לאחר שנתיים של עבודה, מסיימת בימים אלו קבוצת ניצולי שואה, את כתיבת זיכרונותיהם במסגרת פעילותה בסניף נתניה של עמותת עמך - המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור השני. הכתיבה מאפשרת לניצולים לפרוק את החוויות הקשות אליהן נחשפו ומשלבת את הנצחת השואה עם מתן עזרה תראפית.
בשנים האחרונות קיימת מגמה הולכת וגוברת של ניצולי שואה המבקשים לשבור את "קשר השתיקה", לספר ולתעד את סיפורם האישי. מדוע עכשיו? מדוע אחרי מעל 60 שנה קמים ניצולים ומתעדים את סיפורם?
לאורך השנים התקיימה בקרב הניצולים משיכה מנוגדת בין רצונותיהם להדחיק ולשתוק מחד ובין רצונם לחשוף ולספר מאידך. לאחר השואה הניצולים חשו צורך להיאחז בחיים ולהדחיק את העבר כדי להיות מסוגלים להמשיך הלאה. גם הסביבה לא הביעה רצון לדעת מה עברו הניצולים ובחרה להדחיק את המאורעות הקשים. כך נוצר "קשר שתיקה".
בחלוף השנים, כאשר הניצולים התבגרו, חוויות השואה שוחזרו בזיקנה; לאחר שנים רבות שבהן לא התעסקו בנושא, עתה הם חווים מחדש את הפרידות והאובדנים של השואה בעקבות מות בן הזוג, מות חברים או היציאה לפנסיה והם מוצפים בתחושות קשות. במקביל, נוצרת תחושת שליחות ורצון עז להנצחת קרובים שנספו על-מנת שהדורות הבאים יהיו מודעים למורשת השואה.
במהלך השנים האחרונות נעזרים הניצולים בשירותם של מטפלי עמך על-מנת להביא אל הדפוס את זיכרונות עברם. הניצולים מתכנסים בקבוצות קטנות של שלושה עד שישה חברים ובהם הם משתפים וחולקים את חוויותיהם עם המשתתפים האחרים תוך מתן תמיכה הדדית. עד כה פורסמו 15 ספרים של ניצולים המתעדים את עברם.
מנחי הקבוצה מסייעים לחבריה בשחזור הזיכרונות באמצעות תרגילים המעודדים את זיכרונם מימי ילדותם ועד ימים אלו ומתעדים את הסיפורים שנתוו תוך התאמה אישית לכל ניצול. ההתמקדות אינה בהיסטוריה אלא בסיפורו האישי והמשפחתי של כל אדם ובאופן הייחודי שבו חווה אותו. לפיכך, החומר שנכתב הוא אישי והניצולים יכולים לשלוח עותק למקומות הנצחה או לשמור את הדברים לעצמם ולילדיהם. בסיומו של התהליך כל משתתף מפיק חוברת אישית עם סיפורו האישי והמשפחתי.
מנחת הקבוצה, עינת איינשטיין, מציינת כי "המטופלים אינם שוכחים את העבר והכאב לא נעלם אך נבנית יכולת טובה יותר לשאת את הזיכרונות הקשים ולחיות אתם. מעבר לשליחות ההיסטורית, זוהי חוויה מרגשת ומרתקת להיות חלק מתהליך לידה של סיפור ומעיבודו המשותף".
