שלום לקוראי המלווים אותי מזה זמן רב.
בתחילה אספר מעט על מצבי הרפואי. הבדיקות השגרתיות בבית החולים מראות על רמה יציבה של סרטן השוכנת בגופי ללא כל שינוי. אותה רמה נשמרת ולא משתנה מזה כ-4 חודשים. קוראים לזה סרטן יציב. בינתיים הופסקו כל הטיפולים והתרופות. אני מקבל רק אחת לחודש את החומר הנקרא זומרה, הוא מוזרק עם אינפוזיה דרך הווריד. מטרתו של החומר לנסות ולמנוע מהסרטן להתפשט לעצמות.
בשיחות עם הרופאים נאמר לי כי כרגע אין מה לעשות ויש להמתין עד שהמחלה תתפרץ שוב. כלומר שב והמתן. רק אחרי שהמחלה תתפרץ ישבו ויחליטו מה הדרך הטיפול הרצויה. המצב יכול להמשך כך כשלוש וחצי שנים, זה לפי הניסיון שהצטבר במחקר הרפואי. יכול להיות גם פחות - זה המקסימום. כבר עברה חצי שנה מאז שאמרו לי זאת...
ביום ה' עברתי תאונת דרכים לא נעימה. רכב שנסע מאחורי פגע ברכבי בצורה קשה. ברכב ישבתי עם בתי. בתי מתחה את השריר בצוואר, אני קיבלתי מכה קשה בעמוד השדרה ומכה בצוואר. עשו לי צילום בעמוד השדרה - אזדקק לעבור טיפול ממושך וכן לעבור טיפולים פיזיותרפיים. כמו כן קבלתי כדורים לשיכוך כאבים. הם עוזרים כמו כוסות רוח למת. אמרו לי שיש לי בעיה בעמוד השדרה. אני תקווה שזה לא יימשך הרבה זמן רק זה חסר לי. יש מזל שאלה היו רק הפגיעות - יכול היה להיות יותר גרוע.
ברצוני לבשר לכם כי יצרתי קשר עם מספר רופאים המטפלים בטיפול היפר תרמי במחלות הסרטן, וכן דיברתי עם החברה המספקת ציוד לטיפולים הנ"ל בארה"ב, אני מתחיל לקבל תקווה להמשך הדרך להקמת אגף מיוחד לטיפולים בדרך הזאת. כמו כן פרסומיי בנושא יוצרים דעת קהל חיובית לנושא ומתחילים ליצור מודעות לנושא ולעכל את הצורך לפתוח אגפים מיוחדים בבתי החולים לדרך הטיפול הזו.
על אף המספר המצומצם של האנשים ששלחו לי המחאות בכדי לפתוח חברת מלכ"ר לצורך גיוס כספים למטרה הזאת, אני אפתח החודש את החברה על חשבוני. אנסה לעשות מצווה זאת כל עוד אני יכול לתפקד ושלא יהיה מאוחר מידי.
אחד הדברים החשובים שלמדתי ממחלת הסרטן שאין לאן למהר. שיש את כל הזמן שבעולם. כל התוכניות לא שוות כלום והכול בטל ומבוטל כאשר אתה מגיע לבית החולים. או כאשר יש לך יום טיפולים אז לפתע הכול מתגמד. לפתע יש לך את כל הזמן שבעולם. מושגי החיים משתנים לפתע. אתה משנה תפיסות עולם. מה שנראה קודם חשוב הופך לבטל בשישים ואז יש סדרי עדיפויות אחרות.
אתה מגלה שיש או אין משמעות לחיים. אתה רואה את הדברים בפרופורציות שונות. כל חייך עוברים לפתע מול חייך ואתה עושה לעצמך סקירה היסטורית - מה עשית ומה לא הספקת לעשות. מה אתה רוצה לעשות בזמן שנותר, כי אתה יודע שזמנך הולך ואוזל. כל הפרופורציות משתנות. אתה רואה את העולם שונה.
אני אין לי כל מרירות על מה שקרה לי. אין לי כל בהלה או חרדה אני מקבל בשוויון נפש את אשר עובר עלי. אני חושב שהיו לי חיים מענייניים. כל מה שאני רוצה להספיק ולעשות עכשיו זה לייסד קרן להקמת המחלקה לטיפולים היפר תרמיים וכן להקים את המחלקה הנ"ל ולהספיק ולסיים את הספר אותו אני כותב עכשיו וכן לכתוב ספר על המחלה ועל ההתייחסות של הסובבים אותך כאדם חולה בסרטן, תגלו הרבה הפתעות.
אני הופתעתי קשות איך אנשים שאני עזרתי להם מאוד מאוד התרחקו ממני פן אדביק אותם - הם אמרו זאת במפורש. תחשבו אם כך על חולי איידס, אחד מהם הגדיל לעשות כאשר אני עובר לידו הוא משים כאילו לא רואה אותי, ולא עזרתי בפרנסה, בכסף. ועוד הרבה הרבה מעבר לידידות - הוא אמר לי - "אישתי פוחדת שתדביק אותנו". מעניין לא? אני מתכוון לנתח תופעה שגורמת לאנשים להתרחק מאלה שלפתע מקבלים מחלה זאת או אחרת או לפתע מצבם הכלכלי נפגע.
להתראות בפעם הבאה.
לרוצים לעזור ולייסד את חברת המלכ"ר שישלחו המחאה על סה"כ 100 ש"ח לפקודת א.ל.נוהר בע"מ ת.ד. 6007 ראשון לציון.
לתגובות ומכתבים לאלכס:
alex@levin.name