המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן העניקה (יום ד', 17.3.10) ב' בניסן התש"ע, את הפרס ע"ש ישראל וברטה ניומן לשנת תש"ע לסופרת רונית מטלון.
הסופרת רונית מטלון פרסמה עד כה רומן לבני הנעורים (סיפור שמתחיל בלוויה של נחש, 1988), קובץ סיפורים (זרים בבית, 1992), שלושה רומנים (זה עם הפנים אלינו, 1995; שרה, שרה 2000, קול צעדינו, 2008), נובלה (גלו את פניה, 2006) ואוסף מסות (קרוא וכתוב 2001), לבד ממאמרים ורשימות עיתונאיות.
חברי ועדת הפרס: פרופ' רלה קושלבסקי, פרופ' אבידב ליפסקר, פרופ' שמואל רפאל, פרופ' מירי קובובי, ד"ר רחל אלבק-גדרון ומר אבישי לוביץ, נציגו של מר ניומן, החליטו להעניק את פרס ניומן לספרות עברית לשנת תש"ע לסופרת רונית מטלון על תרומתה הייחודית בתחום היצירה העברית.
ד"ר רחל אלבק גידרון, נציגת ועדת הפרס, אשר כתבה והקריאה את נימוקי הזכייה ציינה כי: "בכתיבתה מעניקה רונית מטלון קול מבריק, מודע לעצמו, מלומד ומלא חיים לקהיליית יהודי מצרים הקולוניאלית שעלתה בחלקה לישראל בשנות החמישים, ואיבדה בה את זהותה ואת נכסיה התרבותיים - האירופאיים, הים תיכוניים והיהודיים - בתהליך קליטתה האסוני".
עוד מוסיפה ד"ר גידרון: "כסופרת ישראלית עכשיווית, יוצרת רונית מטלון סיפורת של טקסטואליות עמוקה, הבאה מ'ספרייה מנטלית' רחבה ורבת מסורות, והיא בוראת יקום בדיוני שופע ושלם, מעורר אמפתיה, שהוא גם תובעני ומוסרי בריאליזם הבלתי-מתפשר שלו. בעודה מספרת את הסיפור של הישראליות שלה בתוך השפה, אורח החיים, ה'מקום' של קבוצה שלמה, היא משמרת מימד אישי, חופשי, ביקורתי וחקרני, בכל אטום ואטום של הריאליזם הסיפורי שלה, ושל כל אחד מהקולות שבו".
כלת הפרס, הסופרת רונית מטלון, הודתה למשפחת ניומן ולחבר השופטים וציינה שהיא התרגשה מאוד לקבל את המכתב בדואר המבשר את זכייתה על מפעל חיים והוסיפה: "הייתי מאוד מבוהלת מהמילים האלה וזו לא הצטנעות מזוייפת, אך לפעמים האדם הכותב צריך את העדות מבחוץ שתבהיר לו את הדרך שהוא עבר. אני יודעת שכתבתי כך וכך ספרים, אבל הכותרת 'מפעל-חיים' בעצם מציינת עבורי שעברתי איזו דרך. העניין הוא שבשביל לכתוב מחדש צריך לעיתים לשכוח את מה שנעשה. זה נכון שיש עולם שחוזר בספרים שלי, אך אני לא חושבת שאותו רגש הוליד כל ספר. ואחד הדברים החשובים בכתיבת ספרות כפי שציינם כבר בעבר דוסטוייבסי הוא הרגש העמוק בו נכתבים הדברים - הרגש העמוק גורם למילים הנכתבות למות או לחיות על הנייר".
עוד הוסיפה הסופרת מטלון: "לו נתבקשתי להשיא עצה לכותב צעיר הייתי אומרת לו שעמידות זו אחת התכונות הכי חשובות בחייו של אדם יוצר. להיות עמיד מול הדחייה של העולם וגם מול האהבה שלו - לא במובן של לא לקבל אותה אלא במובן של להרכין כלפיה ראש - כדברי אלבר קאמי, להיות סופר זה להיות חבר במסדר אצילי שבו מרכינים ראש מוחלט בפני המבקר המשבח אך גם בשעה שלא משבח ואני רוצה להודות לכם על הפרס, על האירוע ועל האהבה הזאת".
התורמים הנדיבים, מר הרברט ניומן ורעייתו הגב' סטפני ניומן, כיבדו את הטקס בנוכחותם ומר הרברט ניומן ברך את הסופרת רונית מטלון על זכייתה וסיפר מתולדות משפחתו, שהחלה בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית ועל יוזמתם של הוריו, ישראל וברטה ניומן, אשר ייסדו את הפרס.
פרופ' רלה קושלבסקי, ראש המחלקה לספרות עם ישראל, אמרה כי "הענקת פרס ניומן לסופרת משפיעה ובעלת תרומה ייחודית לספרות העברית לרונית מטלון נתפסת בעינינו - מרצי המחלקה לספרות עם ישראל ותלמידיה כאחד מרגעי השיא של שנת הלימודים בבר-אילן. הפרס לא היה מתאפשר ללא תרומתם של מר הרברט ניומן ורעייתו סטפני, המכבדים אותנו היום בנוכחותם. מר ניומן משמר בכך מסורת משפחתית ארוכת שנים, בה החלו מר ברטה וישראל ( אירוינג) ניומן, בהעניקם את הפרס הראשון לסופר ש"י עגנון.
עוד הוסיפה פרופ' קושלבסקי באשר לכלת הפרס: "בספרך האחרון עד-כה, המצאת שפה שנועדה לשמר זיכרון. שפה שיצרת כדי לקבע את זכרה של אם. זיכרון שהטבעתו בגוף וברשמי החושים הוא תנאי הכרחי לקיומה של הבת. לא האם היא החיה בזיכרונות בתה. חיי הבת הם שתלויים ומותנים במעשה של זכירה והיזכרות תמידיים. הגוף החי הוא הגוף הזוכר. עתידו מובטח בזיכרונותיהם של ממשיכיו. דומה שזוהי תמצית מהותו של פרס ניומן. תודה מקרב לב על יצירותייך עד הנה, ועוד יותר על אלו שתיזכרי בהם בעתיד".
הסטודנט עילי ראונר נשא את ההרצאה תצלום חסר, מבט כתוב - אודות סיפרה של הסופרת מטלון.
פרס ניומן הוא מן הוותיקים והיוקרתיים בפרסים הספרותיים וערכו 30,000 שקלים. את הפרס הקימו מר אירווינג ניומן ורעייתו בלהה. את החלטתו לייסד פרס לסופרים עבריים, קיבל מר ניומן ביוזמת פרופ' אברהם יצחק כץ. חתן הפרס הראשון היה הסופר ש"י עגנון, וטקס הענקת הפרס היה בשעתו אירוע ספרותי שזכה לסיקור נרחב בעיתוני ישראל. את הפרס העניק לעגנון נשיא אוניברסיטת ניו-יורק. לפני מספר שנים הועבר טקס הענקת הפרס לאוניברסיטת בר-אילן.
במרוצת השנים קיבלו את הפרס גדולי הסופרים העבריים בהם: אורי צבי גרינברג,
לאה גולדברג, גרשון שופמן, חיים הזז, ישראל אפרת, דב סדן, ש.שלום, משה שמיר, אהרון אפלפלד, אמיר גלבוע, דוד שחר ועוד.
עד עתה הוענק הפרס על מפעל חיים, אך ועדת הפרס בעצה אחת עם התורמים החליטה כי מעתה יינתן הפרס לסירוגין שנה אחת על מפעל חיים ובשנה האחרת לסופר צעיר בעל הישגים. המטרה היא לאפשר מעורבות בהתפתחותה של הספרות העברית הצומחת לנגד עינינו.
