לפני ארבע שנים, כשהיא בת 27 שנים, נפטרה דנה דביר בת קיבוץ יד מרדכי. בני משפחתה, חבריה ומכריה בחרו להנציח את זכרה בדרך שאפיינה את חייה - אהבת האמנות, החיים והבריות, והקימו את דנה - גלריה לאמנות (ע"ר).
מבנה המאפיה הישן של קיבוץ יד מרדכי שופץ והוסב לחלל תצוגה בו מוצגות תערוכות אומנות מתחלפות ממגוון תחומים: ציור, פיסול, צילום, וידאו-ארט ועוד.
בשבת, 29 בנובמבר, תיפתח בגלריה התערוכה "זיכרון העתיד", המפגישה את עבודותיהם של ארבעה עשר אמנים צעירים. "...התערוכה מציגה התייחסות אישית הולמת של כל אחד מן היוצרים אל מקומם, חלקם ותפקידם האישי והחברתי בתוך תהליכי התהוותו של הזיכרון הפרטי והקולקטיבי. עצם היותם יוצרים צעירים, חושפת תהליך מרתק בו הם מתחקרים את ההווה והעבר מול נוכחותו המתקרבת של העתיד העלום ורב התהפוכות". (מתוך דבר האוצר דורון פולק,).
דנה גלריה לאמנות נמצאת בקיבוץ יד מרדכי, (שילוט מהכניסה לקיבוץ). הגלריה פתוחה בימי שישי משעה 11:00 עד 13:00 ובשבת משעה 11:00 עד שעה 17:00. (ניתן לתאם ביקורי קבוצות במועדים נוספים בטלפון: 08-6720556). הביקור בגלריה ללא תשלום.
זיכרון העתיד - דבר האוצר בספרו "שבעת החטאים של הזיכרון" מעלה החוקר האמריקאי דניאל שכטר את התהייה האם היכולת של המוח לזכור נועדה בעצם להתבונן בעתיד ולא בעבר. סוגיה זו מהווה השראה מתאימה לתערוכה החדשה בדנה - גלריה לאמנות. התערוכה מציגה התייחסות אישית הולמת של כל אחד מן היוצרים אל מקומם, חלקם ותפקידם האישי והחברתי בתוך תהליכי התהוותו של הזיכרון הפרטי והקולקטיבי. עצם היותם יוצרים צעירים, חושפת תהליך מרתק בו הם מתחקרים את ההווה והעבר מול נוכחותו המתקרבת של העתיד העלום ורב התהפוכות.
פרופסור ידין דודאי ראש החוג לנוירוביולוגיה וחוקר מוח וזיכרון במכון וייצמן שואל מדוע קיים זיכרון חוויתי? - אחת האפשרויות: כדי להתבונן אל העתיד. מין שבמוחו התפתחה, על-פי גרסתו, היכולת לשחזר אירועים ולגלגל בדמיונו תרחישים אפשריים של העתיד הוא בעל יתרון אבולוציוני אדיר. מערכת זו נועדה לאפשר מסע מנטאלי אישי של כל האמנים והיוצרים בתערוכה לא רק אל העבר אלא להתייחס אל הווה הנוכחי ובעיקר גם אל העתיד. כל יצירת אמנות הנה פרי דיאלוג אישי בוחן של כל אמן ואמן - בראש וראשונה אל גופו, אל התנהגותו האישית ואל עצמו כיחיד מול רבים.
מערכת של זיכרון עתיד, שאוגרת ושולפת מידע מדויק מאד ופרטני על העבר עלולה לייצר תרחישים חסרי דמיון. חוסר הדיוק היחסי שאנו רואים בו מגבלה של זיכרוננו - הוא יתרון לדמיוננו מנקודת המבט הצרה שלנו כיוצרים. זהו הבסיס להבנת עבודותיהם של מרבית היוצרים: כל אחד מהם מביא פרשנות אישית משלו למהויות ההוויה שבה הוא מצוי - ממנה הוא מסיק את תגובותיו ואת מסקנותיו אל המתעתד לקרות בעולם העתידני.
- דורון פולק - אוצר התערוכה.