אני אתחיל היומן בלספר קצת עלי, ואז אתקדם ואדווח על כל השלבים להגשמת חלומי להוציא ספר נעורים ובכלל להתקדם בכתיבה.
אני בחורה בת 29. למדתי תואר שני במידענות ואני בוגרת תעודה בעיתונאות. אני נולדתי עם מחלה גנטית, דיסאוטונומיה משפחתית. המחלה מאוד נדירה ורק אצל יהודים אשכנזים. ואם זה לא מספיק, שני ההורים צריכים להיות עם הגן הפגוע ורק אם הילד מקבל את שני הגנים אז הוא חולה. כלומר, מדובר רק ב 25% במקרה ששני ההורים נשאים. אני הייתי ב- 25% והתוצאה מחלה הפוגעת במערכת העצבים ומתבטא בדברים רבים: קושי בבליעה, עקמת בגב, חוסר דמעות, שינויים קיצוניים בלחץ הדם ועוד. מחלה לא סימפטית אך אני מתמודדת איתה.
מה שמסייע לי רבות בהתמודדות זו הכתיבה. אני התחלתי בכתיבה כבר ביסודי, ולהפתעתי אנשים נהנו מהדברים שכתבתי. העלה את הביטחון האישי שלי והרגשתי מאושרת. סוף סוף טוב לי.
את הכתיבה פיתחתי, אך לא מספיק. לאחר ניסיון כושל להוציא את הספר שכתבתי "מיכל", די ויתרתי. ההפסקה היתה די ארוכה עד שסיימתי תואר שני והתחלתי לעבוד כמנהלת פורום ב- Ynet. כחלק מתפקידי כתבתי מאמרים שפורסמו והתגובות החיוביות מאוד עודדו אותי וזה משך אותי ללימודי כתיבה יוצרת ועיתונאות. הרגשתי שאני מגלה את ייעודי.
מישהי ניתקלה בספר, לא בטוחה אפילו איך. היא הראתה התלהבות מיידית וידעתי שאני לא רוצה להרפות.
לאחרונה, לאחר מספר כתבות שפרסמתי בפורטלים גדולים וטור אישי, הבנתי כי הכתיבה זה ייעודי.
פניתי לעמותת 'נגישות ישראל' בבקשה לפרסם את 'מיכל' באתרם. להפתעתי והתרגשותי הם הסכימו וכעת הספר מתפרסם בהמשכים.
ולא רק שהספר מתפרסם, כבר מעל מאה תגובות נכנסו ורובן טובות, רובן מעודדות.
אני החלטתי פעם אחת אחרונה לממש את החלום, חלום ילדות, חלום חיים. ביומן זה אשמח לעדכן אתכם בכל התהליכים להגשמת חלומי: לכתוב עוד כתבות, לפרסם את הספר ולהפוך את הכתיבה לדבר הכי מרכזי בחיי.