רועדים ימים ותלויים

ניכר בקובץ שלפנינו כי נפש המשורר נוטה לדת ולאמונה בבורא העולם. (ע' 113): ..."אוֹר זְרוּעַ לָצַדִּיק/וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה"...// ..."לְיִשְׁרֵי לֵב תִקְוָה/אוֹר יָאִיר בַּלְבָּבוֹת"...//..."רִנְּנוּ צַדִּיקִים לה' /לִיְּשָׁרִים נָאוָה תְּהִילָּה"... המשורר ניזון בכתיבתו מהמקורות היהודיים המסורתיים, אשר מקובלים בשירי-התפילה (כנ"ל), ובקובץ שלפנינו, נמצא ביטוי עז פנים לשירה עברית עכשווית, ששפתה גבוהה וצלולה. (ע' 109): ..."עָטֹף אוֹתִי בֵּרָחֲמִים/כְּשָּׂלְמַת כְּלוּלוֹת/דְאֵה עִמִּי לַשְּׂחָקִים בְּשֶׁמֶשׁ מַרְאוֹת// הַשְׁאִירֵנִי בְּלֵּב אוֹרְחוֹת/אֵדַע לְהַלֵּךְ בֵּטוּחוֹת/כִּי אַתָּה עִמָּדִי/כָּאן וְּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת"... כן ישנן בספר יצירות השואפות לצאת מפנים הנפש ולבוא כשירי-תפילה. כדוגמת - 'תפילה לבן בצבא' (ע' 19): ..."לְגַּעְגּוּעִים אֵין כְּנָפַיִם/הֵם חוֹנְקִים אוֹתְךָ/לָפְנִים הַבַּיִת/סוֹגְרִים אֶת מַעְגַּל הַזְּרִיחוֹת וְהַשְּׁקִיעוֹת שֶׁבְּנַפְשׁךָ/לָפִינָּה זָוִיתִית אַפְלוּלִית/בִּנְדוּדֵי הַלֵּב/לִרְאוֹת וְלָגַעַת/אַתָּה צִפּוֹר נוֹפֶלֶת/וְקִרְטוּעֶיהָ חֶמְלָה/כֶּלֶא לְלא חֶדְוָה"... או כדוגמת - 'תפילת האם, שנשמר על-ידי הבן כמורשת (ע' 24): ..."אִמָּא שֶׁלִי /חָלְמָה/לֵיּוֹם לִרְאוֹת/אֶת קֶבֶר בַּעֲלָהּ/עַל הַר הַזֵּיתִים/לָחֹן אֶת עֲפָרוֹ/לִגְהוֹר עַל מַצַבְתּוֹ/לְסַפֶר לוֹ סִפּוּר גְאֻלָּה/בֵּינָהּ לְבֵּינָהּ/נָשְׂאָה אוֹתוֹ כִּירוּשַׁת/דּוֹרוֹת// אֲנִי נוֹשֵׂא בְּתוֹכִי/אֶת תִּקְוָתָה הַפְגוּמָה/מַעָבִיר לְיַלְדִּי//מְבַקֶּשֶׁת אַהֲבָה/בְּעוֹלָם לְלֹא רַחֲמִים"... רוח התחינות והתפילות שבאסופה המגוונת, בנויה לתלפיות. היצירות מובאות ב-10 שערים ומסודרים לפי נושאים רבי-פנים. הקובץ מקיף 'מפעל חיים' עתיר איכויות כתיבה, הכוללות חוויות אנושיות חובקות עולם, כאשר ראיית האור בקצה המנהרה - מורכבת ואין-סופית. (ע' 102): ..."כְּשֶׁחוֹלְפִים יָמִי לְנֶגְדִּי/גוֹרָל אָדָם בָּעוֹלָם/בְּלִי פְּדוּת/וּבְלִי מוֹשִׁיעַ//בֵּיָּד אָחֲזִיק כּוֹס/בָּעַין אֶרְאֶה גֶּשֶר/בָּרֵגֵל אֶמְדֹד רִצְפָּה/בַּלֵּבֹּ/ אֲעוֹרֵר תִּקְוָה"... (ע' 117): ..."בֹּקֶר מְסַמֵּא עֵינַיִם/מַרְנִין לֵב/מְאַמֶּץ יָדי/שֶׁהֶחְזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי/כְּיָם לַמַּיִם מְכַסִּים/חֶמְלָה רַבָּה/תּוֹדָה וְהוֹדָיָה/בְּאֵין רוֹאִים/ קִירוֹת אוֹמְרִים שִׁירָה/וְתִקְרוֹת מַנְמִיכוֹת לָעוּף"... (66): ..."זֶה שֶׁהִבִּיט בְּעַיִן אוֹהֶבֶת/הֵפִיחַ תִּקְוָה יְרֻקָּהּ/גִּלְגֵּל אַבְקָנִים/ וְנָשַׁם מְלֹא עַלְעָלָיו/יוֹם חָדָשׁ"... (ע' 142): ..."לָנוּ יְשְׁנוֹ הַיּוֹם לְבַדוֹ/שֵׁיֵּשׁ לְשָׁמְרוֹ/כְּבָבָת עַיִן/וּכְשִׁיר מִזְמוֹר"... (150): ..."הוֹ כַּמָּה אוֹר/רוֹחֵשׁ בְּלִיבִּי/גַּם כִּי אֶתֵּן/כּל הוֹן בֵּיתִי/נִיצוֹץ חִוַּרְיָן/יִהְיָה שֶׁלִי"... ממד חשוב ונכבד תופס נושא 'הבדידות'. אשר כרוך ומכיל -'עצב' ו'תקווה'. הבדידות, תלויה ועומדת לרועץ במצבים משתנים. לכן השלכותיו יכולות לקבל ביטוי רב-פנים שהפרט והכלל שותפים לה. סממנים אלו משמשים שיג-ושיח פורה ביצירות הליריות והנוּגוֹת, המסתתרות בין דפי הקובץ העשיר שלפנינו. (ע' 48): ..."הִנֵה נוֹפְלוֹת זְרוֹעוֹתֵינוּ/עַל חֲתוּלִים בּוֹדְדִים//גַּם בְּדִידוּתֵנוּ נָגְעָה בִּסְעָרָה סְרוּקָה וּרְחוּצָה/לְעַצְמָה"... (ע' 41): ..."מִסְדְּרוֹנוֹת שֶׁל בְּדִידוּת//אֲנְחָה שֶׁמִתְכַּנֶסֶת//בּוֹאוּ נְקַבֵּל יַחְדָּו/הִתְרַעְנְנוּת חֲדָשָׁה/הֶמְיַת זִכְרוֹנוֹת/קֶשֶׁר תְּפִלָּה"... (ע' 40): ..."בְּדִידוּת מְזֻקֶּקֶת כִּבְדֹלַח עֲנָבִים/רְחוּצִים בְּטַל//פִּעֶמָה אֵלַי/בְּיוֹם שִׂמְחָה/כְּמוֹ תְּפִלָּה זַכָּה/שֶׁלֹּא נִשְׁמְעָה"... (ע' 133): ..."אִם תִּבְחַן אֶת בְּדִידוּתִי/תִּרְאֶה נָּהָר זוֹרֵם בְּפַאֲתֵי יַעַר"... (כל השיר- ע' 162): ..."כְּשֶׁבְּדִידוּת נוֹגַעַת בִּבְדִידוּת/מַיִם הוֹלְכִים לְמַיִם/עַד בֹּא רוּחַ גְּדולה/מְעַרְבֶּלֶת דוּמִיָּה בְּדוּמִיָּה/הֶמִיָה בְּהֶמְיָה// מְנַעֲרִים אָז אֲנָשִׁים/אָבָק וּשְׁתִיקָה/מַשְׁקִים שְׁתִילִים דָקִּים רוֹעֲדִים/ בִּנְגִיעָה זְהִירָה/וְרוּחַ גְּדוֹלָה מְנַעֶרֶת עַלְעָלִים/שׁוֹמֶטֶת עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וַעֲלֵי עַלִי/שָׁמָא לָאַל אֶת יְפִי צוּרָתָם/וְאֶת לַחְלוִּחיּוּתָם"... הגותו של המשורר, דנה ונוגעת ללא הרף בנושא 'גלגל הזמן' והשלכותיו על היקום והקיום של: האדם; הצומח; החי; וחלוף העונות - הנמצאים לרוב בעמדת הדחקה והתגוננות. (ע' 55): ..."לָגַעַת בְנִימֵי זְמָן/כְּמוֹ מְשׁוֹשֵׁי פַּרְפָּר/מְגַשְּׁשִׁים/אַחֲרֵי הַמָּתוֹק//עָלְעָלִים נוֹשְׁרִים/פַּרְפַּר קָמֵל/צְבָעָיו דֵּהִים בַּזִּכָרוֹן"... (ע' 89): ..."בַּכְאֵב שֶׁבֵּין הֳיוֹתִי/לִכְאֵב הַיְּקוּם הַסּוֹבֵב/יֵשׁ כּוֹכָב נִסְתָּר-נִגְלָה/מְאוֹתֵת/סִמַּן שְׁאֵלָה שֶׁנִתְלָה/עַל וָו יָרֵחַ/מַחֲזִיק מְעִיל אָפֹר-צָהֹב/שֶׁל הִתְקַיְּמוּת"... (ע' 84): ..."מֶרְחַק הַשָּׁנִים אוֹמֵד מֶרְחַקִּים נִבְלָעִים/בֵּין הִרְהוּר לְדִבּוּר//וִילָדִים שְׁיָּצאוּ מִכִּתָּתָם/שְׁאוֹנָם וּצְחוֹק הוֹלֵךְ/וְלֹא חוֹזֵר// הִנֵּה נָחָה יָד הַזְּמַן/עַל גּוּפִי/כְּמוֹ צִיצִים מְכֻסֵּי אֲדָמָה יְרֻקִּים וְנָעִים בָּרוּח/נְעִימִים לָעַיִן וְלָאַף/הִנֵּה נָחָה יָד הַזְּמַן עַל נַפְשִׁי/כְּמוֹ חֲבְרִים מְחַבְּקִים/שֶׁבָּאוּ מִמֵּרְחָק לְהִוָּעֵּד//כְּמוֹ מָסָךְ שֶׁיָּרָד/עַל בָּמָה/אַחֲרֵי הַצָּגָה קוֹלָנִית שְׂמֵחָה"... (ע' 143): ..."זְמַן נוֹסֵעַ אִתִּי/לוֹבֵשׁ פָּנִים שֶׁל נַעַר/שֶׁל זַקֵן//זְמַן מִתְהוֹלֵל בֵּינוֹתֵינוּ/לֹא מוֹתִיר אִישׁ לְבַדּוֹ/לְעַצְמוֹ"... המושגים: 'הישרדות', 'והתקיימות' (ביצירות המובאות בקובץ), נבחנות בעין מקרוסקופית. 'ההתקיימות' - מתפרשת כלפי 'היומיומי והפיזי'. ואילו 'הישרדות' - מתפרשת כלפי 'ההווה והעתיד הרוחני'. לפיכך, ההבדל עלול להוות מחד - השלכה תבוסתנית כלפי 'ההתקיימות'. ומאידך - יכולה להוות גם השלכה שגויה כלפי 'ההישרדות. מסתבר שהדבר תלוי 'במאחד' ו'במפלג' של זוויות ההבטה. אין פלא שככל שהאדם הולך ומתבגר, כך הזמנים הולכים ומתקצרים והתחינות והתפילות הולכות ומתרבות. וגם אם העיניים מביטות עין בעין במציאות (בפיכחון מלא), אין הדבר מפחית ומחליש את הציפיות מהרוח המפעמת בנפש ולוחמת להישרדות. על-כן, בחרתי במספר ציטטות מהכתוב, כדי ליישר את הקווים המקבילים ולהטעים אותם לפי תפיסותיו של המשורר יונתן גורל. (ע' 141): ..."הִנֵּה שְׁקִיעָה/צוֹבַעַת גַגּוֹת וּרְקִיעִים/נִתְלֵית בְּאַנְטֵנוֹת וּבְשִׂיחִים/מְדַמֶּמֶת לְתוֹכִי/כִּי עָפָר אֲנִי/וְאֶל עָפָר אָשׁוּב/דוּמִיָּת שְׁתִיקָתִי/הוֹלֶכֶת וּמַעֲמִיקָה/חוֹפֶרֶת שׁוּחוֹת/לְלֹא לְאָן"... (ע' 164): ..."אָדָם כְּעֵץ הַשָּׂדֶה/לְהִשָּׂרֵף/וְהָעֵץ מִתְעַקֵל/גַּבְנוּנוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְעַגֵּל/נוֹהֶה לַאֲדָמָה"... (ע' 107): ..."גַּם רוּחַ מְדַּבֵּר/בֵּינוֹ לֶעַצְמוֹ/מְחַפֶּשׁ צַמֶּרֶת/לְהִשָׁעֵן עָלֶיהָ"//וּתְפִלָּה כְּהֶרְגֶּלָה/שׁוֹאֶפֶת לְמַעְלָה/מִתְפַּזֶּרֶת לְמַטָּה"... (ע' 114): ..."לֵאוּתִי כְּגִיגִית הַפוּכָה/שֶׁכָּל הַמַּיִם נָזְלוּ מִמֶּנָּה// מִכָּאן/,מֵעִמְקֵי עֵמֶק הַבָּכָא/נִשֵּׂאת תְּפִלָּתִי הַמְּאֻבֶּקֶת"... (ע' 15): ..."מִסְתּוֹדֵד עוֹד וָעוֹד/עִם עָצְמְךָ/כְּאִילוּ הָייתָ מַקְהֵלָּה"... (ע' 109): ..."אֱחֹז בְּיָדִי כְּצָמִיד מִתְעַגֶּל/הַרְאֵה לִי שָׁעָה שֶׁל מִלִּים/שֶׁרֵיחָן/לֹא נָמַה/וְקוֹלָן נִשְׁמָע"... (כל השיר - ע' 149): ..."לְצֵעַקָתִי עָנָה הֵד/מְרֻסָּק מקטע/כְּמוֹ תְּפִלָּה/שֶׁלֹא נִשְׁמְעָה//וּמַקְהֵלָה שְׁקֶטָה/שׁוֹרְרָה 'רָקְוִיאֶם/לְהָיֹה הָיָה"... (ע' 9): ..."צִפְיָּה כְּמוֹ נָחַל אָכְזָב/לְהִתְמַלֵּא//אָדָם כְּמוֹ תַּחָנָת/רַכָּבוֹת/ נִכְנָסוֹת וְיוֹצְאוֹת"... בין דפי הספר נפגוש גם את עולם התהיות - הנע בין 'החלום למציאות', ובין 'המודע לתת-המודע'. הציטטות הנפלאות שאותן בחרתי לחשוף לעיני הקורא הן ייחודיות במינן. (ע' 42): ..."וְהָעֶץ שֶׁעָלָיו הָיוּ תְּלוּיִים/עַקָּמֶת גַּבּוֹ כּוֹאֶבֶת/כְּמוֹ רְחוֹב רוֹחֵשׁ/חַלִיפוֹת רוֹעֵשׁ/חֲלִיפוֹת חוֹלֵם"... (ע' 167): ..."אֲנִי כּוֹתֵב אֶת דְּמֵי הַלֵּיל/וּדְּמִי הַלֵיל לֹא נִכְתָב/הוּא נִתְלָשׁ דַּף דַּף וְרוֹעֵד כְּעָלֶה"... (ע' 53): ..."עָלֶה יָרֹק אֶל מוּל עֵינַי//כְּמוֹ הֶסְכֵּם חֲשַׁאִי//חָתוּם אִתּוֹ/הוּא הוֹזֶה חֲלוֹם פְּרִיחָה/וְגָם אֲנִי/הִלָּה עֲטוּרָה/עַל שְׁנֵינוּ"... (ע' 170): ..."לַאמֹר הַכֹּל/וּכְשֶׁנִגְמָרוֹת הָמִּילִּים/לְהֵאָנֵח כְּמוֹ בִּשְׁעַת פְּרִידָה//מִמְטַחֲוֵי סִימָן שְׁאֵלָה/תְּהִיּוֹת/וּמְרִידוֹת/לָלֶכֶת בָּטֵל בַּתֵּלֶם/כְּמוֹ לְהַשִׁיל גְּלִימָה/בְּאֶמְצַע רְחוֹב/לְעֵינֵי כֹּל"... (ע' 144): ..."כַּךְ הָאָדָם/כָּךְ הָעוֹלָם הַנֶּעֳלָם/כָּךְ יְדִיעַת הַסּוֹף/כָּךְ אִי הַיְדִיעָה"... (ע' 168): ..."וְאֶת הַהִרְהוּרִים שֵׁטָּפְפוּ עָבְרוּ/נִסִּיתִי לֶאֱסֹף/כְּמוֹ אֶדִים מְבַעְבְּעִים/שֶׁעָלוּ מִסִּיר מַהְבִּיל/מַעֲלֶה קְרוּם/לְהַטְעִים שְׂפָתַיִם/שֶׁבִּקְשׁוּ לְהַגִּיד"... (ע' 145): ..."אִם חָלָמְתָּ - קַוֵּה/כִּי כָּל הַחוֹלֶם רוֹאֶה /עַתִידוֹת נִסְתָּרוֹת/ אָפִילוּ מִפּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת"... (ע' 169): ..."וְהָעֵט נֵעְנָה קַלִילוֹת/מִתְלַטֵף בְּתָאֲוָה בְּפִּנּוּק/כְּמוֹ כָּל הָעוֹלָם הַנִרְאֶה וְהַנִסְתָּר עוֹבֵר בְּקוּף שֶׁל מַחַט שֶׁחוּטִים שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ דַּרְכוֹ הָיוּ לְרַב בֶּגֶד"... (ע' 52): ..."חֲלוֹמוֹת מַדְבִּיקִים מַרְאוֹת וְזִכְרוֹנוֹת/זְמַן כַּיַּם לֹא עוֹמֵד מִלֶּכֶת//הֶמְיַּת גַּלִּים מִתְדָּפֶּקֶת לַחוֹף/מְבַקֶּשֶׁת לְהַגִּיעַ/מְבָקֶּשֶׁת עוֹד"... (כל השיר - ע' 134): ..."לֹא יָשַׁנְתִּי וְחַלַמְתִּי/שֶׁקֶט אֲגַם גַּלִּים רַכִּים מְפַכִּים/לוּ נָגַעְתִּי בְּזַהָרוּרֵי אוֹרָה/מַחְוִירִים/מִדְרַךְ לְרַגְלֵי תִּקְוָה לְבָנָה//לוּ הָיִיתִי/עָלֶה שֶׁיָּבַשׁ וְנָשַׁר/רַקְבּוּבִית לְפְרִיחָה חֲדָשָׁה"... (ע' 59): ..."שׁוּב מִתְנוֹעֵעַ עָנָף/כְּמִי שֶׁהִתְפַּזְּרָה דָּעְתּוֹ/וֶאַנִי מִצְטַנֵּף אֶל דָּף/כִּמְבַקֵּשׁ מִקְלָט"... לא אחת נמצא בקובץ שירי רמיזה שאמירתם חדה וחד-משמעית. (ע' 89): ..."אֵלֶּה שֶׁנְּשָׁמָּה בְּאֲפָּם/מִסוֹבְבִים בֵּין מִזְרָח לְמַעָרָב 'כְּמוֹ גַלְגָּל שֶׁמֶשׁ' מְזִּינִים זֶה אֶת זֶה/כְּמוֹ רוּחַ וְגֶשֶׁם/עַלְוָּה וְּצִמִיחָה"...//יָמַי וְלֵילוֹתַי חַיֵּי וּשְׁנוֹתַי/צְבַוּעִים בְּקַרְנֵי שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ/נִפְרָמִים כְּמוֹ עָנָנִים/מַמְטִירִים/מִתְפַּזְּרִים/וְרוּחַ עוֹבֵר/מִקָּצֶה לְקָּצֶה/מַרְעִיד רָאשֵׁי צַמָּרוֹת/וְצעיפֵי אַנָשִׁים/וְרוֹשֵׁם בְּאוֹתִיּוֹת פְּסוּלוֹת/אַסּוּר וְהַתֶּר/נֶעֳלָם וְנִשְׁאַר"... בין השורות נמצא כי מדובר באמירה נדושה ומוכרת האומרת: "שמור לי ואשמור לך". ובאם סטית מהנורמה החברתית המקובלת, דינך נחרץ. ובאם נגלוש מבית שיר זה, ונתחבר לבית שיר אחר (ראה ע' 104): ..."כְּכָל שָׁהאוֹר הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת/וּתְכֵלֶת מוּעֶמֶת/נִמְתַּח לוֹ הִרְהוּר הַלֵּב/נְעֵטָף בֵּלִיל//לַשַׁוְא תְּחַפֵּשׂ כּוֹכָב/לַשָּׁוְא עֲנָנִים בְּמַסַּע/כְּמוֹ נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים/הַיּוֹם שֶׁהָיָה"... כך שרציית החברה או אי-רצייתו, ממילא הפך להיות: 'היום שהיה'! ומאחר שדנים אנו 'באדם', דרכיו ומעשיו, ושואפים להבין (את הנסתר מבינתנו) - אילו משמעויות היו לחייו בעולמנו?! נגלה בשיר הבא (כל השיר - ע' 136): ..."מָה הוּא הָאָדָם?/קָנֶה רָצוּץ/מִתְנַדְנֵד בָרוּח/עָלֶה נִדָּף/אַסְקֻפָה נִדְרֶסֶת/וְנַפְשׁוֹ - צִפּוֹר כָּנַף/עָפָה בָּמֶּרְחָב/תָּרָה סְבִיבוֹתֶיה/מְבַקֶּשֶׁת אֶת יוֹצֵר הָאָדָם/שֶׁבָּזֶה וּבַהוּא/שֶׁכָּאן וְשָׁם"... ובהמשך, ניתן הסבר הרבה יותר קצר למשתמע מהדברים (ע' 138): ..."לְאָדָם מִתְעוֹרֵר/סִדְקַי תְּרִיס/מַפּוּחִית שֶׁל יוםֹ/מְנַגֶּנֶת בֵּין טִפוֹת גֶּשֶׁם/לַעֲרָפֶל מְחַתֵּל"... נראה שגם כעת, לאחר כל שרשמתי, טרם מיציתי עד תום את כל יפעתו של הקובץ הייחודי הזה.

• רועדים ימים ותלויים, יונתן גורל (שירים), הוצאת צור אות, ירושלים - תשע"ז. ציורים: יהודה בקון.