X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  כתבות
לא פעם נאמר לנו, שצדקה תציל ממוות, אך אין זאת אומרת, שאתה עושה את המעשה הטוב לזולתך, רק משום שאתה חושב שתזכה לאורך ימים ושתינצל ממוות בשל כך. שׂומה עליך לעשות את המצווה בלב שלם, בשמחה, בכוונה ובלי כל חשבונות
▪  ▪  ▪
[צילום: פלאש 90]

הָאוֹרֵחַ הַמִּסְתּוֹרִי (1)
עיבוד לחרוזים: שמחה סיאני
הגהה וניקוד: ד"ר אורי מלמד
לֵיל הַסֵּדֶר בְּבֵית הַגְּבִיר הִגִּיעַ
וּבַבַּיִת, נֵרוֹת דָּלְקוּ בְּאוֹר מַרְגִּיעַ
הַנִּקָּיוֹן בָּהַק מִכָּל פִּנָּה בַּחֶדֶר
וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּמוּכָן לַ"סֵּדֶר".
בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּבִגְדֵי חַג הָיוּ לְבוּשִׁים
מִתְכּוֹנְנִים לָצֵאת לַתְּפִלָּה עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים.
אַךְ פָּנָיו שֶׁל הַגְּבִיר הֵפִיקוּ עֶצֶב רָב
וְאִי-שְׂבִיעוּת רָצוֹן הִתְפַּשְּׁטָה עַל זְקָנוֹ הַסָּב
רַק שְׁנֵי אוֹרְחִים הִצְטָרְפוּ הַשָּׁנָה לַ"סֵּדֶר"
וְלֹא רַבִּים, כִּבְכָל שָׁנָה, הִצְטוֹפְפוּ בַּחֶדֶר.
הָיָה הַגְּבִיר עָשִׁיר גָּדוֹל בְּחֶסֶד וּבִצְדָקָה
וְהָיָה יָדוּעַ בִּנְדִיבוּתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ, רִבְקָה;
בֵּיתוֹ הָיָה פָּתוּחַ לִרְוָחָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה
וְאֵרַח עֲנִיִּים כַּעֲשִׁירִים בְּלֵב שָׂמֵחַ וּבִרְנָנָה.
וְהַשָּׁנָה, שָׁנָה קָשָׁה הָיְתָה וּסְחוּפַת רוּחוֹת
קֹר עַז וּשְׁלָגִים הֵנִיסוּ אֲנָשִׁים מִן הָרְחוֹבוֹת
וְכָךְ נוֹתְרוּ הַגְּבִיר וּבְנֵי בֵיתוֹ רַק עִם שְׁנֵי אוֹרְחִים
וְאֶת בֵּיתָם לֹא פָּקְדוּ עָנִי אוֹ עוֹבֵר דְּרָכִים.
וְהִנֵּה, נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת שֶׁהִקְפִּיצָה אֶת הַגְּבִיר
שֶׁלָּהוּט הָיָה אַחַר אוֹרְחִים, וְדָפְקוֹ הִגְבִּיר -
אוּלַי הֵלֶךְ נוֹסָף הִגִּיעַ וַהֲרֵי זוֹ הַפְתָּעָה!
"אִבַּדְתִּי דַּרְכִּי בַּשֶּׁלֶג, אֲדוֹנִי, כְּבָר שָׁעָה,
רָטֹב עַד לְשַׁד עַצְמוֹתַי וּבְלִי סְוֶדֶר;
הֲתוֹאִילוּ, יְהוּדִים טוֹבִים, לְאָרְחֵנִי לַ'סֵּדֶר'?"
"בָּרוּךְ הַבָּא!", קִדֵּם פָּנָיו הַגְּבִיר בְּשִׂמְחָה
הִכָּנֵס נָא! לְעֹנֶג רַב יֵחָשֵׁב לָנוּ בּוֹאֲךָ".
וְהַזָּר עִם בְּגָדָיו הַמֻּכְתָּמִים בְּבֹץ וָרֶפֶשׁ
נִכְנַס לַבַּיִת הַנָּקִי וְהַמְצֻחְצָח בְּשִׂמְחַת נֶפֶשׁ.
- "הָבִיאוּ לוֹ בְּגָדִים נְקִיִּים וִיבֵשִׁים", בִּקֵּשׁ הַמְאָרֵחַ
- "לְשֵׁם מָה?", אָמַר הַזָּר בְּבִטּוּל וּבְחִיּוּךְ זוֹרֵחַ
"בְּגָדַי טוֹבִים דַּיָּם וְיִתְיַבְּשׁוּ עַד תְּפִלַּת שַׁחֲרִית".
- "רְצוֹן אָדָם - כְּבוֹדוֹ", הִסְכִּים הַגְּבִיר וְהַשִּׂיחַ הִכְרִית!
הָאוֹרֵחַ הִנִּיחַ תַּרְמִילוֹ בְּפִנַּת הַחֶדֶר עַל הָרִצְפָּה
וְיָצָא עִם הַנּוֹכְחִים לִתְפִלַּת עַרְבִית בְּלִי כִּפָּה.
בְּנֵי הַבַּיִת שָׂמוּ לֵב לַכָּבוֹד שֶׁחָלַק אֲבִיהֶם לַזָּר
אֵיךְ קָבַע מְקוֹמוֹ שֶׁל הַלָּה לְצִדּוֹ, וּלְהוֹשִׁיבוֹ עָזַר ...
הַגְּבִיר חִיֵּךְ אֶל הָאִישׁ כְּמַכִּירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה
וְשִׂמְחָתוֹ לְאָרֵחַ אֶת הַלָּז בָּאָה מִלִּבּוֹ פְּנִימָה.
תָּמְהוּ הַבָּנִים וְלֹא הֵעֵזּוּ לְהוֹצִיא מִלָּה
וְאַף לֹא הִקְשׁוּ עַל כָּךְ אַף לֹא קֻשְׁיָה קַלָּה.
"מַגִּיד!" הִכְרִיז הַגְּבִיר וְהַכֹּל הֵחֵלּוּ לִקְרֹא בְּהַדְרָה
רַק הַזָּר בַּהַגָּדָה הַמְהֻדֶּרֶת לֹא דִּפְדֵּף וְלֹא קָרָא.
עוֹדָם קוֹרְאִים, הִבְחִינוּ לְתִמְהוֹנָם כָּל בְּנֵי הַבַּיִת
שֶׁהָאִישׁ אַף נִרְדָּם, וְרֹאשׁוֹ מֻרְכָּן עַל חָזֵהוּ כָּעַיִט ...
אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעָה הָעֵת וְהִתְחִילוּ כֻּלָּם בַּסְּעוּדָה
קָם הַזָּר לִתְחִיָּה, וְהָיָה לַמְסֻבִּים כְּחִידָה;
הוּא גִּלָּה עֵרָנוּת יְתֵרָה וְנָגַס בְּכָל פֶּה,
לָקַח לְצַלַּחְתּוֹ מִכָּל עֵבֶר וְאַף שָׁתָה קָפֶה
אָכַל וּבָלַס וּבִקֵּשׁ עוֹד וָעוֹד בְּשַׂר חָזֶה
וּבַעַל הַבַּיִת, בַּאֲצִילוּת מְיֻחֶדֶת, הִגִּישׁ לוֹ אֶת זֶה ...
"סְתָם גַּרְגְּרָן וְטַרְדָן, חֲסַר נִמּוּסֵי שֻׁלְחָן"
חָשְׁבוּ בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁעָקְבוּ אַחַר הַזָּר הַקַּבְּצָן
"אַךְ מָה רָאָה לוֹ אֲבִינוּ לְכַבֵּד אֶת הָאִישׁ?
בִּמְקוֹמוֹ, הָיִינוּ פּוֹטְרִים אוֹתוֹ מִלְּפָנֵינוּ חִישׁ!"
נִמְזְגָה הַכּוֹס הַשְּׁלִישִׁית לִפְנֵי 'בִּרְכַּת הַמָּזוֹן'
וְהַגְּבִיר פָּתַח וְאָמַר לְבָנָיו בְּקוֹל מָלֵא רֹן:
"מִצְוָה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וּמוּבָא בַּסְּפָרִים
שֶׁרָאוּי לְסַפֵּר עַל נִסִּים פְּרָטִיִּים, שֶׁלָּנוּ קוֹרִים.
אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר יָשָׁן נוֹשָׁן, שֶׁקָּרָה לִי בַּדְּרָכִים.
פַּעַם נָסַעְתִּי לְמַסַּע עֲסָקִים עִם שְׁנֵי אַחִים.
וְהַיָּמִים יְמֵי שֶׁלֶג וּסְעָרָה, מֶרְכַּבְתֵּנוּ לַסּוּסִים רְתוּמָה
הַלַּיְלָה חָשׁוּךְ וְהַדֶּרֶךְ הָעֲמוּסָה בַּשֶּׁלֶג, אֲיֻמָּה!
הַסּוּסִים הֶחֱלִיקוּ וְקָמוּ בְּקֹשִׁי עַל רַגְלֵיהֶם
מִמַּלְקוֹת הָעֶגְלוֹן שֶׁהִצְלִיף וְקָרָא בִּשְׁמוֹתֵיהֶם ...
הַמַּצָּב נִרְאֶה הָיָה חֲסַר-תִּקְוָה לַחֲלוּטִין
עַד שֶׁהִבְחַנּוּ בַּאֲלֻמַּת אוֹר מֵאַחַד הַבָּתִּים
שָׂמַחְנוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְעַל הַדֶּלֶת נָקַשְׁנוּ
אַךְ, לְחֶרְדָּתֵנוּ, הֵבַנּוּ שֶׁלְּבֵית לִסְטִים הִגַּעְנוּ.
כַּסְפִּי, שְׁעוֹנִי וְשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב נִלְקְחוּ מִמֶּנִּי
וְהַשּׁוֹדְדִים, אַחֲרֵי דִּיּוּן, הֶחֱלִיטוּ לַהֲמִיתֵנִי.
כָּל תְּחִנּוֹתַי וְדִמְעוֹתַי הָיוּ לַשָּׁוְא
'לֹא יַעֲזֹר דָּבָר, דִּינְךָ לָמוּת עַכְשָׁיו!'
כָּךְ אָמְרוּ וְלֹא הִטּוּ לִי אֹזֶן כְּלָל
וְהֵבַנְתִּי, שֶׁנִּסְתָּם עָלַי הַגּוֹלָל!
לְפֶתַע נִכְנַס אָדָם וְשָׁאַל לְפֵשֶׁר הַמִּתְרַחֵשׁ
בִּרְאוֹתוֹ אוֹתִי מֻטָּל אַרְצָה, חָבוּל וְחוֹשֵׁשׁ.
הֵם סִפְּרוּ לוֹ מַה קָרָה וְהֶרְאוּ לוֹ הַשָּׁלָל
וְהוּא בִּקֵּשׁ לְשַׁחְרְרֵנִי, כִּי עָלַי חֲבָל;
שֶׁאִם אָמוּת, יָמוּתוּ עִמִּי עוֹד רַבִּים
שֶׁמְּפַרְנֵס אָנֹכִי אוֹתָם וּמִמֶּנִּי הֵם חַיִּים
וְכֵן אָמַר כִּי יָדוּעַ לוֹ שֶׁאֲנִי טוֹב לֵב וְצַדִּיק
וְאֶת רְצוֹנָם לְהָרְגֵנִי עַתָּה - לֹא יַצְדִּיק!
עִם בֹּקֶר שֻׁחְרַרְתִּי וְחָזַרְתִּי מִיָּד לַפֶּלֶךְ
אַחֲרֵי שֶׁהוֹבִילַנִי הָאִישׁ לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ ...
אִם רְצוֹנְכֶם לְהַכִּיר אֶת הָאִישׁ הָאָצִיל
שֶׁמִּמָּוֶת בָּטוּחַ אֶת אֲבִיכֶם הִצִּיל;
הִנֵּה יוֹשֵׁב לִפְנֵיכֶם - וְאָכֵן זֶה מוּזָר
שֶׁלֹּא אַחֵר הוּא אֶלָּא אוֹרְחֵנוּ הַזָּר.
אַף אֶחָד לֹא הִרְגִּישׁ בְּלַהַט הַסִּפּוּר
אֵיךְ הַזָּר מִכִּסְאוֹ נֶעֱלַם, לֹא בָּרוּר.
הַגְּבִיר וְהַבָּנִים חִפְּשׂוּ אַחֲרֵי הַנֶּעֱלָם
וְלַמְרוֹת מַאֲמַצֵּיהֶם הֶעֱלוּ חֶרֶס בְּיָדָם.
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב סוֹעֵר, אַחֲרֵי לֵיל הַסֵּדֶר
הִבְחִינוּ בִּצְרוֹר שֶׁהֻנַּח בְּפִנַּת הַחֶדֶר
פְּתָחוּהוּ וּמָצְאוּ בּוֹ לְתִמְהוֹנָם הָרָב
שָׁעוֹן, סְכוּם כֶּסֶף וְשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב!

תובנות לסיפור

שלח לחמך על פני המים... (קוהלת יא, א)
לא פעם נאמר לנו, שצדקה תציל ממוות, אך אין זאת אומרת, שאתה עושה את המעשה הטוב לזולתך, רק משום שאתה חושב שתזכה לאורך ימים ושתינצל ממוות בשל כך. שׂומא עליך לעשות את המצווה בלב שלם, בשמחה, בכוונה ובלי כל חשבונות. עליך להיות כאותו גביר שידו הייתה פתוחה לנזקק ולעני בכל ימות השנה, ולא רק לקראת חג הפסח. משום כך, היה ידוע לכול בנדיבותו בכל אזור מגוריו, ואף לרעים שבליסטים.
התעללות לשם התעללות
ליסטים, שודדים וגנבים – אין בלבם רחמים על קורבנותיהם. מטרתם היא לשדוד את הנקלעים בדרכם אם בדרך מקרה, כמו בסיפורנו זה, או ליזום התנפלות על הקורבן ולשדוד אותו. בשני המקרים, הם משתדלים לא להשאיר אחריהם עקבות! זו גם הסיבה שהשודדים ביקשו להרוג את הגביר, כדי שברבות הימים לא יעיד נגדם והם ייאלצו לשבת בכלא כל ימי חייהם.
אך סתם להרוג ולא להשתעשע מעט עם קורבנם, זה לא נראה להם מעניין; כדאי שיענוהו מעט בטרם יהרגוהו, וכך עשו! התעללו בו, היכו אותו בכל חלקי גופו ונהנו הנאה יתרה לראות את דמעותיו ולשמוע את תחינותיו כשביקש על נפשו.
אחר כך ישבו ודנו בכובד ראש, מה ייעשה באיש שאינם חפֵצים ביקרו, אלא חפצים רק בכספו ובתכשיטים שמצאו על גופו? ייתכן שחלק מהם סבר שלא כדאי להרגו אלא לשחררו לעלטה, וחיות רעות וטורפות יפגשו בו בדרך ויעשו עבורם את המלאכה. אולי ימות קורבנם בחוץ, מפאת קור לילה סחוף רוחות ושלגים זה, וכך יפטרו עצמם מלהרגו? אך ייתכן, שחלק מהם חשש מאוד שמא יחזיק האיש מעמד ולא ימות למרות הכול וילשין עליהם? רק משום סיכוי קטן זה, החליטו השודדים לא להסתכן וליטול במו ידיהם את חייו של הגביר, כשהם מתעלמים מתחינותיו ומדמעותיו.
"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" (משנה, עדויות ה, ז)
והנה, בעודם מסכמים ביניהם את הוצאתו להורג, נפתחה לפתע הדלת והופיע איש שהכיר במקרה את הקורבן, הוא הגביר, ודיבר בזכותו. לפי הסיפור, ניתן להבין, שאף איש זה היה חבר של אותם שודדים, אך בשונה מהם, הוא הכיר את הגביר והסביר לרעיו, שהשבוי ידוע בנדיבות לבו וברוחב ידו; ואם חס וחלילה ימות, ימותו עוד רבים עמו; שכן, הוא יודע, שהשבוי מעסיק בני משפחות רבים באיזור, ביניהם בני משפחותיהם, ואם יטלו את נשמתו, לא יהיה לקרוביהם, שאינם שודדים כמותם, לחם לאכול. הוא אף העיד על עצמו, שעבד אצל הקורבן וזכה ליחס הוגן מצדו וביקש מחבריו: "עשו זאת למעני", ולאו-דווקא למען האיש השבוי בידיכם. כך הציל הזר את הגביר מידי רעיו הפושעים.
ממקרה זה אנו למדים, שהגביר היה ידוע בכל הפלך. הוא, כאמור, כנדבן וכאחד המארח ומסייע לבריות, מבלי להתחשב באופייו של הנזקק או של אותו פושט יד, סייע גם לאדם ישר וגם לאדם שדרכו אינה ישרה, ובכך נתן דוגמה אישית לכולם!
במעשיו אלה קרב אליו אנשים רבים וביניהם את השודד שהיה מועסק אצלו זמן-מה. הגביר, כמעבידו, נהג בו בהגינות וביושר ובשעה קשה זו, בא אותו שודד והציל אותו מצפורני המוות. אף כי עמד האיש מול רעיו הגנבים, הוא לא נרתע, כי הרגיש חובה להציל את מעסיקו לשעבר, שהיה טוב ומטיב עמו.
שימו לב, אין הגביר מספר ליושבים סביב שולחנו, מה עלה בגורלם של העגלון ושני האחים שהיו שותפים לו למסע. הטעם לכך פשוט, משום שכל אחד "משלם" כפי מעשיו לטוב או לרע. הגביר סיפר רק על שאירע לו באותו לילה סוער. אם גורלם של רעיו היה שונה משלו – אין אנו יודעים.
"מקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו" (הרמב"ם, הלכות תשובה ז, ד)
כשקראתי את הסיפור, עלה הרהור בלבי, שמא הזר בכוונה בא לביתו של הגביר ביום סוער זה, שדמה ליום שהצילו ממוות. אולי כי עבר זמן רב מאז קרה המקרה, והזר סבר שנשמטו מזיכרונו של הגביר כל פרטי הערב הנורא ההוא? או שמא ניחם השודד על מעשיו ומעשי רעיו, וביקש בדרך זו לחזור בתשובה ולהשיב את הגזלה לבעליה?
עם היכנסו לבית הגביר, ידע הזר שהגביר הכירו ושמח על כך מאוד, אך לא הביע את שמחתו בפני כל יושבי השולחן. היה זה דו-שיח אילם ומוסכם בינו לבין מארחו. וכשהגיעה השעה והגביר הכביר דברים בשבחו וסיפר לבני הבית ולקרואים על מעשהו הטוב של היושב לצדו, חש הזר בושה על מעשיו כגזלן, אך גם חש שמחה כי עלה על דרך הישר והטוב וחזר בתשובה. הוא ניצל את תשומת הלב המלאה שהגביר זכה לה בסיפורו המרתק, וחמק כ"גנב" ללא קול מן הבית בהותירו בפינת החדר את צרורו, אשר בתוכו היו הכסף והתכשיטים שנגזלו מן הגביר – ובכך הוחזרו לבעליהם הטוב והמטיב.

על-פי סיפור לקוח מאתר האינטרנט של צעירי חב"ד
תאריך:  21/04/2016   |   עודכן:  21/04/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות חגים ומועדים
יפעת גדות
אוטובוס בחינם, ציורי קומיקס בפלורנטין, פארקים שרק מחכים לחוגגים, ועוד בילויים מקוריים ומהנים מחכים לכל מי שרק רוצה לבלות בחול המועד פסח
איתמר לוין
קיבל את עמדת רב המקומות הקדושים והמשרד לשירותי דתות, לפיה מאחר שלא מדובר ב"מנהג המקום" - לא יוכלו נשות הכותל לקיימו בחול-המועד
אסתר שניאורסון גרי
נתפלל לאליהו שאכן יופיע בליל הסדר אצל כל אחד מאיתנו, שיבוא וירבה שלום בעם ובתוך כל משפחה ומשפחה, אבל הגאולה השלמה היא בביאת המשיח
מירב ארד
שר הפנים, אריה דרעי הנחה לאחרונה את הרשויות המקומיות להוסיף דגל סגול המתריע מפני מדוזות והחליט כי הכניסה לחופים העונה תהיה ללא תשלום
מחלקה ראשונה
אסם מציגה פיתוח חדשני של תערובת להכנת מאפי שמרים כשרה לפסח וללא גלוטן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il