"פה בחדר הזה אני יכול להגיד: היה לנו מכשיר קליטה שם, שהיה חשוב, אבל חשיבותו לא הייתה כל כך קרדינלית בכדי לסכן למענו חמישה בחורים". במילים אלו מתח פנחס לבון בפני חברי ועדת אולשן-דורי שחקרה את אירועי "הפרשה", את ביקורתו על ההחלטה לשלוח את החוליה שאורי אילן נמנה עליה ושהייתה תחילת הפרשה שהביאה להתאבדותו בכלא הסורי. בעדותו, הנחשפת לראשונה ושממנה מובא רק קטע קצר שעוסק בפרשת אורי אילן, עשה לבון השוואה בין "הפרשה" לבין האירוע בסוריה וקבע "זו אותה קלות הדעת, אותה חוסר אחריות".
עדותו של לבון היא אחת מתוך 12 תעודות שעוסקות בפרשת אורי אילן, ושאותן מפרסם ארכיון המדינה באתר הבלוגים שלו בשני חלקים במלאת 59 שנה למותו. בחלק הראשון מובא סיפור המעשה ובו לצד עדותו של לבון גם תעודות שעוסקות ביירוט המטוס הסורי במטרה להביא לשחרור חמשת החיילים, והויכוח הנוקב בין לבון לשרת בעניין זה בישיבת הממשלה ובמכתבים. בחלק זה גם התייחסויות מאוחרות לפרשת אורי אילן של
משה דיין בדבריו בטקס חזרת טייסים פדויי שבי, והתכתבות של נשיא המדינה קציר עם הוריו של אורי אילן.
החלק השני של הפרסום עוסק בתגובות ובדיונים בישראל בפרשת אורי אילן לאחר שנודע עליה ועל התאבדותו ההרואית בכלא הסורי. בתעודות דיווחים של לבון על הפעולה וספיחיה בממשלה ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת (שקטע ממנה נחשף לראשונה) שבהן, בניגוד לדבריו בוועדת אולשן-דורי, דווקא חייב את הפעולה. בנוסף מובאים דיון בכנסת בהצעת אי אימון בעקבות הפרשה, והתכתבות בין רעיית נשיא המדינה רחל ינאית בן-צבי לבין הוריו של אורי אילן שעמם יצרה קשרים הדוקים.
