|
העמותות כסף רב מתגלגל במערכת הציבורית והפוליטית בישראל. מקורו בתרומות מצד גורמים פרטיים וציבוריים בישראל, וכן ממקורות חיצוניים, קרי: גורמים זרים. בישראל פועלות מאות עמותות, המנוצלות למטרה זו. הן משמשות כתשתית ארגונית (וכספית) למימון פעילויות שונות שהוגדרו כמטרות העמותה, לפעילות ציבורית ופוליטית, וגם - לעיתים קרובות, כסידור נוח למשיכת משכורות נאות עבור החברים. רשם העמותות התייחס לכך פעמים רבות, לאחר שנמצא, כי עמותות רבות - הפועלות מכוח החוק כמוסדות ללא כוונת רווח ולכן פטורות מתשלומי מיסים - משלמות משכורות גבוהות ביותר לעובדים הבכירים. המסקנה שעלתה מבדיקתו: חלק מהעמותות משמשות צינור למשיכת כספים לכל מני בעלי עניין. מימצאי רשם העמותות הובאו גם בפני הכנסת, שהתבקשה לעשות סדר בבלגן המאורגן. אחת העמותות הפועלות באופן המעורר שאלות, היא "הקרן לשיתוף פעולה כלכלי". עמותה/קרן זו, כפי שנבהיר בהמשך, שימשה כפלטפורמה המרכזית לפעילותו של יוסי ביילין, ועתה - עם פרישתו מהכנסת, היא משמשת כמקור כוחו וכגורם המממן המרכזי. הקרן נוסדה בינואר 1991, זמן קצר לאחר מה שכינה יצחק רבין ז"ל: "התרגיל המסריח". מייסדיה המובילים היו ד"ר יאיר הרשפלד, ח"כ אברהם בורג, סגן השר נואף מסאלחה, שלמה להט, השר לשעבר יעקב צור, בועז קרני, אהוד קאופמן ואלי לנדאו. עו"ד יצחק הרצוג שימש כעורך דין של העמותה בחלק מהתקופות, במקביל לייצוגו עמותות נוספות בחלק זה של המפה הפוליטית: מרכז פרס לשלום, מדע מכון למנהיגות ודמוקרטיה ואחרות. המטרות העמותה הוקמה בזמנו כדי לפעול במערכת הפוליטית ולקדם הסכמי שלום עם הפלשתינים. המטרות, כפי שהוגדרו: 1) פרויקטים כלכליים משותפים המיועדים לקידום המשקים של מדינת ישראל והשטחים המוחזקים; 2) בחינת אפשרויות של שיתוף פעולה כלכלי אזורי ותכנון כלכלי של המזרח התיכון; 3) עידוד מעורבות של הקהילה האירופית בפרויקטים כלכליים במדינת ישראל, בשטחים המוחזקים ובאזור המזרח התיכון בכללו; 4) העמקת הדו-שיח הישראלי פלשתיני; 5) הידוק היחסים בין מדינת ישראל לקהילה האירופית; 6) עידוד הקהילה האירופית להתערבות בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב. ואכן, עמותה זו הצליחה במשך שנות פעילותה לקדם חלק נכבד ממטרותיה. בועז קרני, אחד המנהלים הבכירים בעמותה, אמר לי בתגובה, כי העמותה לא קיבלה ולא מקבלת אגורה ממשלת ישראל. הוא ציין, כי העמותה הצליחה לעשות כמה דברים גדולים, ובהם: התחלת גיבוש הסכמי אוסלו, הסכם ביילין אבו-מאזן, וכן גיבוש חלק גדול מהתוכניות שהוצגו על-ידי ישראל לקראת הסדר הקבע - המחקרים הוכנו, לדבריו, על-ידי הקרן. המימון הפעילות העניפה מצריכה ממון רב. והנה מתברר, כי הקרן מקבלת תקציבים מגורמים שיש להם סדר יום מאוד מדוייק. המדובר במיוחד באיחוד האירופי. ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי האיחוד האירופי הקציב לקרן ב-1999 סכום של 200 אלף יורו, שהם כ-750 אלף ש"ח. מהי מדיניותו של האיחוד האירופי, ואילו עמדות מגמתיות הוא נוקט כנגד ישראל, אין צורך להרחיב כאן. מדוחות שהובאו לידיעתי מתברר עוד, כי הקרן הזו נהנית מסכומי כסף יפים, המתקבלים ממקורות שונים כהקצבות. ב-1999 הסתכם מאזנה ב-3.6 מיליון ש"ח, בשנת 1998 ב-1.6 מיליון ש"ח, ושנה קודמת - 1.58 מיליון ש"ח. נקודה נוספת הראויה לציון היא השימושים הנעשים בכספי הקרן. מתברר, כי הקרן משלמת לקבוצה של פעילים סכומי כסף גדולים יחסית כשכר. המדובר במיוחד בד"ר יאיר הרשפלד, רון פונדק ובועז קרני (ששכרו משולם לקיבוץ צרעה). אלה קיבלו ב-1999, כל אחד, שכר שנתי של 402-364 אלף ש"ח (לכל אחד). פרט מעניין נוסף, וחשוב - מנקודת ראות ציבורית, הוא הסיוע שקיבל יוסי ביילין מקרן/עמותה זו. בועז קרני מאשר, כי חלק מפעילותו הפוליטית והציבורית של ביילין ממומנת עתה על-ידי הקרן. ביילין קיבל סיוע מקרן זו - בכסף, ובשווה כסף, גם כשהיה חבר כנסת. "פעלנו לפי הוראות היועץ המשפטי לממשלה", אמר בועז קרני. הוא ציין, כי בעת שכיהן ביילין בתפקיד שר, הוא לא קיבל מימון כלשהו מהקרן.
|
|
המשרד לאיכות הסביבה והמשטרה התריעו באחרונה, כי רבים ורעים מנצלים באחרונה את הבהלה מפני נבגי האנטרקס. עשרות מעטפות מגיעות כמעט מדי יום לכל תחנה בינונית וגדולה, והדבר גורם לטירטור המשטרה וליצירת בהלה מיותרת ומזיקה. המשרד לאיכות הסביבה טוען, כי כל קריאה מיותרת שכזו, ושינוע צוותים וציוד כדי לבדוק האם אכן מדובר באנטרקס, עולה למדינה כ-20 אלף ש"ח. והנה עתה נראה, כי המשטרה והמשרד לאיכות הסביבה מצאו להם דרך מקורית כדי לעשות קיצורי דרך לחיסכון בכסף. הכיצד ? המעטפות החשודות נזרקות לסל, ומושמדות. אלא מה? הדרך שנמצאה, הינה בעייתית. מתברר, כי המשטרה והמשרד לאיכות הסביבה קבעו נוהל השמדה של מעטפות חשודות, גם כאלה שלא נפתחו. כיצד נעשה הדבר ניתן ללמוד ממקרה "רטוב" של אחת ששמה רשום אצלי, שהגישה תלונה למשטרה: "אתמול התקבלה במשרדנו מעטפה אשר נשלחה מארה"ב בדואר רשום. כתובת השולח אינה מוכרת לנו - מדינת מרילנד בארה"ב. כתובתנו שם הוצאה מהאינטרנט (שם החברה. COM). שם הבעלים - NO NAME. הזעקנו את המשטרה. אחרי שעה וחצי הגיע שוטר שאמר שלא יודע למה נשלח. אחרי 3 שעות מהטלפון הראשון, הגיע חבלן ללא כפפות, ללא שום ציוד. הוציא את המעטפה מהשקית שבה הנחנו אותה. מישש, והלך. האירוע רשום במשטרה כ-92 של מרחב ירקון 23.10.01. היום ניסיתי לברר מה קרה עם המעטפה. מפקד היחידה [מוקד, י.י.] הודיע לי שהמעטפה הושמדה בתחנה, בהתייעצות עם איכות הסביבה. התקשרתי אליהם, מסרו לי שאם המעטפה סגורה, אף אחד לא מתייעץ איתם. זאת אומרת שהמעטפה הלא מזוהה הזו (פצפצים) שללא כל ספק הכילה אבקה, הושמדה על-ידי החבלן לפי שיקול דעתו. בעיני זה סיפור שערוריה". אותה מתלוננת שפנתה אלי, מלינה על זאת שהמעטפה לא נבדקה, ולא נמסר לה האם אכן מדובר באנטרקס ואם לא. אותה מתלוננת חוששת אולי, כי בפעם הבאה יכול אותו גורם להטעותה ולשגר אליה אנטרקס במעטפה אחרת. על כן היא מלינה: מדוע החומר שבתוך המעטפה הושמד, בטרם נבדק. פניתי למשטרה בנושא זה, והתשובות שקיבלתי מעידות, יותר מכל, על העומס הרב, על מחסור חמור בכוח אדם, ועל ההיסטריה המתרחשת במקומותינו בימים אלה. מתברר, כי לכל תחנה מגיעות עשרות מעטפות ביום. השוטרים משובתים כמעט מכל מלאכה אחרת, ומרבית כוח האדם מופנה עתה לטיפול באירועים החשודים כאירועי טרור או אירועי אנטרקס.
|
|
היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, הורה על פתיחת חקירה משטרתית בחשד לעבירות פליליות במהלך קמפיין הבחירות של ראש הממשלה אריאל שרון בפריימריס של הליכוד. זה דבר ידוע. כבר עתה ברור, כי ראש הממשלה ובנו עומרי שרון, הם העומדים לחקירה, והם-הם שייצטרכו להשיב לחוקרים על שורה של חשדות לעבירות שהועלו בבדיקת מבקר המדינה. חקירה של ראש ממשלה מכהן אינה דבר של מה בכך. היא אמורה להיעשות בזהירות, על-ידי החוקרים הטובים ביותר, ובמיוחד - ועל זאת לא יכול להיות ויכוח, על-ידי החוקרים הישרים ביותר. לתפקיד ראש צוות החקירה בפרשה זו מונה יוסי פורטוגל. ואולם ברור, כי ניצב משה מזרחי הוא האיש הבכיר והחוקר מס' 1, המוביל, בשם המשטרה, את החקירה. השאלה הגדולה היא: האם כשיר משה מזרחי לתפקיד הנ"ל. בימים אלה מוכח, עכשיו יותר מתמיד, כי ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, אינו יכול לשמש בתפקיד החוקר מס' 1 - קל וחומר חוקרו של ראש הממשלה, שעה שכנגדו-עצמו תלויים ועומדים עניינים חמורים, נוכח מעשיו לכאורה בפרשת נמרודי. בין היתר מדובר בטענות לשיבוש מהלכי משפט, מתן עדויות כוזבות, הדחת עדים, מתן טובות הנאה לעדי מדינה (שלא כדין), ניהול חקירה מגמתית, וגם - הסתרת ראיות שיכלו לסייעו לנמרודי במשפטו. אם עד עכשיו הועלו/נטענו הדברים רק על-ידי עופר נמרודי, אביו יעקב, פרקליטיו וכמה גורמים נוספים [ובהם אנוכי, מי שקיבל, שומו שמיים, הלוואה ממעריב מעסיקתו, י.י.], הרי שעתה באה השופטת ברכה אופיר-תום, ובגזר הדין במשפטו של עופר נמרודי כתבה דברים ברורים, הצריכים - במדינה מתוקנת [ואנחנו כנראה לא, י.י] להוביל לחקירה דחופה בדבר הטענות שהועלו והוכחו כנגדו. בגזר הדין תיארה השופטת את טיעוניו של עו"ד דן אבי-יצחק בדבר הלינץ' הציבורי והתקשורתי שנעשה לעופר נמרודי, אשר הוזן, בין היתר, על-ידי המשטרה. השופטת אופיר-תום כותבת בגזר הדין: "מן הדברים עד כאן, מתחייבת השאלה, מהו או מיהו הגורם שעמד מאחורי אותה תופעה של שפיטה בטרם משפט?", ועל כך היא עונה: "מר אבי יצחק, חזר והיפנה בעניין זה, אצבע מאשימה כנגד המשטרה, וכנגד מי שהוביל בה את החקירה בתיק זה, הוא, ניצב משה מזרחי שעדיין היה אז תת-ניצב. טענותיו בהקשר זה, כנגד המשטרה וכנגד ניצב מזרחי, הן קיצוניות בחומרתן, וככל שהן מבוססות על עובדות מן השטח, יש בהן כדי לעורר מחשבות קשות. אם אכן, ניהלה המשטרה נגד הנאשם, כנטען, חקירה מגמתית מתחילתה ועד סופה, תוך התעלמות מכל שביב ראיה שהיה בו כדי להפריך חשדות ולשנות כיוון, הרי שהיתה זו חקירה פסולה מיסודה, שאת מניעיה יש לחקור עד תום. אם, מי שניתב אותה חקירה, פעל לביסוס חשדותיו הכבדים נגד הנחקר, על דבריהם של עדים שאי מהימנותם והעדר כל אמון בהם, היו ידועים, או יכלו להתגלות במסגרת אותה חקירה עצמה, הרי, שמחדל זה, ראוי גם הוא לבחינה מעמיקה. השאלה היא שוב, האמנם כך, קרי, האמנם כזו היתה החקירה, והאם כך פעל מי שהובילה? ככל שנסיתי לעמוד על טיעוניו אלה של הסניגור, הלכתי והשתכנעתי שלא לי מלאכה זו לעשותה במסגרת הדיון דנא, שהרי, שום ראיות לא הונחו בפני לגביה בשלב הדיוני הזה. אם באו בפני ראיות בנושא האמור, במהלך הדיון שקדם לעסקת הטיעון, הריהן נטולות כל נפקות לאחר הגשתה של זו לבית המשפט... מר אבי יצחק היפנני בעניין זה, אל ההחלטה שנתתי בתיק, ביום 31.7.00, בה התיחסתי "למסמכים מוכמנים" שהוחזקו בידי ניצב מזרחי, שעל פניהם היה בהם כדי להועיל לנאשם, אך שלא גולו על ידו לאורך זמן, למי שהיה צריך לגלותן, כולל, הפרקליטות. דברים אלה ואחרים, ככל שאכן התרחשו בעת החקירה, צריכים גם הם ללא ספק בדיקה לגופם, על-ידי מי שמוסמך לעשות כן; ולא אוסיף". מי שצריך עתה להרים את הכפפה, הוא היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. הוא האמור להורות על פתיחת חקירה בשאלה האם ביצע משה מזרחי עבירות על החוק בפרשת נמרודי. ועד סיום החקירה/הבדיקה וההכרעה מה ייעשה לאיש - צריך, במדינה מתוקנת, להשעות את מזרחי מתפקידו. וכיצד מגיבה המשטרה בעניין זה בכלל? ומזרחי בפרט? הנה תגובתם, המלמדת לא רק על עזות מצח, ולא רק על העובדה שהמשטרה מצפצפת כנראה על קביעותיה של השופטת ברכה אופיר-תום, אלא - למרבה הצער, על העיוורון מצד מפכ"ל צמרת המשטרה: "מפכ"ל המשטרה נותן אמון מלא במקצועיותו ויושרו של ניצב משה מזרחי, ראש אגף החקירות של משטרת ישראל, וכל ניסיון להטיל דופי בניצב מזרחי לא ייצלח. כל פרסום בגין הטלת דופי ביושרו, עלול לחשוף את הכותב לתביעת דיבה".
|
|
