות, הכנה לדפוס, סידור המפתחות ועוד. כאשר מדובר בספר מקצועי, עלויות אלה עשויות להגיע לעשרות אלפי שקלים. רובינשטיין אמור היה לממן זאת מכיסו, או לחילופין - למצוא מקור מימון לגיטימי.
אלא שמתברר, כי רובינשטיין, הצדקן הגדול מרחוב צ'אלח א-דין, סידר לעצמו עזרה מסוימת, מבלי לשלם מכיסו עבורה. הוא השתמש לשם כך בשירותיה של מתמחה, שהועסקה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה.
סעיף 33 לחוק לשכת עורכי הדין קובע: "לא יעסיק מאמן מתמחה אלא בעבודה משפטית"; בסעיף 8 לכללי לשכת עורכי הדין נקבע: "מתמחה יעסוק בהתמחות לפחות 36 שעות בשבוע"; סעיף 9 לכללים קובע: "לא יעבוד מתמחה בתקופת התמחותו עבודה קבועה אחרת, אלא בהיתר מאת הלשכה. הלשכה רשאית שלא להביא בחשבון את תקופת התמחותו שבה עבד המתמחה כאמור, ללא היתר הלשכה".
העוזרת של רובינשטיין רובינשטיין עצמו מגלה בספרו כי השתמש בשירותיה של מתמחה. הנה הדברים:
"תודה מיוחדת, גדולה ומשמעותית, אני חב לעורכת הדין דורית יפרח, כיום בפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי). הכרתי את דורית כחיילת בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, והיא עזרה על ידי בכישרון בעת המשא-ומתן לשלום עם ירדן ב-1995-1994. אמרתי לה אז - כשטרם שקלה ללמוד משפטים - כי אם תלמד משפטים אשמח להציע לה התמחות בפיקוחי. ואכן, לימים היתה למתמחה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. היא סייעה במסירות באופנים שונים, והשקיעה זמן ומאמץ בהכנת ספר זה לדפוס, בתקופות של עומס מיוחד בעבודתי, ועצותיה שוקעו בעריכתו. כמו כן ערכה את המפתחות שבסוף הספר".
רובינשטיין מספר אפוא, כי הבטיח ליפרח עוד כשהיתה חיילת, סידור התמחות בלשכתו. נזכור נא: מאות סטודנטים מתדפקים, מדי שנה, על דלתות משרד המשפטים, כדי להתקבל להתמחות. אחרי הכל: פרקליטות המדינה, ובוודאי לישכת היועץ המשפטי לממשלה, נמנים עם המקומות המבוקשים על-ידי מתמחים. סוד גלוי הוא, כי התמחות בלשכת היועץ כמוהה ככרטיס כניסה מצוין לטפס הלאה: לעבודה בפרקליטות ובמקומות מבוקשים אחרים, כפי שאכן אירע - יפרח התקבלה בתום התמחותה לפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי).
אין באמור כאן כדי להטיל ספק בכישוריה של יפרח, אלא כדי לחדד את העובדה הבאה: רובינשטיין הבטיח לקבלה כמתמחה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה (שזה, כידוע, אינו עסקו הפרטי) עוד כשהיתה חיילת ובטרם הלכה ללמוד משפטים, מבלי לדעת מראש מה יהיו ציוניה. ועתה השתמש בשירותיה כדי שתבצע עבורו עבודה פרטית - סיוע בהוצאה לאור של ספרו האישי.
"ניקיון הדעת", לכלוך הידיים היחס המיוחד כלפיה, הוא שהוביל, ככל הנראה, לחטאו הנוכחי של רובינשטיין. מה פשר העסקתה בהפקת ספרו? כיצד קורה שרובינשטיין משתמש במתמחה, הכפופה למרותו - שלא לומר סרה למרותו?
היועץ רובינשטיין מסר בתגובה, כי עורכת הדין יפרח סייעה בעריכת הספר "בהתנדבות ועל חשבון זמנה הפרטי בלבד". ועוד: "גם היועץ המשפטי לממשלה עצמו ויתר על כל תשלום בגינו של הספר. זכויות הספר הן של ההוצאה לאור של משרד הביטחון, ללא כל שכר סופרים, מטעמי ניקיון הדעת". באשר לשאלה מדוע לא נעשתה פנייה ללשכת עורכי הדין, כדי לקבל היתר לעיסוק נוסף, נאמר: "מאחר ומדובר בפרויקט התנדבותי, לא נעשתה כל פנייה. כל אדם זכאי לעשות בזמנו הפרטי את אשר יחפוץ".
על תגובתו של רובינשטיין ראוי להעיר:
ראשית - במהלך התמחות, אין למתמחה כמעט זמן פרטי לעבודות אחרות. מיטב זמנו מוקדש להתמחות, גם במשרד פרטי, ובוודאי בפרקליטות המדינה ובלשכת היועץ, שם עובדים המתמחים עד שעות הערב המאוחרות, ולעתים קרובות אף עד לתוך הלילה. רובינשטיין כותב בספרו, כי המתמחה יפרח "השקיעה זמן ומאמץ בהכנת ספר זה לדפוס, בתקופות של עומס מיוחד בעבודתי..." - וזאת בשעה שהיתה אמורה לסייע לרובינשטיין בעבודתו ובתפקידו המקצועי כיועץ המשפטי לממשלה. אחרי הכל, להחלטות היועץ ממתינים רבים, שאף סובלים מהעיכובים הרבים בעבודתו של רובינשטיין.
שנית - רובינשטיין אמנם ויתר על תשלום תמלוגים בגין מכירת עותקים של הספר (העשויים להגיע, במקרה הטוב, לעשרות אלפי שקלים). אך מאידך, הוא מתכבד בהוצאה לאור של ספרו במסגרת ההוצאה לאור של משרד הביטחון, הנחשבת בית הוצאה טוב ומכובד, ואופפת את הספר ביוקרה נוספת וגם מפיצה את דבריו במערכת המוסדית ובקהיליה המשפטית. רובינשטיין יודע בוודאי היטב: ישנם רבים וטובים שמשלמים ממון רב, כדי שיפיקו עבורם ספר. הדבר נכון גם לגבי רובינשטיין, השועט עכשיו לבית המשפט העליון.
השאלה העומדת עתה על הפרק היא זו: מי יבוא חשבון עם רובינשטיין, המועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון, על השימוש שעשה בעובדת הכפופה אליו. סביר להניח, כי לו רובינשטיין היה נדרש לעניין כזה, עקב מעשיהם של אחרים - והוא נדרש לכך פעמים רבות בעניינים שהובאו בפניו - היה כותב כי מדובר במעשה שהדעת אינה סובלת, תוך ניצול של כוח המשרה. וגם על חקירה משטרתית או משמעתית לא היה מדלג.
