בזמן האחרון אני חושבת הרבה על תפקידה של השירה, ובמיוחד עכשיו, חודש שבט, שהוא מזל דלי. הזדרזתי לכתוב זאת, כי מחר מתחלף כבר החודש, לאדר א', ואז האנרגיה שביקום משתנה. מזל דלי הוא מזל אויר, פתוח, מתפשט. מזל דגים זו אנרגיה יותר כמוסה, יותר לנצור את הדברים בפנים.
עם זאת, התלבטתי, מכיוון ששירה כיום אינה מצרך כל כך עובר לסוחר. אמנם בעיתונכם אתם נותנים לשירים מקום נכבד, ובכל יום מפרסמים שירים, דבר לא כל כך נפוץ במקומותינו, ועל כך תבורכו. אבל בדרך כלל ההתייחסות לשירה נעה בין הערצה לזלזול, כשהאחרון בדרך כלל שולט. נהוג לחשוב שמשורר הוא אדם מעופף, שרגליו אינן על הקרקע, ולכן מתייחסים אליו במין סלחנות.
גם במקום בו אני לומדת קבלה, שמעתי התבטאויות מזלזלות בשירה ומשוררים, למרות שבאופן אינטואיטיבי הרגשתי תמיד שכאשר אני כותבת, יש התחברות אל מקום נשגב מאוד, שבאמת קיים, ומשם אני שואבת את האנרגיה ואת המלים המגלמות אותה. אבל דווקא בזוהר הקדוש מצאתי את ההוכחה לתחושותי. בזוהר נכתב, בפרשת וילך:
"אמר רבי יוסי: עתידים ישראל לומר שירה שלמה, שירה הכוללת כל שאר השירים. זה שאמר, ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו.
בעת ההיא כתוב: והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכתוב אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה."
כלומר, בזמן הגאולה, עליה כתב הנביא ישעיהו שיתכונן שלום עולמי, כל בני העולם יאמרו שירה. לכן, יש למשוררים תפקיד נכבד, להביא שלום לעולם דרך שירתם. בכל מקום אנו רואים פילוג והפרדה. אפילו השורש של השם "מפלגה" אומר פילוג. אנו רגילים לחשוב במושגים של "הם" ו"אנחנו", אנחנו הטובים והם הרעים. כך זה בכל המפלגות, ובקבוצות אנשים שמתאחדים תחת דגל רעיוני מסויים.
מעטים האנשים החושבים שבכל אדם מצוי גם ניצוץ בורא וגם אגו שלילי, ועלינו תמיד להתייחס אל הניצוץ הקדוש שבנשמתו ולהתעלם מהשלילה שבו. מעטים עוד יותר פועלים כך. ובין המשוררים, ישנו פילוג גדול מאוד. במקום להתחבר אל המקום הקדוש ממנו הם שואבים את שיריהם, הם מתמקדים בקטנוניות של האגו, תוקפים ונלחמים אחד עם השני. ראינו זאת בהסטוריה הספרותית של הארץ שלנו, ואנו רואים זאת גם היום.
מוצאם של המשוררים הוא משבט לוי. שבט לוי מסמל את צד שמאל, את הרצון לקבל שלנו. את היכולת לקבל את אור הבורא. מכיוון שלשבט לוי היה רצון לקבל גדול כל כך, הם קיבלו את התפקיד למשוך את האור, אבל כדי להעביר אותו הלאה, על-ידי השירה. הם היו שרים לבורא בבית המקדש.
המשוררים של היום, יש להם כנראה היכולת למשוך אור, אבל הם אינם מודעים לתפקיד להעביר אותו הלאה במודעות חיובית. כאשר אנו מעבירים את האור כשאנו במודעות שלילית, שונאים מישהו או כועסים או מפחדים וכדומה, אנו גורמים נזק לעצמנו ולסביבתנו.
גם הרפואה המודרנית מסכימה היום שרגשות שליליים גורמים למחלות. לחץ, למשל, גורם להתקפות לב ולשבץ. כעס ודיכאון גורמים סרטן.
לכן, כשמישהו עסוק בכתיבה, רצוי שיתמקד בהשפעה החיובית שתהיה לדבריו על הקוראים, ולא עד כמה הדבר יאדיר את שמו.
זה "סוויץ" קטן כביכול במודעות, אבל זה ההבדל שעושה את הכל.
כל פעם שאני מתיישבת לכתוב, אני משתדלת לעשות את הסוויץ הזה במוחי. לא שזה קל, אנו רגילים לחשוב אחרת. אבל הגמול עצום. כדאי לנסות.
ברכות ואור
אורנה רב-הון