נשים הן רוב מוחלט במערכת הפדגוגית בישראל, 85% מהמורים הן מורות, אבל רוב מנהלי בתי הספר הם מנהלים גברים. גם התיאוריה החינוכית מוגדרת על-ידי דימויים של גברים על "האדם המחונך" ו"החיים הטובים". אם נשים (בעלות השקפה פמיניסטית) היו מגדירות חינוך, ייתכן שבתי הספר היו מלמדים תכנים אחרים ובאופן אחר.
לנושא זה הוקדש הגיליון החדש של 'הד החינוך'. במהדורה מרתקת בוחן הגיליון את החינוך מנקודת מבט פמיניסטית. הגיליון מציע להקשיב באהדה לפדגוגיה הפמיניסטית על גווניה השונים ולבחון לאורה את הפדגוגיה הבית-ספרית (הגברית) השלטת.
את חלקו הנושאי של הגיליון כתבו ודיברו נשים: אראלה שדמי מסבירה בריאיון כיצד פועלת הפטריארכיה בתחומי החיים השונים - גם בחינוך; טלי רוזין קוראת להטעין את מערכת החינוך בתודעה פמיניסטית; מירי רוזמרין מעמידה את הפמיניזם הפוסטמודרני על שבע הנחות יסוד ומהרהרת דרכן על החינוך בבית ובבית הספר; יהודית אברהמי-עינת מבקרת את החינוך הפמיניסטי הרווח ומצדדת בחינוך שעיקרו התנסות בפמיניזם. ברכה אלפרט מראיינת את ההוגה הידועה ביותר כיום בתחום הפדגוגיה הפמיניסטית: נל נודינגס. ואילו נודינגס עצמה מתארת במאמר את עיקרי הפדגוגיה הפמיניסטית שלה, המבוססת על "דאגה אכפתית" (care); יפה בניה מדברת על זיקות בין נודינגס לחינוך היהודי; לאה שקדיאל מתארת את הביזוי של מורות במערכות שונות, בכללן מערכת החינוך; קציעה עלון מציגה את עיקריו של הפמיניזם המזרחי; מרים שכטר מציגה את העשייה של משרד החינוך בתחום החינוך הפמיניסטי; איריס לעאל חוזה שאמריקה אינה בשלה לקבל לבית הלבן אישה החורגת מהדימוי המקובל של "אישה".
עוד מביא הגיליון חומר למחשבה על נושאים נוספים, מגוונים ובוערים. בין היתר מציגה יעל ליטמנוביץ משרד חינוך הפועל בלי תכנון לטווח ארוך (בלי "מוח"); אריה דיין חוזר למורים לאחר שביתת המורים הארוכה ומוצא הרבה תסכול וקצת עשייה, וג'קי פלדמן קורא לעצור ולחשוב מחדש על מסעות הנוער לפולין.
לאורכו ולרוחבו של הגיליון אצרה דליה מרקוביץ' תערוכת עבודות בנושא חינוך ופמיניזם, התערוכה חושפת מבט ייחודי ונוקב של אמניות צעירות, חלקן עדיין תלמידות.
'הד החינוך' המחודש הוא כתב עת מקצועי וביקורתי בנושא חינוך והוראה, שרואה אור בהוצאת הסתדרות המורים. כתב העת מעניק נקודות מבט, מגוונות וייחודיות וכר פורה לדיון על הוראה וחינוך שהם מהמקצועות המשפיעים ביותר על התרבות האנושית.