לאור המחלוקת בנוגע לחוק ההסדרה חשוב להזכיר שהתנועה הציונית רכשה אדמות בארץ מערבים שמכרו אדמות מרצונם במחיר מלא ואף פיצתה את האריסים שישבו על האדמה שנקנתה.
התנועה הציונית הקימה שני גופי נדל"ן לרכישת קרקעות להתיישבות:
- 1901 - מקים הקונגרס את הקק"ל
- 1908 - הוקמה חברת הכשרת הישוב
חברת הכשרת היישוב - בראש החברה עמדו ארתור רופין, אוטו ורבורג ויעקב טהון. בתקופת השלטון העות'מאני התרכזה הכשרת היישוב בתחילה ברכישת קרקעות להתיישבות חקלאית. אחד הפעילים ברכישת קרקעות היה יהושע חנקין. לפני פרוץ מלחה"ע הראשונה השלטון העות'מאני מכר קרקעות כדי למלא את קופתו הריקה.
לאחר הכיבוש הבריטי נאסרה בתחילה רכישת קרקעות והאיסור בוטל ב-1920.
לאחר מלחה"ע הראשונה החלה הכשרת היישוב לרכוש קרקעות גם להתיישבות עירונית. הברון רוטשילד עזר ברכישת קרקעות.
עד קום המדינה רכשה החברה כ-50% מכלל הקרקעות שנרכשו ע"י יהודים.
ד"ר אברהם גרנובסקי פירסם ספר על המדיניות הקרקעית של התנועה הציונית וגם מאמרים רבים. מתוך הפרסומים הללו מתברר שהתנועה הציונית מעולם לא השתלטה על רכוש פרטי ערבי אלא רכשה קרקעות מידי ערבים במחיר מלא. האדמות נקנו מידי בעלי הקרקעות הערבים והאריסים קיבלו פיצוי על פינויים.
ד"ר גרנובסקי תיאר באחד המאמרים את השיטות לאיסוף הכספים למימון רכישת הקרקעות:
- עזבונות בחיים - זאת הייתה עסקה המשלבת מתן סכום גבוה (בדר"כ של זוגות עריריים) לקרן הקיימת לצורך רכישת קרקע - וקבלת רנטה שנתית שגובהה נקבע לפי גילם של התורמים.
- מילוות ואג"ח - הלוואות מבנקים ופרטיים לטווח ארוך. וכן הנפקת אג"ח.
- הון פרטי - יהודי דרום אפריקה ויהודים ממקומות אחרים השקיעו והקרן הקיימת קיבלה על עצמה את ההוצאה לפועל של קניית שטחים בשותפות עם בעלי ההון. היא ביצעה את הקניה כולה, כאילו פעלה למענה היא. הקונה היה בטוח שהדבר ייעשה כשורה, ללא הוצאות מרובות, ללא תסבוכת בשאלת האריסים. בגמר הקניה נמסרת האדמה לבעליה העושים בה כרצונם.
באתר "זוכרות" הפרו-פלשתיני נכתב ש"עד 1948 כל האדמות שעליהן התיישבו היהודים ניקנו בכסף ועל-פי חוק מבעליהן. הכסף לרכישת הקרקעות הגיע מקרנות לאומיות שהקימה התנועה הציונית, כדוגמת: קרן קיימת לישראל. יהודים ציונים ברחבי העולם תרמו לקרנות אלו על-מנת לקדם את ההתיישבות היהודית בארץ. רוב בעלי הקרקעות הערבים, האפנדים, לא ישבו על אדמתם אלא בערים הגדולות או אף מחוץ לגבולות הארץ. את הקרקעות עצמן עיבדו במשך שנים רבות פלאחים, ששילמו לבעלי הקרקע בתנובה חקלאית. משניקנו הקרקעות מבעליהן נאלצו הפלאחים שישבו עליהן והתפרנסו מהן דורות על גבי דורות, לפנות את בתיהם ולוותר על מקור פרנסתם".
באתר רק "שכחו לציין" שהפלאחים היו אריסים והם פוצו כספית למרות שהחוק. לא חייב זאת. בסכום הפיצויים הם יכלו לרכוש קרקע או לפתוח עסק בעיר. מדיניות רכישת הקרקעות בוצעה אך ורק על-פי חוק, אם היה זה החוק העות'מאני או הבריטי.
