שיחת הטלפון בין רובינשטיין לארבל ביום 21 לינואר 2003, סמוך לשעה שתיים לפנות בוקר, קיבלו העיתונאים המסקרים את משרד המשפטים הודעה דחופה בעניין חקירת ההדלפה בפרשת שרון-סיריל קרן: "ממצאי החקירה אליהם הגיע הצוות מצביעים לצערנו, באופן חד-משמעי, כי המדליף של המסמך נשוא החקירה הינו פרקליטה ותיקה ובכירה מתל-אביב שליוותה בחודשים האחרונים את החקירה המשטרתית בפרשת עמותות שרון. במהלך החקירה נאספו ראיות מוצקות לכאורה, הקושרות את הפרקליטה להדלפה זו ובחקירתה הודתה במיוחס לה. כעולה מממצאי הצוות, מדובר ביוזמה של אדם יחיד שהחליט מה שהחליט". המדובר, כידוע, בעורכת הדין ליאורה גלאט-ברקוביץ'.
בבוקר, עם פרוץ המהומה התקשורתית, ועל אף שהתגלה כי מדובר בפרקליטה שהדליפה על-רקע פוליטי, ובמטרה לגרום לכך שאריאל שרון יפסיד בבחירות, התמקדו כמה מכלי התקשורת בתקיפת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. נטען נגדו, כי במקום לקדם את חקירת שרון, ובמקום לגלות בעצמו את דבר החשד החדש בעניין שרון-סיריל קרן, בחר רובינשטיין להתנכל לגלאט-ברקוביץ'. העובדה שהודעת רובינשטיין הוצאה באישון לילה-למרות שקיבל על כך דיווח מצוות החקירה בסביבות 22:30 - שימשה ככלי לניגוחו.
התנהגותו של רובינשטיין בנושא זה, נראתה מוזרה וטעונה בירור. אלא שממידע שהובא לידיעתי עולה, כי רובינשטיין דווקא רצה למסור לציבור, מיידית, את ההודעה, מיד כשזו הועברה אליו על-ידי צוות החקירה. המידע נמסר לרובינשטיין על-ידי צוות החקירה, שכלל את עורך הדין ערן שנדר, מנהל מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) היוצא, עורכת הדין אביה אלף, הממונה על עבירות כלכליות במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ניצב משנה אלינוער מזוז, המשנה ליועצת המשפטית של משטרת ישראל, וניצב משנה שלומי איילון, קצין אח"ק (אגף חקירות) דרום.
רובינשטיין הביע הערכה לצוות החקירה, ופעל למסירת דיווח מיידי לציבור. ואולם, בדרכו עמדה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל.
הדרישה: ארבל מנסה לדחות מיד כשקיבל רובינשטיין את ההודעה, בסביבות 22:30 כאמור, הוא עידכן כמה גורמים הנוגעים בדבר, ובראשם את ארבל ואת אנשי המשטרה, שכמה מהם היו חשודים קודם לכן בהדלפה. העידכון נעשה בטלפון, ולא בישיבה משותפת. אלא שבמקום לברכו על הגילוי, העלתה ארבל את הדרישה הבאה: לעכב עד אחרי הבחירות את פרסום דבר גילוי המדליפה.
הדרישה הזו עוררה את רוגזו של רובינשטיין והוא אף שוחח על כך עם הבכירים שישבו בלשכתו באותה עת. גורם המקורב לעניין מסר לי, כי ארבל "ישבה" לרובינשטיין על הקו כמעט שעה, וחזרה והפצירה בו להימנע מהפרסום עכשיו. מדוע? שאל רובינשטיין וקיבל את התשובה המוזרה הזו: "כדי שזה לא ישפיע על הבחירות". רובינשטיין נדהם. חלה עלינו חובה, אמר רובינשטיין לארבל, למסור את המידע לציבור. הרי אמרנו, הבטחנו, התחייבנו. אם לא נדווח, התריע בפניה, יאשימו אותנו בשיקולים זרים ובהתערבות פוליטית במהלכי בחירות.
רובינשטיין דחה את טיעוניה, ועמד על כך שממצאי החקירה יפורסמו, דווקא בגלל שההדלפה מצד גלאט-ברקוביץ' נעשתה ונועדה, גם לפי דבריה בחקירה, להשפיע על מהלכי הבחירות. לכן, אמר רובינשטיין לארבל, צריך לגלות את הדבר ברבים - כדי שציבור הבוחרים יידע, כי ההדלפה שהזיקה לשרון נעשתה מצד מי שביקשה להשפיע על תוצאות הבחירות.
אופן התנהלותה של ארבל עורר ביקורת נוקבת מצד כמה גורמים המקורבים לעניין. נדגיש כאן, כי רק אנשים ספורים יודעים על הדרמה שהתקיימה באותו לילה. כמה אישים אחרים קיבלו על כך דיווח, אך הם בחרו שלא לעשות דבר. הביקורת נגד ארבל נובעת מן התובנה הבאה: מהותית אין הבדל בין התוצאה שביקשה להשיג גלאט-ברקוביץ', לבין התוצאה שעלולה היתה להיגרם אם דרישתה של ארבל מרובינשטיין היתה מתקבלת; הרי זו הדליפה את הפרשה כדי להזיק לשרון בבחירות, בלא שיהיה די זמן לרשותו להגיב ולהדוף, משפטית, את הטענות נגדו; וזו ביקשה למנוע מרובינשטיין לפרסם מידע, שהיה בו כדי לאפשר לשרון להציג עצמו, ובצדק, כמי שמתנכלים לו אפילו בפרקליטות, דבר שצפוי היה לסייע לו בקמפיין הבחירות. "המטרה היתה אותה מטרה", אמר לי גורם המצוי בפרטים.
ההכחשה: הישיבה שלא היתה העובדה שארבל ניסתה אז לטרפד את פרסום המידע הסנסציוני הובאה בזמנו לכמה עיתונאים, אך פרסום הדבר, בהיקף שהתבקש, סוכל. אחד מהם היה עמנואל רוזן מערוץ 10. בשאילתה שהתקבלה מרוזן, במשרד המשפטים, נאמר: "נודע לכתב כי בישיבה עם היועץ המשפטי לממשלה... ביקשה פרקליטת המדינה לדחות את פרסום תוצאות החקירה עד לאחר הבחירות משום רגישות הדברים...".
התגובה שניתנה לרוזן היתה, בין היתר: "ישיבה מהסוג המוזכר לעיל אינה מוכרת לנו...". בכך , ביקשו במשרד המשפטים להדוף את ביקורתו של רוזן. העובדה ששאל על "ישיבה", ולא על שיחת טלפון שהתקיימה, שיחקה לידי אנשי משרד המשפטים, ואלה הצליחו, באותו זמן, למנוע עיסוק בפרשה. באותה תשובה, אגב, אישרו כי "אכן עלתה שאלה באשר לעיתוי פרסום תוצאות החקירה". אך העובדה שארבל היא שדרשה זאת, ובמיוחד הדרך שבה עשתה זאת, לא התגלתה לציבור.
לדרמה הזו היו עדים כמה אנשים, שנכחו בלשכתו של רובינשטיין בעת שהתקיימה השיחה. רובינשטיין קיבל את פנייתנו לשוחח עימו וסירב להגיב; עורך הדין ערן שנדר, שעמד בראש צוות החקירה והיה עד לשיחה, סירב להתייחס לפרשה. ארבל מסרה בתגובה כי היא ביקשה להמתין עם פרסום ההודעה עד לבוקר שלמחרת ולא מעבר לכך. ואולם, על-פי המידע שבידינו, ארבל ביקשה לעכב פרסום גילוי המדליפה ולהמתין עם פרסום המידע עד אחרי הבחירות. בדיקה פשוטה תוכיח זאת.
לחברי הוועדה לבחירת שופטים מומלץ לשאול את רובינשטיין, וגם את יתר הנוכחים: חברי צוות החקירה, ואת עוזריו של רובינשטיין, שנכחו גם הם בחדר כאשר התנהלה השיחה, ואז יתברר כי ארבל אינה דוברת אמת גם עתה (בדומה למקרים אחרים).
הבחירות: השאלות הקשות ביום 6.5.04 תתכנס הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור חמישה שופטים לבית המשפט העליון, לפחות שלושה מהם מועמדים לכהונה קבועה; ואחד או שניים לכהונת שופט בפועל לתקופה של שנה. ערב הדיון מצד הוועדה, עולות שאלות רבות. אין מדובר רק בשאלות של פרוצדורה, אלא בשאלות מהותיות. הנה כמה מהן:
1. מדוע לא תמסור הוועדה את רשימת הממליצים לגבי כל מועמד, כדי שיוכל כל אדם לפרסם זאת ולבחון את קשרי הממליצים עם המועמדים ואת מניעיהם?
2. מדוע לא תסדיר הוועדה נוהל הצבעה, כדי לתת לכל חבר בוועדה הזדמנות נאותה לקדם מועמד עליו המליץ, ובמיוחד כדי לאפשר קיומו של הליך תקין, שבו יובטח מינוי המועמדים הטובים ביותר לכהונה רמה זו?
3. מדוע לא יידחה למועד מאוחר יותר הדיון שנקבע, כדי שתוכל הוועדה לבדוק היטב בפורום המלא את עשרות התלונות המוגשות לה? הדיון מתקיים רק יומיים לאחר התקופה שהוקצבה להגשת התנגדויות.
4. מדוע לא תפסול עצמה השופטת דורית ביניש מהשתתפות בדיון לבחירת שופטים לבית המשפט העליון, ו/או בעת הדיון במועמדים שלהלן, וזאת בשל הסיבות:
- עדנה ארבל - ידידתה הקרובה. בשם אותה ידידות נמנעה ארבל מלדון בבקשה להורות על חקירה משטרתית נגד עורך הדין יחזקאל ביניש בפרשת התזמורת הסימפונית ירושלים.
- אליקים רובינשטיין - נמנע גם הוא מקבלת החלטות בנוגע לעורך הדין ביניש.
- השופט יונתן עדיאל - שותפו לשעבר של עורך הדין ביניש.
- השופט דוד חשין - דן כמה שבועות קודם לכן בבקשת עורך הדין ביניש, להוציא צו המונע הגשת כתב אישום נגד עורך הדין ביניש בעבירות מס. השופט הנכבד הוציא צו ביניים במעמד צד אחד, למרות שאינו מוסמך לכך.
הדיון הקובע בוועדה לבחירת שופטים יתקיים ארבעה ימים לאחר משאל ההינתקות, כאשר העניין הציבורי מתמקד במהלכים במערכת הפוליטית. חלק מחברי הוועדה, ובהם השופטת ביניש, ערים לזאת היטב. לגישתם-טוב שכך, שכן הם יוכלו לקבוע עובדות בשטח, בלא דיון ציבורי נוקב. בעתיד הקרוב ניווכח, האם עשו חברי הוועדה טעות, כאשר נמנעו מבדיקת המידע הרב הנוגע לחלק מהמועמדים, ובראשם כנגד הפרקליטה ארבל.
