האימפריאליזם האשורי ניהל מדיניות שיטתית של הגליית אוכלוסין מהארצות הנכבשות לאשור. אבל, לדעת נדב נאמן (Nadav Naaman) היה זה תגלת פלאסר ה-3 (745 - 727 לפנה"ס) שפיתח ושכלל את שיטת הגליית ההמונים. למדיניות ההגלייה ההמונית היו מספר מטרות והרלוונטית לענייננו היא: שבירת מסגרות לאומיות קיימות. השיטה כללה עקירת המוני אוכלוסין מהארץ הכבושה והבאת אוכלוסין שנעקרו מארצם במקומם. ההגלייה לאשור כללה בעיקר את העילית ותושבים בעלי מיומנויות כמו בעלי מלאכה וחיילים.
החל מאמצע המאה ה-9 לפנה"ס החלו מלכי אשור במסעות כיבוש לעבר סוריה וא"י. שלמנאסר ה-3 נלחם בקרב קרקר ב-853 לפנה"ס בברית מלכי האזור וביניהם אחאב
מלך ישראל. אבל, שלמנאסר הסתפק בניצחון צבאי ובגביית מיסים כבדים מהמנוצחים.
תגלת פלאסר ה-3 נקט במדיניות של הקמת פחוות תחת שלטון אשורי ישיר בשטחים הכבושים, ויורשיו המשיכו במדיניות הקמת האימפריה האשורית.
בין השנים 734 - 732 לפנה"ס ערך תגלת פלאסר ה-3 מסעות כיבוש שכתוצאה מהם התכווצה ממלכת ישראל לאזור הר אפרים והוקמו 3 פחוות על שטחי ישראל לשעבר. פחוות מגידו, כללה את העמקים הצפוניים והגליל. פחוות גלעד כללה את שטחי ממלכת ישראל בעבר הירדן המזרחי הצפוני ופחוות דואר, כללה את חוף הים מהגבול הצפוני עד אזור פלשת. סרגון ה-2 (721 - 705 לפנה"ס) חיסל את המרד בשומרון, היגלה את העילית ואת גיבורי החיל והפך את שומרון לפחווה אשורית.
המקור המקראי - הגליל - במלכים ב', ט"ו,29, נכתב: "בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה". יוחנן אהרוני (Yohanan Aharoni)זיהה את עיון, אבל בית מעכה וחצור כערי מבצר בארץ נפתלי.
- הגלעד - בדה"א ה' 6-8, 22, 26 נכתב: "בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני: ואחיו למשפחותם....בארץ גלעד: ויער אלוהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תגלת פלאסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור ונהר גוזן".
- השומרון - במלכים ב,י"ז, 5-6 נכתב:"ויעל מלך אשור בכל הארץ ויעל על שומרון ויצר עליה שלש שנים: בשנת התשעית להושע לכד מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה וישב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי".
הכתובות האשוריות המאורע המתואר במל"ב ט"ו, 29 מוזכר בכתובת של תגלת פלאסר ה-3 בכלח (נמרוד). הכתובת אינה שלמה: "משישה עשר מחוזות ארץ בית (עומרי הפכתי) לעיי (חרבות)...שבויי העיר (ד)בר, 625 שבויי העיר... עכברה, 650 (שבויי העיר ) חנתון, 650 שבויי העיר(כסולות)...שבויי העיר יטביתה, 650 שבויי העיר (ש)מעון... את כולם, יחד עם רכושם לקחתי. העיר ארומה, העיר מרום..".
באחת מכתובות הסיכום נכתב:" (ארץ בית עומרי, אשר) במסעותי הקודמים הפכתי את כל עריה (לאיי חרבות, את כל רכושה ואת ב)קרה לקחתי שלל, את העיר שומרון לבדה השארתי...".
מתוך הנתונים המספריים ששרדו באנלים של תגלת פלאסר ה-3 ידוע על הגליית 13,520 מהחלק הצפוני של ממלכת ישראל הצפונית.
המאורע המתואר בדה"א ה',6-8, 22, 26 מוזכר בכרוניקון האפונימי בו נכתב שתגלת פלאסר ה-3 לקח שבויים בעשתרות, רמות גלעד וקנת בבשן ושבויים משבטי עבה"י. בכתובת שבורה מכלח (נמרוד) ששוחרזה ע"י חיים תדמור (Haim Tadmor ) נכתב:"את העיר כספונה על חוף הים העליון ...את העיר קנת, העיר גלעד והעיר אבל שיטים אשר על גבול ארץ עומרי הארץ הרחבה של בית חזאל כולה אני סיפחתי לאשור".
המאורע במל"ב י"ז, 5-6 מתואר בכתובת של סרגון ה-2. הוא דיכא מרד שפרץ בשומרון. ב-721 לפנה"ס חוסלה ממלכת ישראל כליל והוקמה פחוות שומרון. כעבור שנה התמרדו תושבי שומרון והמרד דוכא באכזריות. על-פי כתובת של סרגון ה- 2 הוא הגלה 27,290 איש והושיבם בארץ אשור: "נשאתי כשלל 27,900 איש על מרכבותיהם והאלים המסייעים להם. 200 מרכבות (האנלים 50) גייסתי מהם למשמר המלכותי שלי, ואת שאריתם הושבתי בארץ אשור. אכלסתי (או שיקמתי) את העיר שומרון יותר משהייתה קודם. אנשים מן הארצות שכבשתי הושבתי בתוכה".
הממצאים הארכיאולוגיים ממלכת ישראל במערב מנתה ערב הכיבוש האשורי ב-734 לפנה"ס על-פי הערכות הארכיאולוגים ברושי ופינקלשטיין כ-350,000 תושבים על-פי החלוקה הבאה: בגליל העליון היו 84 יישובים שהשתרעו ע"פ כ-1,000 דונם ומספר התושבים שחיו בהם היה כ-25,000. בגליל התחתון היו 54 ישובים שהשתרעו על פני 900 דונם ומספר התושבים שחיו בהם כ-22,5000. בעמק החולה היו 23 יישובים שהשתרעו ע"פ 750 דונם וחיו בהם 18,750. בעמק הירדן היו 76 יישובים שהשתרעו ע"פ 550 דונם ובהם חיו כ-13,750 . בעמק יזרעאל היו 55 יישובים שהשתרעו ע"פ 1,100 דונם וחיו בהם כ-27,500 תושבים. בשומרון היו 378 יישובים שהשתרעו ע"פ 3,990 דונם וחיו בהם 102,250 תושבים. לזה יש להוסיף את הגלעד אשר לגביו לא הובאו נתונים.
הכתובות האשוריות והמקורות המקראיים כללו ערים בגליל העליון והתחתון, בשולי עמק יזרעאל, ארץ הגלעד ואזור השומרון. בסה"כ הוגלו על-פי הנתונים המקוטעים מהכתובות האשוריות 40,800. סביר להניח בשל הכתובות המקוטעות ששרדו שאולי מספר הגולים היה גדול יותר. חסרים נתונים על מספר הגולים מהגליל העליון והגלעד. כמו-כן, חסרים נתונים על מספר ההרוגים.
הממצאים הארכיאולוגיים של צבי גל( Zvi Gal) מראים שערב מסעו של תגלת פלאסר ה- 3 נהנה הגליל התחתון מפריחה יישובית. היו בו 5 - 6 ערים מרכזיות וערי שדה מבוצרות. הפריחה היישובית הגיעה לקיצה בשלהי המאה ה- 8 לפנה"ס. גל הגיע למסקנה ש"המספר הנקוב באנלים משקף ריאליה יישובית", כלומר המספר משקף את רוב האוכלוסייה. הוא הגיע למסקנה זו מהשוואת שטח האתרים מהן בוצעה ההגלייה עם מספר המוגלים. על-פי הממצאים הארכיאולוגיים הגליל התחתון התרוקן ברובו מאוכלוסייה בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס והיה בעל אוכלוסייה דלילה במאה ה-7 ואולי אף במאה ה-6 לפנה"ס.
הסקר הארכיאולוגי של אושרי אבירם (Aviram Oshri) וגל כלל את האתרים חנתון, קרני חיטין, גת חפר, אעבלין וראש זית והממצאים מאשרים שהם חרבו בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס. נאמן קבע שעל-פי הנתונים הארכיאולוגיים והכתובות האשוריות אזור הגליל התחתון התרוקן באופן משמעותי מיושביו בסוף המאה ה-8 לפנה"ס. בכנרת ובמגידו נתגלו סימני חורבן. אם מהגליל התחתון בלבד הוגלו 13,520 מתוך אוכלוסייה של כ-22,500 הרי בצירוף מספר ההרוגים מדובר בהגלייה של רוב האוכלוסייה.
בגליל העליון נמצאו ממצאים המעידים על ההרס שהביא תגלת פלאסר ה-3 על האזור. בחפירות בחצור נתגלו סימני שריפה. בנייני העיר והמצודה נשרפו. בחפירות שנערכו בקדש התברר שקדש הפכה לעיר פיניקית לאחר נפילת ממלכת ישראל. סביר להניח שהיא התרוקנה מתושביה הישראלים שהוגלו ע"י תגלת פלאסר ה-3. גם בדן ניכרו סימני הרס. באבל בית מעכה מתנהלות חפירות אבל עדיין לא הגיעו לשכבה של תקופת הברזל השנייה. העיר בית שאן בעמק נהרסה ע"י תגלת פלאסר ה-3. לאחר מכן הייתה בה התיישבות זמנית ואחר כך פער יישובי עד התקופה ההלניסטית (שלהי המאה ה-4 לפנה"ס).
חלקים ממגידו נהרסו אבל אזור האורוות נותר שלם. עדיין לא נערכו חפירות בכל אתרי הגליל העליון. המצב בגלעד אינו ידוע בשל העדר ממצאים ארכיאולוגיים. תדמור העריך שבגליל " נשארה אוכלוסייה ישראלית במספר ניכר".
בשומרון - נאמן קבע שהממצאים הארכיאולוגיים מעידים על חורבן בשכם ובערים שונות באזור השומרון. פינקלשטיין / סילברמן (Nil, Asher Silberman) הגיעו למסקנה שרוב האוכלוסייה הישראלית באזור השומרון לא הוגלתה. סרגון ה-2 היגלה בעיקר את אצולת השומרון ואנשי צבא. ההסבר להשארת האוכלוסייה הישראלית באזור השומרון הוא כלכלי. האזור התמחה בייצור שמן. הם מסתמכים על הממצאים הארכיאולוגיים של ברושי ופינקלשטיין לפיהם מנתה אוכלוסיית השומרון 102,250 ערב הכיבוש האשורי. אם על-פי המקור האשורי הוגלו 27,290. המסקנה ממחקר זה היא שרוב האוכלוסייה הישראלית נשארה באזור השומרון אליו הובאו גולים מארצות אחרות ע"י סרגון ה-2. לדעתם גם הממצאים הארכיאולוגיים מחזקים הערכה זו. 50% מהאתרים בסביבות העיר שומרון המשיכו להיות מיושבים. הנביא ירמיהו העיד שישראלים משכם, שילה ושומרון באו להעלות מנחה במקדש (ירמיהו מ"א, 5) בימיו של המלך חזקיהו. חזקיהו הזמין את הישראלים ששרדו את ההגליות האשוריות לחגוג את הפסח בירושלים (דה"ב ל', 1). מרדכי אביעם (Mordechai Aviam) חקר את היחסים שנוצרו לאחר נפילת ממלכת ישראל בין "שארית הפליטה" הישראלית וממלכת יהודה. אברהם פאוסט (Avraham Faust) מצא שבאזור השומרון שרדו חוות שהתקיימו ברציפות מהמאה ה-8 עד המאה ה-2 לפנה"ס.
בעמקים - רוב האוכלוסייה לא הייתה ישראלית ועל-פי סקרים שנערכו בעמק יזרעאל הייתה המשכיות יישובית ודמוגרפית. רוב החוקרים מסכימים שפליטים מממלכת ישראל ברחו ליהודה. בנימין מזר (Biniamin Mazar) קבע שלאחר חורבן ממלכת ישראל הייתה יהודה מקלט ל"שארית ישראל" שנמלטו לשטחה. ברושי ופינקלשטיין מצאו שהיו ישראלים רבים שברחו ליהודה בשני גלים עיקריים. הגל הראשון הגיע ב-721 לפנה"ס לאחר כיבוש השומרון והגל השני הגיע ב-701 לפנה"ס בעקבות מסע סנחריב. תדמור ואביעם שותפים לדעה זו. התזה הזאת מסבירה את גידול האוכלוסין ביהודה באותם ימים. נאמן דוחה את התזה הזאת. הגידול באוכלוסיית ירושלים נבע, לדעתו, מהתיישבות פליטים מהאיזורים שהחריב סנחריב במסעו ב-701 לפנה"ס.
היקף ההגלייה מממלכת ישראל יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי היקף ההגלייה מממלכת ישראל.
פינקלשטיין / סילברמן הגיעו למסקנה ש"האשורים הגלו לאשור חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה הכפרית"(בגליל ). תגלת פלאסר ה-3 היגלה כפריים סוררים מהגליל ואת אוכלוסיית המרכזים העיקריים. הם הסתמכו על הממצאים הארכיאולוגיים המעידים על חורבן בחצור, דן, בית שאן ומגידו. בעמקים חיה אוכלוסייה לא ישראלית ברובה וסקרים בעמק יזרעאל מעידים על המשכיות יישובית. אבל, בשומרון נותרה רוב האוכלוסייה. להערכתם המספר הכולל על-פי המקורות האשוריים של כ-40,000 משקף כ-5/1 מכלל אוכלוסיית ממלכת ישראל ממערב לירדן על-פי הסקר של ברושי/ פינקלשטיין שממלכת ישראל מנתה ערב הכיבוש כ-350,000 תושבים.
עודד בוסתנאי (Oded Bustenai) גל ואביעם בדעה שחלק ניכר מאוכלוסיית ממלכת ישראל הוגלה ונותרה רק "שארית הפליטה". האוכלוסייה שנותרה בממלכת ישראל לשעבר נותרה, לדעת בוסתנאי ללא מנהיגות מקומית ולא הייתה מסוגלת להתארגן מחדש על בסיס אתני- לאומי, ישראלי. בארון בדעה שהמספר 40,000 מתייחס לגברים בלבד ויש להוסיף למספר המוגלים את הנשים והילדים של גברים אלה.
