מקסיקו לאחר שנפסקו החיים היהודיים בסתר בעקבות פעולות המנע של האינקוויזיציה היו "נוצרים חדשים" (אנוסים )שהמשיכו לשמור על מנהגים יהודיים בחוג המשפחה והעבירו את מורשתם מדור לדור באמצעות הנשים מאם לבת.
העדר מסמכים כתובים מרוב תקופת השלטון הספרדי במקסיקו מקשה על החוקרים לשחזר את ההיסטוריה של אנוסי מקסיקו. הידע שבידינו מקורו בעדויות בע"פ שהועברו מדור לדור וממסמכי האינקוויזיציה ששמרה על הווידויים של האנוסים. אימת האינקוויזיציה עשתה את שלה ואומנם חסרים נתונים על אחוז האנוסים אבל סביר להניח שחלק ניכר מהם השלים עם גורלו ונטמע בחברה הנוצרית. רק מעטים העיזו להסתכן ולהמשיך בקיום מנהגים יהודיים. אבל, בהעדר מסגרת ארגונית וקשרים עם העולם היהודי הם חדלו להבין את משמעותם של המנהגים.
גם ביטול האינקוויזיציה והרפורמות הליברליות של המחצית הראשונה של המאה ה-19 לא הפיגו את פחדיהם של האנוסים ששמרו על יהדותם בסתר. החוקה של 1857 העניקה חופש דתי לאזרחי מקסיקו. אבל, הפחד מפני הכנסייה הקתולית היה כה גדול שהם לא העיזו להזדהות בגלוי כיהודים.
החשיפה הראשונה של נושא האנוסים נעשתה על-ידי פרנצ'סקו ריוואס פואיגקרוור, מצאצאי האנוסים במקסיקו שפירסם ב-1889 סדרת מאמרים על האנוסים. אבל,רק לאחר קבלת חוקה חילונית חדשה ב-1917 החלו האנוסים להיחשף. הם יסדו קהילות והחלו ללמוד על היהדות. פרנצ'סקו יסד ארגון גג של כ-3,000 אנוסים שחזרו ליהדות בגלוי ברחבי מקסיקו ופירסם כתבות על-פי עדויות אישיות על מנהגי האנוסים בכתב עת שהקים בשם "אל סבדו דקרטר". מהכתבות התברר שאנוסים בחרו לגור בכפרים נידחים, הרחק מעינה של הכנסייה הקתולית ובמשך דורות שמרו על קשרים ביניהם ואף נישאו רק בינם לבין עצמם. הם התפללו בעברית עתיקה מתוך ספר עברי שתורגם לספרדית ושמרו שבת.
קהילות האנוסים ששבו ליהדות יש עדויות על צאצאי אנוסים החיים באזורים שונים של מקסיקו אבל רק חלק מהם מודים ביהדותם. הקהילה המפורסמת ביותר של אנוסים נמצאת בוונטה פריאטה, במדינת הידאלגו. קבוצות קטנות של אנוסים מתגוררות בטיחואנה במדינת באחה בקליפורניה המקסיקנית, בטולוקה במדינת מקסיקו, וכן בוואליחו, קוקולה ואקפולקו במדינת גווררו, בוורה קרוז ופואבלה במדינת פואבלו.
ונטה פריאטה קיומה של קהילה יהודית בוונטה פריאטה התגלה לראשונה ב-1940. רפאל פטאי, אנתרופולוג הגיע לשם בעקבות שמועה שאנשי העיירה החלו בשנות ה- 1930 לקרוא לעצמם יהודים. הוא מצא בעיירה בית כנסת וגילה שבתפילות שזורים מלים ואף משפטים בעברית. אנשי העיירה חוגגים את חג הפסח באביב ועורכים סדר פסח עם מצות.
בשיחה עמם הם אמרו לפתאי שהם צאצאים של משפחות אנוסים מספרד שברחו מפני האינקוויזיציה ומנהגיהם עברו מדור לדור. אבל, פתאי התקשה להאמין להם משום שהם לא היו שונים בחזותם החיצונית מהמקסיקנים. הוא העריך שהם שייכים לזרם פרוטסטנטי שנקרא "כנסיית אל היהודים" שמרכזה היה באיובה ואח"כ בקולורדו בארה"ב. זרם פרוטסטנטי זה אימץ מנהגים יהודיים. אבל, קיימת גירסה נוספת לגבי הקהילה היהודית בוונטה פריאטה. על-פי גירסה זו מספר אנשים שהאמינו שהם צאצאי אנוסים ובראשם ראמון חירון ומנואל טלז הקימו את היישוב בוונטה פריאטה בשנות ה- 1950.
על-פי פרנצ'סקו הקהילה היהודית שם נוסדה ב-1920 ונקראה "קהילת קהל קודש בני אלוהים". הם הקימו בית כנסת בו מתפללים בעברית וספרדית והם שומרים שבת וכשרות. יש להם מרכז קהילתי ובית קברות. בית הכנסת נהרס בשיטפון באמצע שנות ה-1950 ובמקומו הוקם בית כנסת חדש ובו ארון קודש, מנורה, בימה ונר תמיד והקירות מקושטים בפסוקים מהמקרא, מגן דוד וחנוכיה. באולם בנו 50 מקומות ישיבה והוקמה מחיצה בין אגף הגברים והנשים.
הקהילה יצרה קשרים עם הרב הקונסרבטיבי שמואל לרר בשנות ה- 1960 והוא גייר את חברי הקהילה ושימש כמנהיגם הרוחני. הוא היה בא לערוך חתונות, בר מצווה וכו'. ב-1972 הם בנו מקווה. הרב לרר גייר למעלה מ-100 מחברי הקהילה. אבל, לאחר מכן חלק מחברי הקהילה עברו גיור אורתודוכסי והקימו בית כנסת משלהם. חלק מבני הקהילה ביקרו בישראל וכמה מילדיהם נישאו ליהודיות והשתקעו בישראל.
ורה קרוז ורה קרוז היה נמל הכניסה למקסיקו בתקופת השלטון הספרדי. נוצרים חדשים רבים הגיעו למקסיקו דרך נמל זה. מסמכי האינקוויזיציה מאשרים שהיו אנוסים בעיר. כיום יש בוורה קרוז קבוצה של צאצאי אנוסים שחזרה ליהדות. תהליך החזרה ליהדות החל בשנות ה- 1970. צאצאי אנוסים שגילו שהמנהגים במשפחותיהם הם מנהגים יהודיים החלו לחפש את שורשיהם. בהעדר בית כנסת הם ערכו תפילות בסופי שבוע בגן הילדים. הרב הקונסרבטיבי שמואל לרר גייר אותם ושימש להם מדריך בלימוד היהדות. הוא נהג להגיע כדי לערוך חתונות, בריתות מילה, בר מצווה וגיורים. עוד בחייו הוא יצר קשר עם ארגון "כולנו" כדי שנציגי הארגון ימשיכו לעזור לקהילה הקטנה. לאחר מותו ב-2003 החלו שליחי הארגון, עמיחי הפנר ואשתו לבקר באופן סדיר בעיר.
ב-14 בינואר 2005 הגיעה משלחת של נציגי הארגון למפגש סוף שבוע עם בני הקהילה. המשלחת כללה את הרב פטר טרלו מאוניברסיטת טכסס, את הרב פוזנר וחיה וינשטיין, מתנדבת של הארגון. לרגל האירוע שכרה הקהילה אולם גדול והרבנים ניהלו את תפילות ליל שבת ושבת בבוקר. הרב טרלו נשא דרשה על "יציאת מצרים" והשווה את הבעיות של האנוסים לאלה של יוצאי מצרים. הרב טרלו התנדב לבוא לוורה קרוז 4 פעמים בשנה, בהתנדבות ובשאר הימים לקיים קשר טלפוני ודרך האינטרנט. גם הרב פוזנר התנדב להגיע מספר פעמים בשנה.
הארכיטקטית סנשז ממקסיקו סיטי הכינה תוכנית להקמת בית כנסת וגייסה תרומות מידידיה להקמתו. אחד מראשי הקהילה, שאול רואיסקו, אמו וסבתו היו פעילים בקהילה. בסופו של דבר הוקם בית הכנסת ברובו מתרומות של בני הקהילה ונקרא " בית שמואל" על שם הרב שמואל לרר. התפילות בבית הכנסת מתנהלות על-פי נוסח ספרד ומחיצה הוקמה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים. התפילות מתקיימות בעברית. ראש הקהילה של ורה קרוז הוא דניאל מונוז, שהיה צעיר בן 22 כאשר החליט ללמוד יהדות. לשם הכשרה לתפקידו הוא נסע לבוסטון ב-2006 ללמוד לימודי יהדות.
ב-1990 עלו לישראל כמאה אנוסים שהתגיירו. הם למדו עברים עוד בהיותם במקסיקו.
פואבלה בעיר זו חיים צאצאי אנוסים. הרוח החיה בהתארגנות האנוסים לחזרה ליהדות הוא איגנציו קסטלן אסטרדה. משפחתו קיימה מנהגים יהודיים. שם המשפחה של אביו הוא קלדרון ושם המשפחה של אמו הוא אסארדה מנדס. אלה הם שמות משפחה של יהודים ספרדים. כאשר מלאו לאיגנציו 18 הוא רצה להתגייר אך רב אורתודוכסי סירב לגיירו.
איגנציו אירגן קבוצה של אנוסים שנהגו להיפגש בביתו ולהתפלל. התפילה היחידה שהייתה ידועה להם הייתה "שמע ישראל". הם אספו כסף ובנו בית כנסת צנוע. הקהילות האורתודוכסיות במקסיקו סירבו לקיים קשר עם הקהילה ואז פנה איגנציו לנציג קק"ל במקסיקו סיטי, יצחק סעד. איגנציו יצר באמצעותו קשר עם הרב האשכנזי של קהילת "נידחי ישראל" אבל מלבד ספרים ביהדות הוא לא קיבל כל עזרה. סעד יצר עבור איגנציו קשר עם הרב של קהילת "הר סיני" אבל גם קשר זה לא הביא לקבלת עזרה. בסופו של דבר פנה איגנציו לרב הקונסרבטיבי שמואל לרר באמצעות נשיא הקק"ל עמנואל לווינסקי ובינואר 1994 הרב לרר ביקר בפואבלה עם נציג ארגון "כולנו" ריק קוליק. הפעם קיבלו אנוסי העיר עזרה. ב-1999 נפתח בית כנסת חדש שנקרא "בית שמואל" וגם מרכז קהילתי. הקהילה מונה כ-20 משפחות ולהם 23 ילדים.
איגנציו וחברי הקהילה חולמים לעלות בעתיד לישראל.
וואליחו קהילת האנוסים בוואליחו נוסדה לאחר חקיקת החוקה החדשה של 1917. אנוסי העיר החליט לחזור בגלוי ליהדות והקימו את קהילת "בית האלוהים". מנהיגם היה בלתסר לוראנו רמירז. הם למדו על המסורת והמנהגים של היהדות, למדו עברית והחלו לקיים מצוות שמירת השבת והחגים היהודיים. החל מאמצע המאה ה- 20 הם החלו לקחת חלק בחיי הקהילה הספרדית במקסיקו סיטי.
טיחואנה קהילת האנוסים בטיחואנה נוסדה ב-1966 והיא מונה 127 משפחות מקומיות ו- 132 משפחות שעברו מוונטה פריאטה. מייסד הקהילה הוא קרלוס סאלאס דיאז. בתחילה הוא שכר בית והחל ללמד קבוצה של אנוסים שהתעניינו ביהדות מספר התנך ומנהגים יהודיים. הרכב הלומדים היה מגוון וכלל גם כמרים ונזירים קתולים. קרלוס ארגן גם קבוצה של מתפללים ופתח בית אוכל למיעוטי יכולת. עם התגבשותה של הקהילה הם עברו ב-1970 לבניין הקהילה ובו בית כנסת בן 100 מושבים ובית אוכל שהיה פתוח ללא הבדל דת. האנוסים עברו גיור קונסרבטיבי ובשל הגידול במספר המתגיירים הם מתפללים בשתי משמרות.
תהליך שובו של קרלוס ליהדות מעניין ביותר. הוא נולד כקתולי ועבר להתגורר בארה"ב. הוא שרת בצבא האמריקני בקוריאה ושם פגש יהודים. הוא חש אליהם קירבה בלתי מוסברת והחל להתעניין ביהדות. רצונו היה ללמוד יהדות לאחר שחרורו אבל הוא נתקל בקשיים והחליט להצטרף לזרם הפרוטסטנטי- מתודיסטי שהיה קרוב יותר לתנ"ך מהזרם הקתולי ואף הוסמך להיות מיניסטר. אבל, המשיכה ליהדות לא נפסקה. בביקור בבית אמו בטיחואנה היא הראתה לו 2 פמוטי נחושת ומגן דוד מאבן ירוקה- כחולה שהובאו ע"י סבתו מספרד. אמו אף גילתה לו שסבתו נהגה להדליק נרות בערב שבת. בעקבות הביקור הוא החליט להגשים את חלומו וב-1958 הוא התגייר. הוא חזר לטיטואנה והחל בפעילותו בקרב האנוסים.
ביבשת אמריקה יש צאצאים רבים של אנוסים. האורתודוכסים מחרימים אותם ורק הקונסרבטיבים והרפורמים עוזרים להם לחזור ליהדות.
