פתיח כשבוחנים את התפתחותה של באר שבע מאז הקמתה עלינו לבחון את תאומת אנשי הרוח לחיי החברה והתרבות. החלטתי להדגיש את סיפורו של יוסף מוסקי, פס הקול של העיר כבר מראשית שנות החמישים. יוסף מוסטקי נולד בקהיר שבמצרים, בן ליוצאי קורפו (הוא קרוב משפחה רחוק של הזמר הצרפתי ז'ורז' מוסטקי). ב-1948, על-רקע פרעות ביהודי מצרים בימי מלחמת העצמאות, נמלטה המשפחה למחנה מעבר באוסטיה שליד רומא, וכעבור חצי שנה, לאחר תום המלחמה, עלו לישראל ב-1949.
בארץ נמנתה משפחתו עם 500 המשפחות הישראליות הראשונות שיישבו את באר שבע. הם שוכנו באוהל במתחם לעולים חדשים (בשטח שבו פועל היום השוק העירוני) וסבלו כמו כל העולים ממחסור ומתנאי תברואה ירודים. לאחר שסיים את שירותו הצבאי בנח"ל, הצטרף כחבר לקיבוץ רוחמה ושם החל לחבר לחנים להנאתו למרות שחסר כל חינוך מוזיקלי. הוא פגש ברוחמה את המוזיקאים
שמעון כהן ונחום היימן, שעודדו אותו להמשיך בתחום המוזיקלי. היימן, שעבד באותה עת עם "הפרברים", הביא להם את לחנו של מוסטקי ל"זמר נוגה" והשיר התפרסם בלחן זה ב-1964. לאחר נישואיו עזב את הקיבוץ, שב לבאר שבע והחל להופיע ב"מאהל השייח", מועדון הלילה של מלון "נאות מדבר", שנהנה באותן שנים מפופולריות.
לאחר מלחמת ששת הימים פרסם את השיר "הם לפנינו שוב" ("בישראל של שנת שישים ושבע") ללחנו ולמילים של יוסי גמזו. ב-1969 יצא תקליט אריך-נגן שלו, "באר שבע עירי" ובו השיר "ים ושקיעה" שזכה להצלחה. ב-1975, לאחר זכייתה הראשונה באליפות של קבוצת הכדורגל העירונית, הפועל באר שבע, הקליט מוסטקי יחד עם כדורגלני הקבוצה את המנון הקבוצה שחיבר, "לי הנך תבל ומלואה". מאז ועד היום ממשיך מוסטקי להתגורר בבאר שבע ומופיע בתוכנית משיריו בה הוא מלווה את עצמו בגיטרה ומלווה שירה בציבור. בשנת 2010 זכה מוסטקי בתואר יקיר העיר באר שבע. בנובמבר 2012 קיבל מוסטקי פרס מפעל חיים מאיגוד אמני ישראל (אמ"י) על תרומתו לתרבות הישראלית לאורך השנים. ב-25 לאוקטובר 2018, קיבל מוסטקי את אות "יקיר הנגב" מטעם אוניברסיטת בן-גוריון.